Drashot AI Logo
הוּגְּעוּ לְנֶתֶר וְאָהָל – אַף בְּמַיִם אֵין מְכַבְּסִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֵין מְכַבְּסִין אוֹתָן כׇּל עִיקָּר, שֶׁאֵין עֲנִיּוּת בִּמְקוֹם עֲשִׁירוּת.
אבל אם הבגדים התלכלכו כל כך עד שהגיעו למצב שכיבוסם יצריך שימוש בנתר או בסבון, אז אין לכבס אותם, אפילו במים. ויש אומרים: אין לכבס את בגדי הכהונה כלל, אפילו אם די יהיה לכבסם במים, מפני שאין עניות במקום עשירות, כלומר, יש ללבוש רק בגדי כהונה שהם נקיים כחדשים, כפי שראוי לעבודת המקדש, ובגדים שכובסו אין ללבוש.
תָּנוּ רַבָּנַן: מְעִיל – כּוּלּוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַשׂ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת״. שׁוּלָיו כֵּיצַד? מֵבִיא תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי שְׁזוּרִין, וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כְּמִין רִימּוֹנִים שֶׁלֹּא פִּיתְּחוּ פִּיהֶן, וּכְמִין קוֹנָאוֹת שֶׁל קְנָסוֹת שֶׁבְּרָאשֵׁי תִינוֹקוֹת.
§ באשר לבגדי הכהונה, החכמים לימדו בברייתא: המעיל של הכהן הגדול היה תפור כולו מתכלת, כפי שנאמר: "ויעש את מעיל האפוד מעשה אורג, כליל תכלת" (שמות לט:כב). באשר לשוליו, שעליהם נאמר: "ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר" (שמות לט:כד), כיצד היו עושים אותם? החייט מביא תכלת, וארגמן, ותולעת שני, שהם משוזרים יחד, ויוצר מהם צורה כרימונים שלא פתחו את פיהם, כלומר, הם תפורים במראה של רימונים שעדיין לא הבשילו דיים כדי שהכתר שבראשם ייפתח, וכמו האצטרובלים [konaot] של הכובעים [kenasot] שנמצאים על ראשי ילדים.
וּמֵבִיא שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זַגִּין שֶׁבָּהֶן שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם עִינְבָּלִין, וְתוֹלֶה בָּהֶן שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה בְּצַד זֶה וּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מִצַּד זֶה. רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה הָיוּ – שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מִצַּד זֶה וּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה מִצַּד זֶה.
וכן כדי לקיים את מה שנאמר: "ויעשו פעמוני זהב טהור, ויתנו את הפעמונים בתוך הרימונים" (שמות לט:כה), הוא מביא שבעים ושניים פעמונים, כלומר, החלק החיצוני של הפעמונים, עשויים מזהב, שבתוכם יש שבעים ושניים ענבלים, והוא תולה אותם על השוליים: שלושים ושישה מכל אחד, כלומר, רימונים ופעמונים, בצד זה של המעיל, ושלושים ושישה מכל אחד בצד ההוא, כפי שנאמר בפסוק: "פעמון ורימון, פעמון ורימון, על שולי המעיל סביב" (שמות לט:כו). רבי דוסא אומר בשם רבי יהודה: היו שלושים ושישה פעמונים תלויים סביב השוליים, שמונה עשר מצד זה ושמונה עשר מצד זה.
אָמַר רַבִּי עִינְיֹנִי בַּר שָׂשׂוֹן: כְּמַחְלוֹקֶת כָּאן כָּךְ מַחְלוֹקֶת בְּמַרְאוֹת נְגָעִים, דִּתְנַן: מַרְאוֹת נְגָעִים – רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אוֹמֵר: שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה, עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם.
רבי איניני בר ששון אומר: כשם שיש מחלוקת כאן בין תנאים לגבי המספר הכולל של הפעמונים התלויים סביב שולי מעילו של הכהן הגדול, כך יש מחלוקת בין תנאים לגבי המספר הכולל של גוונים של נגעי צרעת. כפי שלמדנו במשנה (נגעים א:ד): לגבי המספר הכולל של גוונים של נגעי צרעת, רבי דוסא בן הרכינס אומר: יש שלושים ושישה, ואילו עקביא בן מהללאל אומר: יש שבעים ושניים.
וְאָמַר רַבִּי עִינְיֹנִי בַּר שָׂשׂוֹן: לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת קׇרְבָּנוֹת לְפָרָשַׁת בִּגְדֵי כְהוּנָּה? לוֹמַר לָךְ: מָה קׇרְבָּנוֹת מְכַפְּרִין, אַף בִּגְדֵי כְהוּנָּה מְכַפְּרִין.
§ הגמרא מביאה אמירה נוספת של חכם זה: ורבי איניני בר ששון אומר: מדוע הוצמדה הפרשה בתורה הדנה בקורבנות (ויקרא, פרקים א–ז) לפרשה הדנה בבגדי הכהונה (ויקרא, פרק ח)? הוצמדה היא כדי לומר לך שכשם שהקורבנות מכפרים, כך גם בגדי הכהונה מכפרים.
כְּתוֹנֶת – מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת (דם) [דָּמִים], שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם״. מִכְנָסַיִם – מְכַפֶּרֶת עַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד [לְכַסּוֹת (אֶת) בְּשַׂר עֶרְוָה]״. מִצְנֶפֶת – מְכַפֶּרֶת עַל גַּסֵּי הָרוּחַ. מִנַּיִן? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: יָבֹא דָּבָר שֶׁבַּגּוֹבַהּ, וִיכַפֵּר עַל גּוֹבַהּ.
הכותונת מכפרת על שפיכות דמים, כפי שנאמר לגבי אחי יוסף לאחר שזממו להורגו: "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכותונת בדם" (בראשית לז:לא). המכנסיים מכפרים על גילוי עריות, כפי שנאמר לגבי עשיית בגדי הכהונה: "ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה" (שמות כח:מב). המצנפת מכפרת על גסי הרוח. מנין דבר זה? רבי חנינא אומר: מסתבר שדבר שניתן בגובה, כלומר על ראשו של כהן, יבוא ויכפר על חטא של גובה הלב.
אַבְנֵט – מְכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב, הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ. חוֹשֶׁן – מְכַפֵּר עַל הַדִּינִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט״. אֵפוֹד – מְכַפֵּר עַל עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים״.
רבי איניני בר ששון ממשיך: האבנט מכפר על הרהור הלב. הגמרא מפרטת: האבנט מכפר על החטאים המתרחשים במקום שהוא מונח, כלומר, על הלב. החושן של הכהן הגדול מכפר על דינים בלתי ראויים, כפי שנאמר: "ועשית חושן משפט" (שמות כ"ח:ט"ו). האפוד של הכהן הגדול מכפר על עבודת אלילים, כפי שנאמר:אין אפוד ותרפים" (הושע ג׳:ד׳), כלומר, כאשר אין אפוד, נמצא חטא התרפים, כלומר עבודת אלילים. לכן ניתן להסיק שאם יש אפוד, אין חטא של עבודת אלילים.
מְעִיל – מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע. מִנַּיִן? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: יָבֹא דָּבָר שֶׁבַּקּוֹל, וִיכַפֵּר עַל קוֹל הָרָע. וְצִיץ – מְכַפֵּר עַל עַזּוּת פָּנִים; בְּצִיץ כְּתִיב: ״וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן״, וּבְעַזּוּת פָּנִים כְּתִיב: ״וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ״.
המעיל של הכהן הגדול מכפר על לשון הרע. מניין דבר זה? רבי חנינא אומר: מסתבר שדבר שמשמיע קול, כלומר המעיל שיש בו פעמונים, יבוא ויכפר על קול רע. והציץ של הכהן הגדול מכפר על עזות פנים. דבר זה נלמד מן העובדה שלגבי הציץ נאמר: "והיה על מצח אהרן" (שמות כח:לח), ולגבי עזות פנים נאמר: "ומצח אשה זונה היה לך" (ירמיהו ג:ג).
אִינִי?! וְהָא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שְׁנֵי דְּבָרִים לֹא מָצִינוּ לָהֶן כַּפָּרָה בְּקׇרְבָּנוֹת, וּמָצִינוּ לָהֶן כַּפָּרָה מִמָּקוֹם אַחֵר; וְאֵלּוּ הֵן: שְׁפִיכוּת דָּמִים וְלָשׁוֹן הָרָע!
הגמרא שואלת: האם כך הוא, שבגדי הכהונה מכפרים על חטאים אלה? והרי רבי יהושע בן לוי אומר: יש שני דברים שאין אנו מוצאים להם כפרה בקרבנות, אבל אנו מוצאים להם כפרה ממקום אחר, והם: שפיכות דמים ולשון הרע.
שְׁפִיכוּת דָּמִים – מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה, וְלָשׁוֹן הָרָע – מִקְּטֹרֶת. דְּתָנֵי רַב חֲנַנְיָה: מִנַּיִן לִקְטֹרֶת שֶׁמְּכַפֶּרֶת? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם״.
ביחס לשפיכות דמים, כפרתה באה מן העגלה הערופה. הכוונה היא למקרה שבו נמצאת גופת נרצח אך זהות הרוצח אינה ידועה. במקרה כזה, התורה מצווה לערוף את צווארה של עגלה ככפרה על הרצח. וביחס ללשון הרע, כפרתה באה מן הקטורת, כפי שרב חנניה מלמד בברייתא: מניין נלמד שהקטורת מכפרת? שנאמר לאחר שבני ישראל דיברו סרה על משה ואהרן ונשלחה בהם מגפה: "ויתן את הקטורת ויכפר על העם" (במדבר יז:יב).
וְתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עַל מָה קְטֹרֶת מְכַפֶּרֶת? עַל לָשׁוֹן הָרָע. יָבֹא דָּבָר שֶׁבַּחֲשַׁאי, וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֶׂה חֲשַׁאי.
הגמרא ממשיכה: וכן בית מדרשו של רבי ישמעאל מלמד: על מה הקטורת מכפרת? היא מכפרת על לשון הרע, כדי שדבר שמוקרב בצנעה, כלומר הקטורת, שמוקרבת על ידי כהן הפועל לבדו, יבוא ויכפר על מעשה המתרחש בדרך כלל בצנעה, כלומר לשון הרע.
קַשְׁיָא לָשׁוֹן הָרָע אַלָּשׁוֹן הָרָע, קַשְׁיָא שְׁפִיכוּת דָּמִים אַשְּׁפִיכוּת דָּמִים!
לפיכך, יש קושי בין מה שנאמר לגבי לשון הרע ובין מה שנאמר לגבי לשון הרע, שכן לפי רבי עניני בר ששון המעיל מכפר על לשון הרע, ואילו לפי הברייתא רק הקטורת היא שמכפרת על עבירה זו. וכן, יש קושי בין מה שנאמר לגבי שפיכות דמים ובין מה שנאמר לגבי שפיכות דמים, שכן לפי רבי עניני בר ששון הכתונת מכפרת על שפיכות דמים, ואילו לפי הברייתא רק העגלה הערופה מכפרת עליה.
לָא קַשְׁיָא; הָא דִּידִיעַ מַאן קַטְלֵיהּ, הָא דְּלָא יְדִיעַ מַאן קַטְלֵיהּ. אִי דִּידִיעַ מַאן קַטְלֵיהּ – בַּר קְטָלָא הוּא! בְּמֵזִיד וְלָא אַתְרוֹ בֵּיהּ.
הגמרא משיבה: בנוגע לשפיכות דמים, אין קושי, שכן זה, הכתונת, מכפר על שפיכות דמים במקרה שבו ידוע מי הרג את הקורבן, ואילו זו, העגלה, מכפרת במקרה שבו לא ידוע מי הרג את הקורבן. הגמרא מקשה: אם ידוע מי הרג את הקורבן, אותו אדם חייב מיתה, ואין כפרה אחרת לציבור, כפי שנאמר: "ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו" (במדבר 35:33). הגמרא משיבה: מדובר במקרה שבו רצח במזיד אך עדים לא התרו בו על ההשלכות של ביצוע רצח. לכן, בית הדין אינו רשאי להוציאו להורג, שכן אין מענישים בעונש ארצי ללא התראה.
וְלָשׁוֹן הָרָע אַלָּשׁוֹן הָרָע נָמֵי לָא קַשְׁיָא – הָא בְּצִינְעָא, הָא בְּפַרְהֶסְיָא.
וְאֲשֶׁר לַסְּתִירָה בֵּין מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּיַחַס לְלָשׁוֹן הָרָע וּבֵין מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּיַחַס לְלָשׁוֹן הָרָע, גַּם הִיא אֵינָהּ קָשָׁה. זֶה, הַקְּטֹרֶת, מְכַפֵּרֶת עַל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁנֶּאֶמְרָה בַּצִּנְעָה, וְאִילּוּ זֶה, הַמְּעִיל, שֶׁעָלָיו קְבוּעִים הַפַּעֲמוֹנִים הַמַּשְׁמִיעִים קוֹל, מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁנֶּאֶמְרָה בָּרַבִּים.
הֲדַרַן עֲלָךְ הַמִּזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria