מַאי, לָאו דְּחַג? לָא, לִנְדָבָה. פָּרִים קוֹדְמִין לְאֵילִים – שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ בִּנְסָכִים. וְכֵן אֵילִים לִכְבָשִׂים. כְּבָשִׂים לִשְׂעִירִים – שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ בְּאַלְיָה.
מה, האם אין זה מתייחס לקרבנות הנוספים של החג של סוכות? אם כן, הברייתא מלמדת שפרים, אילים וכבשים, שהם עולות, קודמים לחטאות של שעירי זכר. הגמרא משיבה: לא, לגבי כל בעלי החיים הללו הברייתא מתייחסת לקרבנות נדבה. הגמרא מפרשת את הברייתא בהתאם להסבר זה: פרים קודמים לאילים, שכן הם טעונים כמות גדולה יותר של נסכים; וכן אילים קודמים לכבשים מאותה סיבה. כבשים קודמים לשעירי זכר, אף על פי שנסכיהם זהים, מפני שהחלקים של הכבשים הנאכלים על המזבח הם מרובים יותר; האליה של הכבש מוקטרת, ואילו אליית העז אינה מוקטרת.
תָּא שְׁמַע: פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ קוֹדֵם לְפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר קוֹדֵם לְפַר עֲבוֹדָה זָרָה,
הגמרא מציעה: בוא ושמע ברייתא שנראית כסותרת את העיקרון שלפיו חטאת תמיד קודמת לעולה: פרו של הכהן המשיח, כלומר, הכהן הגדול, שהוא מקריב אם הוא פוסק ולאחר מכן נוהג על פי הוראה הלכתית מוטעית, קודם לפר העלם דבר של ציבור, המוקרב אם הסנהדרין פוסקים הוראה הלכתית מוטעית והציבור לאחר מכן נוהג על פיה. וכן, פר העלם דבר של ציבור קודם לפר המוקרב כעולה לכפר על חטא ציבורי בשגגה של עבודה זרה.
פַּר עֲבוֹדָה זָרָה קוֹדֵם לִשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. דְּאַף עַל גַּב דְּפַר עֲבוֹדָה זָרָה עוֹלָה, וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה חַטָּאת!
הברייתא ממשיכה: הפר המוקרב ככפרה על עבודת אלילים של הציבור קודם לשעירי הזכרים המכפרים על עבודת אלילים, כלומר, השעיר המוקרב יחד עם הפר. זוהי ההלכהאף על פי שהפר המכפר על עבודת אלילים הוא עולה, ואילו שעירי הזכרים המוקרבים ככפרה על עבודת אלילים הם חטאות. ברייתא זו נראית כסותרת את קביעת הברייתא הקודמת, שלפיה חטאת תמיד קודמת לעולה.
וְאֵימָא מֵרֵישָׁא: פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר קוֹדֵם לְפַר עֲבוֹדָה זָרָה!
הגמרא משיבה: אך אפשר לומר שהמסקנה ההפוכה נלמדת מן הרישה של אותה ברייתא, שכן לפחות הרישה תומכת בעיקרון שחטאות קודמות: פר העלם דבר של ציבור, שהוא חטאת, קודם לפר המוקרב לכפר על חטא ציבורי בשגגה של עבודה זרה, שהוא עולה.
בְּחַד מִינָא מִיהָא לָא קָאָמְרִינַן, דְּחַטָּאת קָדְמָה. כִּי קָאָמְרִינַן בִּתְרֵי מִינֵי – אַשְׁכְּחַן עוֹלָה דְּקָדְמָה לְחַטָּאת!
הגמרא דוחה תשובה זו: מכל מקום, באשר לקורבנות שהם שניהם ממין אחד של בהמה, לא אמרנו שיש ספק כלשהו שחטאת קודמת. כאשר אנו אומרים שיש סתירה בין פסיקות הברייתות, הרי זה באשר לקורבנות של שני מינים. לפי הברייתא המוקדמת יותר, אפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה, ואילו כאן אנו מוצאים עולה שקודמת לחטאת.
אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא בַּר מָרִי: חַטַּאת עֲבוֹדָה זָרָה חָסֵר א׳ – ״לְחַטָּת״ כְּתִיב. רָבִינָא אָמַר: ״כַּמִּשְׁפָּט״ כְּתִיב בְּהוּ.
הגמרא משיבה: אומרים במערב, ארץ ישראל, בשם רבא בר מרי: חטאת המוקרבת לכפר על עבודה זרה כתובה בלי אל״ף (ראו במדבר טו:כד). היא כתובה למ״ד, חי״ת, טי״ת, תו״ו. דבר זה מציין שהיא שונה מחטאות אחרות בכך שאינה קודמת לעולה. רבינא אומר שהביטוי ״כמשפט״ נאמר לגבי הקרבנות המוקרבים לכפר על עבודה זרה, בפסוק: ״והקריבה הקהל פר בן בקר אחד… כמשפט, ושעיר עזים אחד לחטאת״ (במדבר טו:כד). אזכור זה של משפט מציין שיש להקריבם בדיוק לפי הסדר האמור בפסוק.
הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, אֲפִילּוּ תֵּימָא פָּרִים דְּחַג נָמֵי – ״כְּמִשְׁפָּטָם״ כְּתִיב בְּהוּ.
הגמרא מעירה: כעת משהגעת להסבר זה, ניתן להסביר באופן דומה את הברייתא הקודמת: אפילו אם תאמר שהברייתא מתייחסת לפרים ולשאר הקרבנות של החג של סוכות, גם אז אין קושי בנוגע לכך שכבשי העולה קודמים לשעירי החטאת, שכן הלשון ״כמשפטם״ נאמרה לגבי קרבנות אלה גם כן (ראה במדבר כט:לג).
אִיבַּעְיָא לְהוּ: חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה וּמַעֲשֵׂר, אֵיזוֹ מֵהֶן קוֹדֵם? תִּיקְדּוֹם חַטַּאת הָעוֹף – אִיכָּא מַעֲשֵׂר דְּקָדֵים לַהּ. לִיקְדּוֹם מַעֲשֵׂר – אִיכָּא עוֹלַת בְּהֵמָה דְּקָדְמָה לֵיהּ. תִּיקְדּוֹם עוֹלַת בְּהֵמָה – אִיכָּא חַטַּאת הָעוֹף דְּקָדְמָה לַהּ.
דילמה הנובעת ממסקנת הדיון הקודם הועלתה לפני החכמים: אם יש חטאת העוף, ועולת בהמה, ומעשר בהמה שיש להקריב, איזה מהם קודם לאחרים? אם תאמר שחטאת העוף צריכה להקדים, הרי יש מעשר הבהמה שבדרך כלל קודם לה, שכן הוא טעון שחיטה, כפי שנאמר במשנה. ואם תאמר שמעשר הבהמה צריך להקדים, הרי יש את עולת הבהמה שקודמת לו, שכן העולה היא קורבן מקודשי קודשים. ואם תאמר שעולת הבהמה צריכה להקדים, הרי יש חטאת העוף שקודמת לה, כפי שהגמרא הסיקה קודם לכן.
הָכָא תַּרְגִּימוּ: מִין זֶבַח עֲדִיף. בְּמַעְרְבָא אָמְרִי: עָיְילָא בַּהּ עוֹלַת בְּהֵמָה בְּחַטַּאת הָעוֹף, וְאַגְבַּהְתַּהּ מִמַּעֲשֵׂר.
הגמרא משיבה: כאן, בבבל, הם הסבירו שהעובדה שקורבן מעשר בהמה הוא סוג של קורבן הטעון שחיטה היא בעלת חשיבות גדולה יותר מן הגורמים האחרים. לכן מקריבים תחילה את קורבן מעשר הבהמה, אחריו את חטאת העוף, ולבסוף את עולת הבהמה. במערב, בארץ ישראל, אומרים: לעולת הבהמה יש השפעה על חטאת העוף המוקרבת עמה ומעלה את חשיבותה מעל לזו של קורבן מעשר הבהמה. לכן מקריבים תחילה את חטאת העוף, אחריה את עולת הבהמה, ולבסוף את קורבן מעשר הבהמה.
מַתְנִי׳ כׇּל הַחַטָּאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה קוֹדְמוֹת לָאֲשָׁמוֹת, חוּץ מֵאֲשַׁם מְצוֹרָע – מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּא עַל הֶכְשֵׁר.
משנה:כל חטאות המחויבות על פי התורה קודמות לאשמות, כפי שמוסבר במשנה הקודמת (פט ע"א), חוץ מאשם של מצורע, מפני שהוא בא כדי להכשירו. מי שנרפא מצרעת חייב לעבור תהליך שבאמצעותו הוא נטהר בטהרה פולחנית לפני שיבוא במגע עם פריטים מקודשים. אף שעליו להביא גם חטאת, אשמו מרכזי יותר בתהליך הטהרה הזה, ולכן הוא קודם לחטאת.
כָּל הָאֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בָּאִין בְּנֵי שְׁתַּיִם וּבָאִין בְּכֶסֶף שְׁקָלִים, חוּץ מֵאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע – שֶׁהֵן בָּאִין בְּנֵי שֶׁנָּתָן, וְאֵין בָּאִין בְּכֶסֶף שְׁקָלִים.
כל קרבנות האשם שנקבעו על ידי התורה באים כאילים בשנתם השנייה, ובאים בשווי שני שקלי כסף, חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע, שהם באים מן הכבשים בשנתם הראשונה , ואינם צריכים לבוא בשווי שני שקלי כסף, שכן אין להם ערך קבוע.
כְּשֵׁם שֶׁקּוֹדְמִין בְּהַקְרָבָתָן, קוֹדְמִין בַּאֲכִילָתָן. שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ וּשְׁלָמִים שֶׁל יוֹם – שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדְמִין לְשֶׁל יוֹם. שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ, חַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁל הַיּוֹם – שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדְמִין. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: חַטָּאת קוֹדֶמֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים.
כשם שהקרבנות הקדושים יותר קודמים לקרבנות אחרים לעניין הקרבתם, כפי שנלמד במשנה הקודמת (פט ע"א), כך הם גם קודמים לאחרים לעניין אכילתם. אם יש לאדם שלמים מאתמול ושלמים מהיום, השלמים מאתמול קודמים לשלמים מהיום. אם יש לאדם שלמים מאתמול וחטאת או אשם מהיום, השלמים מאתמול קודמים לאחרים; זו דעת רבי מאיר. וחכמים אומרים: החטאת קודמת לשלמים, מפני שהיא קרבן מקודשי הקודשים. וכן האשם קודם לשלמים, שכן גם הוא מקודשי הקודשים.
וְכוּלָּן הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְשַׁנּוֹת בַּאֲכִילָתָן – לְאָכְלָן צְלוּיִן וּשְׁלוּקִין וּמְבוּשָּׁלִין, לָתֵת לְתוֹכוֹ תַּבְלֵי חוּלִּין וְתַבְלֵי תְרוּמָה. דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ תַּבְלֵי תְרוּמָה, שֶׁלֹּא יָבִיא הַתְּרוּמָה לִידֵי פְסוּל.
וְבְּנוֹגֵעַ לְכָל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁנֶּאֱכָלִים, הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִים לְשַׁנּוֹת אֶת אֹפֶן אֲכִילָתָם וְלֶאֱכֹל אוֹתָם כִּרְצוֹנָם. לְפִיכָךְ, הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִים לֶאֱכֹל אוֹתָם צְלוּיִים, אוֹ מְבֻשָּׁלִים, אוֹ מְבֻשָּׁלִים בִּישּׁוּל, וְלָשִׂים בְּסִיר הַבִּישּׁוּל תַּבְלִינִים שֶׁאֵינָם קֹדֶשׁ אוֹ תַּבְלִינֵי תְּרוּמָה. זֶהוּ דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵין נוֹתְנִים בּוֹ תַּבְלִינֵי תְּרוּמָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבִיא אֶת הַתְּרוּמָה לִידֵי מַצָּב שֶׁל פְּסוּל. אֲכִילַת מַאֲכָלִים מְקֻדָּשִׁים מֻתֶּרֶת רַק לִזְמַן מֻגְבָּל, וְלְאַחַר מִכֵּן הֵם נִפְסָלִים וְנִשְׂרָפִים. הוֹסָפַת תַּבְלִינֵי תְּרוּמָה עֲלוּלָה לִגְרֹם שֶׁגַּם הַתַּבְלִינִים הָאֵלֶּה יִפָּסְלוּ בְּדוֹמֶה.
גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: תָּדִיר וּמְקוּדָּשׁ, אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם? תָּדִיר קוֹדֵם – מִשּׁוּם דִּתְדִיר, אוֹ דִלְמָא מְקוּדָּשׁ קָדֵים – דְּקַדִּישׁ? תָּא שְׁמַע: תְּמִידִין קוֹדְמִין לְמוּסָפִין.
גמרא:דילמה הועלתה לפני החכמים: המשניות (פט ע"א) לימדו שתדיר קודם לקרבנות אחרים, וגם שקרבן בעל קדושה חמורה יותר קודם לאחרים. אם יש קרבן תדיר וקרבן בעל קדושה חמורה יותר להקרבה, איזה מהם קודם לחברו? האם הקרבן התדיר קודם, משום העובדה שהוא תדיר, או שמא הקרבן בעל הקדושה החמורה יותר קודם, מאחר שהוא בעל קדושה חמורה יותר? הגמרא מציעה: בוא ושמע את פסיקת המשנה הראשונה בפרק זה, שהתמידים קודמים למוספים מפני שהם תדירים.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria