כל פריט שנמנה, אפילו אם הוא אסור מדברי חכמים, כגון תרומה של פירות, אינו בטל, וכל שכן פריטים האסורים מדין תורה, כגון בעלי חיים הפסולים למזבח, כפי שנאמר במשנה.

זהו כפי שנלמד בברייתא (תוספתא, תרומות ה:יא): הברייתא דנה בשלושה מקרים, שכולם נוגעים להפרשת מעשרות של תאנים, שהיא חובה מדברי חכמים. הראשון הוא המקרה של ליטרא של תאנים מיובשות שלא הופרשו מהן מעשרות, שנדחסו בכלים שונים ועוצבו לעיגולים, שאותה הניח אדם בחבית המכילה תאנים שהופרשו מהן מעשרות, ובמהלך תהליך יצירת עיגול הוא הידק את התאנים על פתחו של אחד מן הכלים העגולים שבהם יוצרים את העיגולים, ואינו יודע לאיזה כלי עגול הידק אותה. השני הוא המקרה שבו הוא זוכר שהידק אותה על פתח חבית המכילה תאנים שהופרשו מהן מעשרות, אך אינו יודע לאיזו חבית הידק אותה. המקרה השלישי הוא שהוא זוכר שהידק אותה על פתחו של כלי קיבול מקש המכיל תאנים שהופרשו מהן מעשרות, אך אינו יודע לאיזה כלי קיבול הידק אותה. בכל המקרים הללו יש מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה באשר לפרטיה של מחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע.

רבי מאיר אומר כי רבי אליעזר אומר: רואים את העליונות של דבלות מיובשות שספק אם הופרשו מהן מעשרות כאילו הן נפרדות זו מזו, ולא כיחידה אחת. והתחתונות, שהיו שם קודם לכן ובוודאי הופרשו מהן מעשרות, מבטלות את העליונות, שכן יש די עיגולי תאנים כדי לבטל את השכבה העליונה. אין צורך לעשר את התאנים שבראש אף אחד מן הכלים.

רבי מאיר ממשיך: לעומת זאת, רבי יהושע אומר: אם יש מאה פתחים של כלים הנמצאים שם, הליטרא הבלתי מעושרת של תאנים שעל פתחו של אחד הכלים בטלה ביחס של חלק אחד של תאנים בלתי מעושרות למאה חלקים של תאנים דומות, מעושרות. אבל אם לא, כל השכבות של התאנים שעל הפתחים של הכלים אסורות, כלומר, נחשבות כבלתי מעושרות, שכן אחת מהן בוודאי מכילה ליטרא בלתי מעושרת שלא בטלה. ואילו התאנים שבפנים הכלים מותרות, שכן התאנים הבלתי מעושרות בוודאי לא הגיעו לשם. זו גרסתו של רבי מאיר למחלוקת.

הברייתא ממשיכה: רבי יהודה אומר שרבי אליעזר אומר: אם יש מאה פתחים של כלים ובהם תאנים מעושרות הנמצאות שם, בנוסף לתאנים שאינן מעושרות, הרי זה בטל במאה. אבל אם לא, כל השכבות של התאנים שבפתחים של הכלים אסורות, כלומר, נחשבות כבלתי מעושרות, שכן אחת מהן בוודאי מכילה ליטרא בלתי מעושרת שלא נתבטלה. והתאנים שבפנים הכלים מותרות, שכן התאנים הבלתי מעושרות בוודאי לא הגיעו לשם.

רבי יהודה ממשיך את דבריו: לעומת זאת, רבי יהושע אומר: אפילו אם יש שם שלוש מאות פתחים, השכבה שבראש הכלי אינה בטלה. ליטרא זו אינה יכולה להתבטל בשום אופן, שכן רבי יהושע סבור שאפילו פריט שלעתים נמכר ביחידה, כגון עיגול של תאנים מיובשות, לעולם אינו בטל.

רבי יהודה ממשיך: אך אם אדם דחס את הליטרא של תאנים מיובשות לתוך כלי עגול יחד עם תאנים מיובשות אחרות, אך אינו יודע על איזה מקום, כלומר, על איזה צד, של הכלי העגול הוא דחס אותה, האם, למשל, לצדו הצפוני או לצדו הדרומי, במקרה זה, מאחר שהליטרא האסורה אינה מצויה במקום מוגדר ואי אפשר להבחין בינה לבין האחרות, אין היא נחשבת לדבר חשוב, והכול מסכימים שהיא בטלה. בהתאם לכך, פסיקת המשנה שבעלי חיים שנפסלו מהקרבה אינם בטלים היא בהתאם לדעתו של רבי יהושע כפי שנאמרה בידי רבי אליעזר, שדבר הנמכר לעיתים במניין אינו בטל. דבריו של רבי יוחנן, שרק דבר שדרכו להימנות בלבד הוא חשוב ואינו יכול להתבטל, הם בהתאם לדעתו של רבי מאיר.

רב אשי אומר: אתה יכול אפילו לומר שהמשנה היא בהתאם לדעתם של הרבנים, כלומר רבי מאיר, הסבור שחפץ שאינו נמנה תמיד בטל ברוב. הטעם הוא שבעלי חיים הם חשובים, ולכן אינם בטלים.

§ הגמרא מעלה קושי על פסיקת המשנה שכל הבהמות אסורות. והרי נוציא ונקריב אחת מן התערובת, ונאמר, כלומר, ניישם את העיקרון: כל דבר שפורש מקבוצה, מניחים שפרש מן הרוב. בהתאם לכך, הבהמה שהוקרבה מוחזקת ככשרה. אפשר להמשיך בדרך זו עד שנותרו רק שתי בהמות מן התערובת. הגמרא מקשה על הצעה זו: וכי נוציא בהמה מן התערובת? והרי זה הוא הוצאת דבר ממקומו הקבוע,