תֵּרֵד. מִנְחָה הַבָּאָה עִם הַזֶּבַח – לְדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לֹא תֵּרֵד, לְדִבְרֵי כּוּלָּן תֵּרֵד.
אפילו אותה מנחת תרד, שכן אינה דומה לכבשים. באשר למנחה הבאה עם קרבן בהמה, בין עולה ובין שלמים, לפי דברי רבן גמליאל ורבי יהושע, לא תרד, שכן היא מיועדת לאכילת האש. לפי דברי כולם האחרים, כלומר רבי שמעון והתנאים של הברייתא, תרד, שכן אינה קרבה בפני עצמה ואינה בהמה.
נְסָכִים הַבָּאִין בִּפְנֵי עַצְמָן – לְדִבְרֵי כּוּלָּן יֵרְדוּ, לְדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא יֵרְדוּ. נְסָכִין הַבָּאִין עִם הַזֶּבַח – לְדִבְרֵי כּוּלָּן יֵרְדוּ, לְדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְחוֹדֵיהּ לֹא יֵרְדוּ.
ריש לקיש ממשיך: בנוגע לנסכים הבאים בפני עצמם, לדעת כולם, כלומר רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא ורבי יהושע, יירדו, אך לדעת רבן גמליאל ורבי שמעון, לא יירדו. בנוגע לנסכים הבאים עם קרבן בהמה, לדעת כולם, יירדו, ואילו לפי שיטתו של רבן גמליאל בלבד, לא יירדו.
פְּשִׁיטָא! מִנְחָה הַבָּאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ – וְכִדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: מִתְנַדֵּב אָדָם מִנְחַת נְסָכִים בְּכׇל יוֹם.
הגמרא שואלת מה הצורך בסיכום כזה: האם אין זה מובן מאליו? הגמרא משיבה: היה צורך לו לומר את ההלכה במקרה של מנחה הבאה בפני עצמה, וזה בהתאם לדבריו של רבא. כפי שרבא אומר: אדם יכול לנדב להביא מנחה שבדרך כלל באה עם נסכים, בכל יום, אפילו בלי להקריב את הנסכים והקרבן מן החי שהיא בדרך כלל נלווית אליהם. אף שהסיכום עצמו מובן מאליו, בכל זאת הוא נאמר כדי לציין שאפשר להקריב מנחה כזו.
וְנַשְׁמְעִינַן כִּדְרָבָא! נְסָכִים הַבָּאִים עִם הַזֶּבַח אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ – דְּקָא מַקְרֵב לְהוּ לִמְחַר וּלְיוֹמָא חָרָא.
הגמרא שואלת: אם כוונת הסיכום שלו היא להביע את הסכמתו עם דברי רבא, אז שילמד אותנו ריש לקיש במפורש שההלכה היא בהתאם לדברי רבא. הגמרא משיבה: היה צורך במקרה של נסכים הבאים עם קורבן בהמה, שכן ההלכה במקרה כזה היא שהוא רשאי להקריב את הנסכים למחרת וביום מאוחר יותר [ḥara] זמן מה לאחר הקרבת קורבן הבהמה שהם נלווים אליו.
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וְאָמַר מָר: ״מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם״ בַּלַּיְלָה, ״מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם״ לְמָחָר – כִּנְסָכִים הַבָּאִין בִּפְנֵי עַצְמָן דָּמוּ, וּמוֹדֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּלֹא יֵרְדוּ; קָא מַשְׁמַע לַן.
לפיכך, אפשר שיעלה על דעתך לומר כי מאחר שהאדון אומר שהפסוק: "וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם" (במדבר כט:יח), מלמד שניתן להקריב נסכים בלילה, והביטוי "וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם" מלמד שניתן להקריב נסכים למחרת ואף ביום מאוחר יותר, שמא יש לראות בנסכים המוקרבים במועד מאוחר יותר מן הבהמה עצמה כנסכים הבאים בפני עצמם, ורבי שמעון יודה שהם לא ירדו. משום כך מלמד אותנו ריש לקיש את המקרה של נסכים הנלווים לקרבן בהמה, כדי להורות שנסכים כאלה עדיין נחשבים ככאלה הנלווים לקרבן בהמה, ולכן הם ירדו מן המזבח.
מַתְנִי׳ אֵלּוּ אִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ: הַלָּן, וְהַיּוֹצֵא, וְהַטָּמֵא, וְשֶׁנִּשְׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, וְשֶׁקִּבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמוֹ.
משנה:אלו הם הדברים שאפילו אם נפסלו, אם עלו על המזבח לא ירדו: דם, אימורים, או איברי עולה, כל אחד שנשאר ללון מחוץ למזבח, או שיצא מחוץ לעזרת המקדש, או שנטמא בטומאה, או שבא מבהמה שנשחטה בכוונה להקריבה לאחר הזמן הקבוע או מחוץ למקום המיועד, או קרבן שאנשים הפסולים לעבודת המקדש קיבלו את דמו ולאחר מכן זרקו את דמו.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁנִּשְׁחַט בַּלַּיְלָה וְנִשְׁפַּךְ דָּמָהּ וְיָצָא דָּמָהּ חוּץ לַקְּלָעִים – אִם עָלְתָה תֵּרֵד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא תֵּרֵד, שֶׁהָיָה פְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ. שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כֹּל שֶׁפְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ – הַקֹּדֶשׁ מְקַבְּלוֹ, לֹא הָיָה פְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ – אֵין הַקֹּדֶשׁ מְקַבְּלוֹ.
רבי יהודה אומר: במקרה של בהמת קרבן שנשחטה בלילה, או של בהמה שדמה נשפך על רצפת המקדש מבלי שנאסף בכלי, או של בהמה שדמה יצא אל מחוץ לפרוכות, כלומר, מחוץ לעזרת המקדש: אפילו אם עלתה על המזבח תרד. רבי שמעון אומר: בכל המקרים הללו, אם עלתה לא תרד, מפני שפסולה אירע בקודש. כפי שרבי שמעון אומר: לגבי כל קרבן פסול שפסולו אירע בקודש, כלומר, במהלך עבודת המקדש, המקום הקדוש מכשיר את הקרבן, ואם עלה על המזבח לא ירד. אבל לגבי כל קרבן שפסולו לא אירע בקודש אלא היה פסול מלכתחילה, המקום הקדוש אינו מכשיר את הקרבן .
וְאֵלּוּ שֶׁלֹּא הָיָה פְּסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ: הָרוֹבֵעַ, וְהַנִּרְבָּע, וְהַמּוּקְצֶה, וְהַנֶּעֱבָד, וְהָאֶתְנַן, וְהַמְּחִיר, וְהַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה, וְהַיּוֹצֵא דּוֹפֶן, וּבַעֲלֵי מוּמִין. רַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר בְּבַעֲלֵי מוּמִין. רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: דּוֹחֶה הָיָה אַבָּא אֶת בַּעֲלֵי מוּמִין מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
ואלה הם הקרבנות שפסילתם לא אירעה בקודש: בהמה שרבעה אדם, ובהמה שנרבעה, ובהמה שהוקצתה לעבודה זרה, ובהמה שנעבדה כאלוהות, ובהמה שניתנה כאתנן לזונה או כמחיר כלב, ובהמה שנולדה מתערובת של כלאים, ובהמה שיש בה פצע שיגרום לה למות בתוך שנים עשר חודש [טרפה], ובהמה שנולדה בניתוח קיסרי, ובעלות מום. רבי עקיבא מכשיר בעלי מום במובן זה שאם עלו לא ירדו. רבי חנינא, סגן הכהן הגדול, אומר: אבי היה דוחה בעלי מום מעל גבי המזבח.
כְּשֵׁם שֶׁאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ, כָּךְ אִם יֵרְדוּ לֹא יַעֲלוּ. וְכוּלָּן שֶׁעָלוּ חַיִּים לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ – יֵרְדוּ. עוֹלָה שֶׁעָלְתָה חַיָּה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ – תֵּרֵד. שְׁחָטָהּ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ – יַפְשִׁיט וִינַתְּחֶהָ בִּמְקוֹמָהּ.
בנוגע לאותם בעלי חיים שאם עלו אינם יורדים, כשם שאם עלו על המזבח לא ירדו, כך גם אם ירדו לא ישובו ויעלו. וכל אלה שאם יעלו אינם יורדים, אם עלו לראש המזבח בחיים הם יורדים, שכן בעל חיים ראוי למזבח רק לאחר שנשחט. עולה שעלתה לראש המזבח בחיים תרד, שכן אין שוחטים בעל חיים על גבי המזבח לכתחילה. אבל אם שחט אדם את בעל החיים בראש המזבח, יפשיט אותו וינתח אותו במקומו, ואין מורידים אותו מן המזבח.
גְּמָ׳ תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״זֹאת״, ״הִיא״, ״הָעֹלָה״ – הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה מִיעוּטִין; פְּרָט לְשֶׁנִּשְׁחֲטָה בַּלַּיְלָה, וְשֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמָהּ, וְשֶׁיָּצָא דָּמָהּ חוּץ לַקְּלָעִים – שֶׁאִם עָלְתָה, תֵּרֵד.
גמרא:שנויה בברייתא שרבי יהודה אומר: הפסוק שממנו נלמדת ההלכה שדברים שעלו על המזבח לא ירדו, אומר: "זאת תורת העולה: היא העולה על מוקדה על המזבח" (ויקרא ו:ב). אלה שלושה לשונות של מיעוט שנאמרו בפסוק: "זאת", "היא" ו"ה", שמהם נלמד ששלושה מקרים ממועטים מהלכה זו: בהמת קרבן שנשחטה בלילה, וכזו שנשפך דמה, וכזו שיצא דמה אל מחוץ לפרוכת, כלומר, מחוץ לעזרת המקדש. לגבי מקרים אלה, ההלכה היא שאם אחד מהם עלה על המזבח ירד.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״עֹלָה״ – אֵין לִי אֶלָּא עוֹלָה כְּשֵׁרָה; מִנַּיִן לְרַבּוֹת שֶׁנִּשְׁחֲטָה בַּלַּיְלָה, וְשֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמָהּ, וְשֶׁיָּצָא דָּמָהּ חוּץ לַקְּלָעִים, וְהַלָּן, וְהַיּוֹצֵא, וְהַטָּמֵא, וְשֶׁנִּשְׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, וְשֶׁקִּבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמוֹ,
רבי שמעון אומר: מן השימוש במונח "עולה" למדתי רק לגבי עולה כשרה שהיא לא תרד. מניין נלמד שהפסוק כולל גם בהמה לקרבן שנפסלה, כגון שנשחטה בלילה; או שנשפך דמה; או שדמה יצא אל מחוץ לקלעים, כלומר, מחוץ לעזרת המקדש; או שלנה; או שיצאה מן העזרה, או שנטמאה טומאה; או שבאה מבהמה שנשחטה מתוך כוונה להקריבה לאחר זמנה או מחוץ למקומה; או קרבן שאנשים הפסולים לעבודת המקדש קיבלו את דמו ולאחר מכן זרקו את דמו?
הַנִּיתָּנִין לְמַטָּה שֶׁנְּתָנָן לְמַעְלָה, וּלְמַעְלָה שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה, וְהַנִּיתָּנִין בַּחוּץ שֶׁנְּתָנָן בִּפְנִים, בִּפְנִים שֶׁנְּתָנָן בַּחוּץ,
בנוסף, מניין נלמד שגם הבאים נכללים בהלכה זו: אותן קרבנות שדמם צריך להינתן למטה מן הקו האדום שהבדיל בין החצי העליון לחצי התחתון של המזבח החיצון, כלומר עולה, אשם או שלמים, אך הוא ניתן למעלה מן הקו האדום; וחטאת, שדמה צריך להינתן למעלה מן הקו האדום, שניתן דמה למטה מן הקו האדום; ואותם קרבנות שדמם צריך להינתן בחוץ, על המזבח החיצון, שניתן דמם בפנים, בהיכל; ואותם קרבנות שדמם צריך להינתן בפנים, שניתן דמם בחוץ?
וּפֶסַח וְחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תּוֹרַת הָעֹלָה״ – רִיבָּה תּוֹרָה אַחַת לְכׇל הָעוֹלִין, שֶׁאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ.
וכן, בנוסף, ביחס לקרבן פסח או קרבן חטאת שנשחטו שלא לשמם, מנין נלמד שאם עלו על המזבח לא ירדו? הפסוק קובע: "זאת תורת העולה," אשר כלל בתורה אחת את כל הדברים העולים על המזבח, ובכך קבע את העיקרון שאם עלו על המזבח לא ירדו.
יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע, וְהַמּוּקְצֶה וְהַנֶּעֱבָד, וְאֶתְנַן וּמְחִיר, וְכִלְאַיִם וּטְרֵפָה וְיוֹצֵא דּוֹפֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֹאת״.
אפשר היה לחשוב שגם עליי לכלול בהמה שקיימה יחסים עם אדם, ובהמה שנעשתה בה עבירת משכב בהמה, ובהמה שהוקצתה לעבודה זרה, ובהמה שנעבדה כאלוהות, ובהמה שניתנה כתשלום לזונה או כמחיר כלב, ובהמה שנולדה מתערובת של מינים שונים, ובהמה שהיא טרפה, ובהמה שנולדה בניתוח קיסרי. לכן, הפסוק קובע: "זאת," כדי להוציא סוגי פסולים אלה, שיורדים אף לאחר שעלו על המזבח.
וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת אֵלּוּ וּלְהוֹצִיא אֶת אֵלּוּ? אַחַר שֶׁרִיבָּה
הגמרא שואלת: ומה ראית כסיבה לכלול את אלה ולהוציא את אלו? הגמרא משיבה: לאחר שציינה שהפסוק כלל
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria