אביי הקשה על כך מברייתא (תוספתא 8:22): לגבי קרבן יחיד שנתערב בקרבן יחיד אחר, וכן קרבן ציבור שנתערב בקרבן ציבור אחר, או קרבן יחיד וקרבן ציבור שנתערבו זה בזה, הכהן נותן ארבע מתנות דם מכל אחד ואחד מהם על המזבח, ובדרך זו מקיים את חובת עבודות הדם של כל הקרבנות. אבל אם נתן מתנה אחת מכל אחד, יצא ידי חובתו. וכן, אם נתן ארבע מתנות מכולם יחד, יצא ידי חובתו.

הברייתא ממשיכה: באיזה מקרה נאמרה קביעה זו, שהוא נותן מדם כל אחד מן הקרבנות מלכתחילה, נאמרה? במקרה שבו הקרבנות התערבו כשהיו עדיין בחיים, לפני שנשחטו, ולכן הכהן יכול היה לבצע ארבע מתנות מדמו של כל בעל חיים בנפרד. אבל אם בעלי חיים שנשחטו התערבו לאחר מכן, כלומר דמם התערב יחד בכלי אחד, הכהן נותן ארבע מתנות מכולם יחד, מערכת אחת בלבד של ארבע.

ואם בכל מקרה, אם נתן מתנה אחת מכולן, הרי יצא ידי חובתו, שכן דמן של כל הקרבנות הללו ניתן על המזבח החיצון, ובכולן יוצאים ידי חובה בדיעבד במתנה אחת. רבי יהודה הנשיא אומר: אומדים את דם המתנה שניתן מכל בהמה; אם יש בו די בדם זה למתנת דם לזו הקרבן ודי לזו, הרי הוא כשר, ואם לאו, הקרבן פסול.

הגמרא מסבירה את הקושי: ברייתא זו מציינת שאם קורבנות חיים התערבו זה בזה, כל אחד מהם קרב עבור בעליו, למרות העובדה שקורבנות אלה שייכים לאנשים ולכן טעונים סמיכה. ברור שהברייתא מתייחסת לקורבנות של אנשים, שכן היא מלמדת את המקרה של קורבנו של יחיד בסמוך, ולכן בדומה ל, המקרה של קורבן ציבור: כשם שקורבן ציבור קרב על ידי אנשים, כך גם, קורבנו של יחיד הנידון כאן שייך אף הוא לאנשים. דבר זה מעורר קושי על הסברו של רב יוסף.

רבא אומר: וכי יכול אתה להבין את הברייתא בדרך זו? האם ברייתא זומדויקת כפי שהיא עומדת? יש קושי נוסף בברייתא, שכן היא מלמדת: באיזה מקרה נאמר דבר זה? הוא נאמר במקרה שבו קורבנות אלה התערבו כשהם עדיין בחיים. אבל אם בעלי חיים שנשחטו התערבו, לא נאמר כך. זה מעורר קושי, שכן מה ההבדל בעבורי אם בעלי החיים בחיים או אם הם שחוטים? אין זה הגורם המכריע, שכן אפילו אם בעלי החיים נשחטו, אם הדם של כל אחד נמצא בכלי נפרד, הכהן צריך לבצע מתנות נפרדות מן הדם של כל אחד.

רבא ממשיך: אלא, זה מה שהברייתא אומרת: באיזה מקרה נאמרה אמירה זו? היא נאמרה במקרה שבו הקרבנות הללו התערבו לאחר שנשחטו, אך הם היו דומים לבעלי חיים חיים, כלומר, דמו של כל בעל חיים היה בכוסות נפרדות. אבל במצב שבו דמם של בעלי חיים אלה התערבב יחד בכוס אחת, הכהן נותן ארבע מתנות של דם מכולם. ואם נתן מתנה אחת מכולם, הוא יצא ידי חובתו. אם כן, לברייתא זו אין השלכה על סוגיית הקרבנות שהתערבו בעודם חיים, שכן היא עוסקת אך ורק בדם של בעלי חיים שכבר נשחטו.

§ הברייתא המצוטטת מלמדת כי רבי יהודה הנשיא אומר: מעריכים את דם הנתינה שניתן מכל בהמה; אם יש בו די באותו דם לנתינת דם לזה הקרבן ודי לזה הקרבן, הרי הוא כשר, ואם לאו, הקרבנות פסולים. הגמרא שואלת: וכי רבי יהודה הנשיא סבור בהתאם לסברה זו, שצריך להיות שיעור מינימלי של דם הניתן מכל קרבן? והרי שנינו בברייתא (תוספתא, פרה ט:ה) לגבי מי חטאת שלתוכם נפלו מים הפסולים להזאה, שרבי יהודה הנשיא אומר: לפי דברי רבי אליעזר,