מִדְּרַבָּנַן הוּא.
הגמרא משיבה שכוונת דבריו של רב הונא היא שהוא טמא מבחינה פולחנית מדברי חכמים, שכן חכמים גזרו שהבד הקטן יהיה טמא, שמא אדם לא יקרע בגד במידה מספקת כדי להכשירו באמת. לפי דין תורה, בד קטן זה קרוע במידה מספקת כדי להיות טהור מבחינה פולחנית, כך שניתן להחזירו לעזרת המקדש כדי לכבסו.
כְּלִי חֶרֶס שֶׁיָּצָא כּוּ׳. ״כְּלִי״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא כְּלִי הוּא! שֶׁנִּיקַּב בְּשׁוֹרֶשׁ קָטָן.
§ המשנה מלמדת: לגבי כלי חרס שבו בושל קורבן חטאת שיצא אל מחוץ לפרוכות ונטמא מחוץ לפרוכות, נוקבים את הכלי כדי לטהרו, מחזירים את הכלי אל החצר, ושוברים אותו שם. הגמרא שואלת: מדוע יש צורך לשבור את כלי החרס לאחר ניקובו? הרחמן אומר: "וכלי חרש ... יישבר" (ויקרא ו:כא), ואילו, משנוקב, אינו כלי. הגמרא מסבירה: כאשר הוא נוקב בנקב שגודלו רק כשורש קטן, כלי החרס נטהר מן הטומאה שנטמאה בו, אך הוא עדיין נחשב כלי לעניינים אחרים, כגון החזקת פירות.
כְּלִי נְחֹשֶׁת [כּוּ׳]. פּוֹחֲתוֹ [וְכוּ׳]. וְהָא לָאו כְּלִי הוּא! דְּרָצֵיף [לֵיהּ] מִרְצָיף (הוּא).
המשנה מלמדת: לגבי כלי נחושת שבו בושל קורבן חטאת, שיצא אל מחוץ לפרוכות ונטמא מחוץ לפרוכות, שוברים את הכלי על ידי ניקוב חור גדול בו כדי לטהרו, מחזירים את הכלי אל העזרה, וממרקים ושוטפים אותו שם. הגמרא שואלת: מדוע יש למרק ולשטוף את כלי הנחושת? הרי לאחר שנוקב בו חור, אין זה כלי עוד. הגמרא מסבירה: כאשר הוא מרקע אותו ומעצב אותו מחדש לכלי, עליו למרק ולשטוף אותו.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מְעִיל שֶׁנִּיטְמָא – מַכְנִיסוֹ בְּפָחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ וּמְכַבְּסוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִקָּרֵעַ״.
§ מוקדם יותר (94b–95a), הגמרא דנה בבגד שעליו הותז מדם חטאת; אם נטמאה בטומאה טקסית מחוץ לעזרת המקדש, יש לקרוע אותו לפני שמחזירים אותו לעזרה כדי לכבסו. ריש לקיש אומר: אם המעיל של הכהן הגדול שעליו הותז מדם חטאת נטמא בטומאה טקסית מחוץ לעזרת המקדש, אין קורעים אותו; אלא מכניסים אותו לעזרה בהדרגה, בחלקים פחותים מ־שיעור בגד המקבל טומאה, שהוא שלוש על שלוש אצבעות, ומכבסים אותו וחלק אחר חלק כשהמעיל עובר את הסף. יש להכניס את המעיל הטמא לעזרה בדרך זו מפני שנאמר לגבי מעיל הכהן הגדול: "לא ייקרע" (שמות כח:לב).
מוֹתֵיב רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הֶעָבִין וְהָרַכִּים, אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ!
רב אדא בר אהבה מקשה על סמך משנה (כלים כח:ח): הבגדים העבים במיוחד והבגדים הרכים אינם כפופים למידה הרגילה של שלושה על שלושה טפחים, לעניין קביעת כשירותם לקבל טומאה. בשל תכונותיהם המיוחדות, בגדים כאלה שימושיים רק כשהם גדולים יותר, ואינם נחשבים פריטים חשובים כשהם במידה של שלושה על שלושה. מאחר שמעילו של הכהן הגדול הוא בגד עבה, מדוע צריך להכניסו לעזרה רק בחלקים שגודלם פחות משלושה על שלושה?
אַגַּב אֲבִיהֶן חֲשִׁיבִי.
הגמרא משיבה: באשר למעיל כולו של הכהן הגדול, שהוא בגד בעל חשיבות מיוחדת, אפילו החלקים הקטנים של המעיל נחשבים בשל בגד המקור שלהם, והם מקבלים טומאה בשיעור של שלוש על שלוש אצבעות.
וְהָא בָּעֵי שִׁבְעַת סַמְמָנִין, דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: דַּם חַטָּאת וּמַרְאוֹת נְגָעִים, צְרִיכִין שִׁבְעַת סַמְמָנִין; וְתַנְיָא: אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם לַמִּקְדָּשׁ!
§ הגמרא שואלת שאלה יסודית בנוגע להליך כיבוס בגד שעליו הותז דם של חטאת: והרי אין זה כך שכיבוס טעון שבעה חומרים שוחקים? שכן רב נחמן אומר שרבה בר אבוה אומר: דם חטאת שהותז על בגד, ומראות של נגעי צרעת בבגדים, הכפופים לכיבוס (ראו ויקרא יג:נד), טעונים את שבעת החומרים השוחקים המשמשים כחומרי כיבוס; וחומרים אלה כוללים מי רגליים (נידה סא ע"ב). ונשנה בברייתא: אבל מי רגליים אין מכניסים למקדש, מפני שאין זה ראוי למקדש, אף שמבחינה עקרונית מי רגליים ראויים לשימוש בהכנת סממני הקטורת. אם כן, כיצד מכבסים בגד במקדש?
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria