הַנִּיתָּנִין בְּמַתָּנָה אַחַת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בַּנִּיתָּנִין בְּמַתָּנָה אַחַת – יִנָּתְנוּ בְּמַתָּנָה אֶחָת. (מֵהֶן) מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתַּן אַרְבַּע – יִנָּתְנוּ בְּמַתַּן אַרְבַּע.
במקרה של דם של קורבן שיש לשים על המזבח במתנה אחת שהתערב עם דם של קורבן אחר שיש לשים על המזבח במתנה אחת, כגון דם של קורבן בכור עם דם של קורבן בכור אחר או דם של קורבן מעשר בהמה, הדם יושם במתנה אחת. במקרה של דם של קורבן שיש לשים על המזבח בארבע מתנות שהתערב עם דם של קורבן אחר שיש לשים על המזבח בארבע מתנות, כגון דם של קורבן חטאת עם דם של קורבן חטאת אחר, או דם של קורבן עולה עם דם של קורבן שלמים, הדם יושם בארבע מתנות.
מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתָּנָה אַחַת – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ בְּמַתַּן אַרְבַּע, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ בְּמַתָּנָה אֶחָת.
אם דם של קורבן שיש לתת אותו על המזבח בארבע מתנות התערבב בדם של קורבן שיש לתת אותו על המזבח במתנה אחת, רבי אליעזר אומר: הדם יינתן בארבע מתנות. רבי יהושע אומר: הדם יינתן במתנה אחת, שכן הכהן מקיים את החובה במתנה אחת בדיעבד.
אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל בַּל תִּגְרַע! אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל בַּל תּוֹסִיף!
רבי אליעזר אמר לרבי יהושע: לפי דעתך, הכהן עובר על האיסור של: לא תגרע, כפי שנאמר: "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות; לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" (דברים יג:א). אין לגרוע את מספר המתנות הנדרשות מארבע לאחת. רבי יהושע אמר לרבי אליעזר: לפי דעתך, הכהן עובר על האיסור של: לא תוסיף, הנלמד מאותו פסוק. אין להוסיף על המתנה האחת הנדרשת ולתת ארבע.
אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: לֹא נֶאֱמַר בַּל תּוֹסִיף אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא נֶאֱמַר בַּל תִּגְרַע אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ! וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כְּשֶׁנָּתַתָּ – עָבַרְתָּ עַל בַּל תּוֹסִיף, וְעָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה בְּיָדֶךָ. כְּשֶׁלֹּא נָתַתָּ – עָבַרְתָּ עַל בַּל תִּגְרַע, לֹא עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה בְּיָדֶךָ.
רבי אליעזר אמר לרבי יהושע: האיסור של: לא תוסיף, נאמר רק במקרה שבו הדם הוא בפני עצמו, ולא כשהוא חלק מתערובת. רבי יהושע אמר לרבי אליעזר: כך גם האיסור של: לא תגרע, נאמר רק במקרה שבו הדם הוא בפני עצמו. ורבי יהושע גם אמר: כאשר נתת ארבע מתנות, עברת על האיסור של: לא תוסיף, ועשית מעשה ישיר. כאשר לא נתת ארבע מתנות אלא רק אחת, אף על פי שעברת על האיסור של: לא תגרע, לא עשית מעשה ישיר. עבירה אקטיבית חמורה יותר מעבירה פסיבית.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִכְשִׁיר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא שְׁנַיִם שְׁנַיִם, אֲבָל אֶחָד אֶחָד – לָא.
גמרא: המשנה מלמדת שלפי דעתו של רבי אליעזר, אם כוס המכילה את דמם של בעלי חיים בעלי מום התערבבה עם כוסות המחזיקות את דמם של קרבנות כשרים, והדם שבאחת הכוסות הוקרב, כל הכוסות הנותרות כשרות. רבי אלעזר אומר: רבי אליעזר התיר את שאר הכוסות רק אם הוקרבו שתיים שתיים, שכן לפחות אחת מהן מותרת בוודאות; אבל הוא לא התיר להקריבן אחת אחת, שכן ייתכן שיימצא כי הקריב את דם הכוס האסורה לבדה.
מֵתִיב רַב דִּימִי, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ קָרְבוּ כּוּלָּן חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן – יִשָּׁפֵךְ לְאַמָּה. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר תַּחְלִיפָא, אַסְבְּרַהּ לָךְ: מַאי אֶחָד – זוּג אֶחָד.
רב דימי מקשה מן המשנה: וחכמים אומרים שאפילו אם דם שבכל הכוסות נזרק חוץ מן הדם שבאחת מהן, הדם יישפך אל נקב הניקוז שבעזרת המקדש . מכאן עולה שאפילו במקרה זה, שבו נותרה רק כוס אחת, רבי אליעזר חולק על חכמים ומתיר להקריב את הדם שבכוס. אמר רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא: אסביר לך זאת: למה מתכוונת המשנה כשהיא אומרת: חוץ מן הדם שבאחת מהן? הכוונה היא חוץ מזוג אחד, כלומר שתי כוסות, שכן אפילו רבי אליעזר לא התיר את הקרבת הכוסות אחת אחת.
וּצְרִיכָא; דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָא – בְּהָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִשּׁוּם דְּאִיתְעֲבִיד בֵּיהּ כַּפָּרָתוֹ; אֲבָל בְּהָא – אֵימָא מוֹדֵי לְהוּ לְרַבָּנַן.
§ המחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים נאמרה גם לעיל בנוגע לתערובת של איברים מקורבנות כשרים ופסולים. הגמרא מציינת: ויש צורך שהמשנה תלמד מחלוקת זו לגבי שני המקרים, שכן, אילו נאמרה רק לגבי אותו מקרה של האיברים, היה אפשר לומר שרק באותו מקרה רבי אליעזר אומר ששאר האיברים קרבים, מפני שכפרת הקורבן, כלומר זריקת הדם, כבר נעשתה, שהרי האיברים קרבים לאחר זריקת הדם. אבל במקרה זה של הדם שבכוסות, אמור שרבי אליעזר מודה לחכמים ששאר הדם פסול לזריקה.
וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא – בְּהָא קָאָמְרִי רַבָּנַן, אֲבָל בְּהָא אֵימָא מוֹדוּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר; צְרִיכָא.
ואם, להפך, אילו המחלוקת הייתה נאמרת רק לגבי מקרה זה של הכוסות, היה אפשר לומר שרק במקרה זה אומרים החכמים שהדם שבשאר הכוסות פסול, אבל באותו מקרה של האיברים, אמור שהחכמים מודים לרבי אליעזר ששאר האיברים כשרים להקרבה, שכן הדם כבר הוזה. לכן נחוץ למשנה לומר שהמחלוקת חלה בשני המקרים.
תְּנַן הָתָם: צְלוֹחִית שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכָהּ מַיִם כׇּל שֶׁהוּ – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יַזֶּה שְׁתֵּי הַזָּאוֹת, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.
§ הגמרא ממשיכה בדיונה במחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים. למדנו במשנה שם (פרה ט:א): לגבי צלוחית המכילה מי חטאת שנפלה לתוכה כל כמות של מים רגילים, רבי אליעזר אומר: הכהן יזה שתי הזאות על האדם הטמא, שכן בדרך זו הוא מבטיח שיוזה עליו חלק ממי החטאת; אבל חכמים פוסלים את התערובת לטהרה.
בִּשְׁלָמָא רַבָּנַן – סָבְרִי יֵשׁ בִּילָּה, וְהַזָּאָה צְרִיכָה שִׁיעוּר, וְאֵין מִצְטָרְפִין לְהַזָּאוֹת.
הגמרא מבהירה: מובן, אפשר להבין מדוע החכמים פוסלים את התערובת, שכן הם סבורים בשלוש דעות: הם סבורים שיש בלילה, כלומר, כאשר שני חומרים מתערבים יחד, מניחים שכל טיפה מכילה מעט מכל אחד מהם. וכן הם סבורים שמעשה של הזאה ממי החטאת דורש שיעור מינימלי של מי חטאת, ובמקרה זה כל הזאה הכילה מעט מן המים הרגילים. וכן הם סבורים שאין תועלת בהזאת המים פעמיים, שכן אין הזאות מצטרפות, כלומר, שני מעשי הזאה של מי החטאת אינם מצטרפים כדי לטהר אדם. לכן, האדם אינו נטהר.
אֶלָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר אֵין בִּילָּה, כִּי מַזֶּה שְׁתֵּי הַזָּאוֹת מַאי הָוֵי? דִּילְמָא תַּרְוַיְיהוּ מַיָּא קָא מַזֵּי! אֶלָּא קָא סָבַר יֵשׁ בִּילָּה. אִי קָסָבַר אֵין הַזָּאָה צְרִיכָה שִׁיעוּר, לְמָה לִי שְׁתֵּי הַזָּאוֹת? אֶלָּא קָסָבַר הַזָּאָה צְרִיכָה שִׁיעוּר. וְאִי קָסָבַר אֵין מִצְטָרְפִין לְהַזָּאוֹת, כִּי מַזֶּה שְׁתֵּי הַזָּאוֹת מַאי הָוֵי? וְאִי נָמֵי מִצְטָרְפִין לְהַזָּאוֹת, מִי יֵימַר דִּמְלֵא לֵיהּ שִׁיעוּרָא?
אבל מה סבור רבי אליעזר? אם הוא סבור שאין בלילה, כלומר, כאשר שני חומרים מתערבבים יחד אין מניחים שכל טיפה מכילה מעט מכל אחד מהם, אם כן אפילו אם מזה שתי הזאות, מה בכך? שמא בשתי הפעמים הוא מזה מים רגילים. אלא, צריך לומר שרבי אליעזר סבור שיש בלילה. אם הוא סבור שמעשה ההזאה אינו דורש שיעור מינימלי, למה אני צריך שתי הזאות? הזאה אחת הייתה מספיקה. אלא, עליך לומר שרבי אליעזר סבור שמעשה ההזאה דורש שיעור מינימלי. ואם רבי אליעזר סבור שאין מצרפים הזאות, אז אפילו אם מזה שתי הזאות, מה בכך? ולחלופין, אם הוא סבור שמצרפים הזאות, מי אומר ששתי ההזאות יגיעו לשיעור המינימלי? שמא רוב המים שהזה היו מים רגילים.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לְעוֹלָם יֵשׁ בִּילָּה, וְהַזָּאָה צְרִיכָה שִׁיעוּר; וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁנִּתְעָרְבוּ אַחַת בְּאַחַת.
ריש לקיש אומר: למעשה, רבי אליעזר סבור כי יש תערובת, והזאה דורשת שיעור מינימלי. וכאן אנו עוסקים במקרה שבו שני סוגי המים התערבו יחד ביחס של אחד לאחד, ולכן על ידי ביצוע שתי הזאות הכהן מבטיח שהזה את השיעור המינימלי של הזאה אחת ממי חטאת.
רָבָא אָמַר: לְעוֹלָם יֵשׁ בִּילָּה, וְהַזָּאָה אֵין צְרִיכָה שִׁיעוּר; וּקְנָסָא קְנַסוּ רַבָּנַן, כִּי הֵיכִי דְּלָא (מִשְׁתָּרֵשׁ) [נִשְׁתָּרֵשׁ] לֵיהּ.
רבא אומר: למעשה, רבי אליעזר סבור כי יש תערובת, והזאה אינה דורשת שיעור מינימלי. לפיכך, היה צריך להספיק לכהן לבצע הזאה אחת. והדרישה להזות פעמיים היא קנס שהחכמים הטילו, כדי שמי שמערב מים רגילים עם מי הטהרה לא יפיק תועלת מכך על ידי דילול מי הטהרה היקרים.
רַב אָשֵׁי אָמַר: אֵין בִּילָּה; יַזֶּה שְׁתֵּי הַזָּאוֹת.
רב אשי קובע הסבר אחר: רבי אליעזר סבור שאין בלילה, ולכן אם הכהן מזה רק פעם אחת יש חשש שייתכן שלא הִזה כלל ממי הטהרה, ולכן הוא מזה שתי הזאות.
מֵיתִיבִי, רַבִּי אוֹמֵר: לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – הַזָּאָה כׇּל שֶׁהוּא מְטַהֶרֶת; הַזָּאָה אֵין צְרִיכָה שִׁיעוּר; הַזָּאָה מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.
הגמרא מקשה מברייתא על דעתו של ריש לקיש שרבי אליעזר סבור שהזאה טעונה שיעור מינימלי. רבי יהודה הנשיא אומר: לפי דברי רבי אליעזר שאם הכהן עושה שתי הזאות טקס הטהרה כשר, הזאה בכל כמות שהיא מטהרת את האדם הטמא טהרה פולחנית, שכן הזאה אינה טעונה שיעור מינימלי , ואפילו הזאה שיש בה מחצית מים כשרים ומחצית מים פסולים מטהרת את האדם.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria