מַתְנִי׳ כׇּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵירוֹ – קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ. הַתְּמִידִין קוֹדְמִין לְמוּסָפִין. מוּסְפֵי שַׁבָּת קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ. מוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה״.
משנה:כל קורבן שהוא תדיר מחברו קודם את חברו. לפיכך, קורבנות התמיד קודמים לקורבנות המוסף, המוקרבים רק בימים מסוימים. כאשר שבת וראש חודש חלים יחד, מוספי השבת קודמים למוספי ראש חודש. וכן, מוספי ראש חודש קודמים למוספי ראש השנה. המשנה מביאה את המקור לעיקרון שתדיר קודם לשאינו תדיר: שנאמר לגבי מוספי היום הראשון של פסח: "מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה" (במדבר כח, כג). הפסוק מלמד שקורבן התמיד קרב תחילה, ולאחר מכן קרבים קורבנות המוסף.
גְּמָ׳ מְנָא לַן? מְנָא לַן?! כִּדְקָאָמַר טַעְמָא: ״מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר״! דִּילְמָא תְּמִידִין הֵן דְּקָדְמִי לְמוּסָפִין – מִשּׁוּם דִּתְדִירִי; מוּסָפִין לְמוּסָפִין מְנָא לַן?
גמרא: הגמרא שואלת: מנין לנו לגזור את העיקרון שהתדיר קודם לשאינו תדיר? הגמרא מביעה תמיהה על שאלה זו: מנין לנו דבר זה? יש לומר שהטעם נאמר במשנה, האומרת שהוא נלמד מן הפסוק: "מלבד עולת הבוקר." הגמרא מסבירה: אם פסוק זה הוא המקור היחיד, אפשר היה לטעון כי אולי רק התמידין קודמים למוספין, מפני שהם תדירים הרבה יותר, שהרי הם קרבים בכל יום. באשר לקדימותו של מוסף תדיר יותר על פני מוסף תדיר פחות, מתעוררת השאלה: מנין לנו דבר זה?
אָמַר רַבִּי אִילְעָא, דְּאָמַר קְרָא: ״כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים״ – אֵלֶּה כָּאֵלֶּה.
רבי אילעא אמר שהדבר נלמד מן העובדה שהפסוק קובע לגבי המוספים של פסח: "כאלה תעשו ליום, שבעת ימים" (במדבר כח:כד). פסוק זה, הבא מיד לאחר הפסוק שהובא קודם לכן, מלמד שהעיקרון השולט באלה המוספים יהיה כמו העיקרון השולט באותם הקרבנות התמידיים והמוספים שנזכרו קודם לכן, כלומר: התדיר קודם לשאינו תדיר.
וְהַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! אִם כֵּן, נִיכְתּוֹב: ״אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם״.
הגמרא מקשה: אך אותו פסוק נצרך כדי ללמד את ההלכה שלו עצמו, שקרבנות המוסף של היום הראשון של פסח חוזרים בכל אחד מימי פסח. הגמרא משיבה: אם כן, שתכתוב התורה : את אלה תקריבו יום יום. מאחר שהתורה כותבת: "כאלה", ניתן ללמוד מן הפסוק הזה גם את ההלכה שקרבנות המוסף הללו קרבים בכל אחד מימי פסח וגם את העיקרון הנוגע לקדימות.
אִי כְּתַב ״אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת הַיָּמִים״, הֲוָה אָמֵינָא: אֵלֶּה לְשִׁבְעַת הַיָּמִים (אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא)! ״לַיּוֹם״ כְּתִיב.
הגמרא דוחה הצעה זו: אילו הפסוק היה כותב רק: את אלה תקריבו מדי יום במשך שבעת הימים, הייתי אומר שהקרבנות הללו הנזכרים בפסוק הקודם מוקרבים בסך הכול, לאורך שבעת הימים. לכן, התורה כותבת: "כאלה", ללמד שכולם מוקרבים בכל יום. הגמרא משיבה: פירוש זה אינו אפשרי, שכן הלשון: "תקריבו מדי יום, כתובה" בפסוק, ומכאן שקרבנות אלו מוקרבים בכל אחד משבעת הימים.
וְאַכַּתִּי אֵימָא: אֵלֶּה לַיּוֹם, אֲבָל שְׁאָר יוֹמֵי לָא יָדַעְנָא כַּמָּה! אָמַר קְרָא ״תַּעֲשׂוּ״ – שֶׁיְּהוּ כׇּל הָעֲשִׂיּוֹת שָׁווֹת.
הגמרא מקשה: ועדיין, אפשר לומר כי הקרבנות הללו המסוימים נדרשים ליום הראשון בלבד; אך לגבי שאר הימים, איני יודע כמה קרבנות יש להקריב. לכן, המונח "כאלה" נצרך ללמד זאת, ואי אפשר להשתמש בו לעיקרון שלפיו קרבנות מוסף התדירים יותר קודמים לקרבנות מוסף התדירים פחות. הגמרא משיבה: גם פירוש זה אינו אפשרי, שכן הפסוק אומר: "תעשו", ומורה שכל המעשים הקרבניים בכל ימי הפסח צריכים להיות שווים. לכן, המונח "כאלה" אכן מיותר וניתן להביאו כמקור לעיקרון הקדימה.
אַבָּיֵי אָמַר מִגּוּפַהּ דִּקְרָא: אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר״ וְתִישְׁתּוֹק, ״אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד״ לְמָה לִי? לְמֵימַר דְּהָךְ דִּתְדִירָא תִּיקְדּוֹם.
אביי אמר: ניתן ללמוד את החלת עקרון הקדימה על כל הקרבנות התדירים מן הפסוק עצמו, המובא במשנה. הטעם הוא שאם כן, שרק קרבן התמיד קודם לקרבנות הפחות תדירים, יאמר הפסוק בלבד: "מלבד עולת הבוקר," וישתוק משאר הפסוק. למה לי הביטוי הנוסף: "אשר לעולת התמיד"? דבר זה בא לומר שקרבן זה שהוא יותר תדיר, כלומר, כל קרבן תדיר יותר, יקדים כל קרבן שהוא פחות תדיר.
מַתְנִי׳ כׇּל הַמְקוּדָּשׁ מֵחֲבֵירוֹ – קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ. דַּם הַחַטָּאת קוֹדֵם לְדַם הָעוֹלָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְרַצֶּה. אֵיבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין לְאֵימוּרֵי חַטָּאת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כָּלִיל לָאִישִּׁים.
משנה:כל קורבן שהוא קדוש מחברו קודם את חברו. המשנה מפרטת: אם יש דם חטאת ודם עולה להקרבה, דם החטאת קודם לדם העולה מפני שהוא מרצה, כלומר, מכפר, על עבירות חמורות שעונשן כרת. וכן, אם יש איברי עולה ואימורי חטאת להקטרה על המזבח, הקטרת איברי העולה קודמת לאימורי החטאת, מפני שהעולה כליל נשרפת באש על המזבח, ואילו מן החטאת נשרף רק חלק.
חַטָּאת קוֹדֶמֶת לְאָשָׁם, מִפְּנֵי שֶׁדָּמָהּ נִיתָּן לְאַרְבַּע קְרָנוֹת עַל הַיְסוֹד. אָשָׁם קוֹדֵם לְתוֹדָה וְאֵיל נָזִיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים. תּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר קוֹדְמִים לִשְׁלָמִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וּטְעוּנִין לֶחֶם.
בדומה לכך, אף על פי ששניהם מכפרים, קורבן חטאת קודם לקורבן אשם משום העובדה שדמו ניתן על ארבע הקרנות של המזבח, ושיירי דמו נשפכים על היסוד של המזבח, ואילו דם האשם נזרק רק על שתי קרנות של המזבח. קורבן אשם קודם לקורבן תודה ולאיל הנזיר משום העובדה שהוא קורבן מקודשי הקודשים, ואילו האחרים הם קורבנות בקדושה קלה. קורבן תודה ואיל הנזיר קודמים לקורבן שלמים משום העובדה שהם נאכלים ליום אחד, כקורבנות מקודשי הקודשים, ואילו קורבן שלמים נאכל לשני ימים, וקורבן התודה ואיל הנזיר טעונים לחמים הבאים עמהם, ארבעה מינים עם קורבן התודה ושני מינים עם איל הנזיר.
הַשְּׁלָמִים קוֹדְמִין לַבְּכוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן טְעוּנִין מַתַּן אַרְבַּע [וּסְמִיכָה] וּנְסָכִים, וּתְנוּפוֹת חָזֶה וָשׁוֹק. הַבְּכוֹר קוֹדֵם לַמַּעֲשֵׂר, מִפְּנֵי שֶׁקְּדוּשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם, וְנֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.
הקרבת קרבן השלמים קודמת להקרבת קרבן הבכור מפני העובדה שקרבן השלמים טעון מתן הדם על המזבח, בצורה של שתי מתנות שהן ארבע, וסמיכה על ראש הקרבן, ונסכים, ותנופת החזה והשוק בידי הכהן והבעלים; דבר מכל אלה אינו נדרש בקרבן הבכור. קרבן הבכור קודם לקרבן מעשר בהמה מפני שהוא קדוש מרחם, כלומר, בשונה מקרבן מעשר בהמה אין הוא טעון הקדשה, ונאכל לכהנים, ואילו כל אדם רשאי לאכול מקרבן מעשר בהמה.
הַמַּעֲשֵׂר קוֹדֵם לָעוֹפוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא זֶבַח, וְיֵשׁ בּוֹ קוֹדֶשׁ קֳדָשִׁים – דָּמוּ וְאֵימוּרָיו. הָעוֹפוֹת קוֹדְמִין לַמְּנָחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִינֵי דָמִים. מִנְחַת חוֹטֵא קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת נְדָבָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּא עַל חֵטְא. חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת הָעוֹף, וְכֵן בְּהֶקְדֵּישָׁהּ.
מעשר הבהמה קודם לקרבנות העוף מפני שהוא טעון שחיטה, ואילו את העוף מולקים; ויש בו שני דברים של מעשר הבהמה שיש להם דין קדשי קדשים: דמו שניתן על המזבח ואימוריו הקרבים על המזבח, ואילו בקרבנות העוף רק הדם ניתן על המזבח. קרבנות העוף קודמים למנחות מפני שהם מינים שדמם ניתן, והכפרה נעשית בדם. מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה מפני שהיא באה לכפר על חטא. ומאותו הטעם קרבן חטאת העוף קודם לקרבן עולת העוף, וכן לעניין הקדשתם, החטאת קודמת.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria