§ המשנה מלמדת שלאחר הסרת הזפק והנוצה והקרביים שיצאו עמו, הכהן קרע את העוף לאורכו ולא הבדיל בין שני חצאי העוף. בעניין זה לימדו חכמים בברייתא: הכתוב אומר: "ושסע" (ויקרא א:יז). מעשה השיסוע נעשה רק ביד, וכן הכתוב אומר לגבי שמשון: "וישסעהו כשסע הגדי, ומאומה אין בידו" (שופטים יד:ו).

§ המשנה מלמדת שאם הכהן לא הסיר את הזפק, או שינה פרט כלשהו מעבודת הקרבן לאחר שמיצה את הדם, הקרבן כשר. אם הבדיל את הראש מן הגוף של חטאת העוף, היא פסולה. הגמרא אומרת: המשנה אינה בהתאם לדעתו של רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון, כפי שנשנה בברייתא שרבי אלעזר, בנו של רבי שמעון, אמר: שמעתי שמותר להבדיל את הראש מן הגוף של חטאת העוף.

הגמרא שואלת: מהו הטעם להבדל ביניהם, כלומר, מהו יסוד המחלוקת? רב חסדא אומר: ההבדל ביניהם נוגע לשאלה האם מיצוי דמה של חטאת העוף לאחר שהוזה דמה הוא מעכב. התנא הראשון, שדעתו מובאת במשנה, סבור כי מיצוי דמה של חטאת העוף הוא מעכב. ומכיוון שמיצוי הדם מעכב, הכהן יצטרך למצות את הדם לאחר הפרדת הראש מן הגוף, והוא יעשה את עבודת עולת העוף על חטאת העוף, והדבר פוסל את הקרבן (ראו 66א).

ורבי אלעזר, בנו של רבי שמעון, סבור כי מיצוי דמה של חטאת העוף אינו מעכב. לפיכך, אם הכהן היה מפריד את ראש העוף מגופו, היה נמנע ממיצוי הדם, ובמקרה זה העבודה אינה דומה לזו של עולת העוף. והרי הפרדת הראש נחשבת כאילו הכהן רק חותך בשר, והקרבן כשר.

רבא אומר שיש הסבר חלופי למחלוקת: ייתכן שכולם מסכימים שמיצוי דמה של חטאת העוף הוא הכרחי, ויש ביניהם מחלוקת לגבי השאלה האם הפסקה במליקה לפני חיתוך הסימן השני, כלומר הוושט או הקנה, אחד מן האיברים שיש לחותכם בשחיטה הפולחנית, של עולת העוף פוסלת את הקרבן. התנא הראשון סובר שהפסקה במליקה לפני חיתוך הסימן השני של עולת העוף אינה פוסלת את הקרבן, ולכן, אם הכהן מפריד את ראשה של חטאת העוף מגופה, אף על פי שהפסיק את המליקה לפני חיתוך הסימן השני, הוא ביצע את עבודת עולת העוף על חטאת העוף, והדבר פוסל אותה.

ורבי אלעזר, בנו של רבי שמעון, סבור שהפסקה במליקת עולת העוף פוסלת את הקרבן. לפיכך, במקרה של חטאת העוף, מאחר שהכהן הפסיק את המליקה לפני שחתך את הסימן השני, אפילו אם הוא מפריד את הראש מן הגוף אין הוא אלא חותך בשר, כלומר, זהו מעשה חסר משמעות, משום שאינו עושה את עבודת עולת העוף על חטאת העוף, והקרבן אינו נפסל.

אביי אומר שיש הסבר שלישי למחלוקת בין התנאים: ייתכן שכולם מסכימים שהפסקת המליקה לפני חיתוך הסימן השני פוסלת עולת עוף, ויש ביניהם מחלוקת לעניין השאלה אם חיתוך רוב הבשר של עורף חטאת העוף הוא הכרחי.

הגמרא מציינת: וכן רבא ואביי חולקים לגבי הסוגיה שהיא נושא המחלוקת בין רבי זירא ורבי שמואל בר רב יצחק. אחד אומר שההבדל בין התנא הראשון ורבי אלעזר בן רבי שמעון נוגע לשאלה האם הפסקה במליקה לפני חיתוך הסימן השני של עולת העוף פוסלת את הקרבן. ואחד אומר שההבדל ביניהם נוגע לשאלה האם חיתוך רוב הבשר שבעורף של חטאת העוף הוא מעכב.

הגמרא שואלת: מאחר שיש מחלוקת בשאלה האם חיתוך רוב הבשר שבעורף של חטאת העוף מעכב, האם ניתן להסיק בדרך היקש שהכול מסכימים שאנו דורשים מן הכהן לחתוך את רוב הבשר לכתחילה? הגמרא משיבה: כן; וכן גם נשנה בברייתא: כיצד מולקין את עורפה של חטאת העוף? בציפורנו, הכהן חותך את השדרה והעורף, בלי לחתוך את רוב הבשר, עד שהוא מגיע או אל הוושט או אל הקנה. כאשר הוא מגיע אל הוושט או אל הקנה, הוא חותך סימן אחד בשלמותו, או לפחות את רובו, וחותך עמו את רוב הבשר. ובמקרה של עולת העוף, הוא חותך את שני הסימנים או את רוב שני ההסימנים.

הגמרא מספרת שהחכמים אמרו מחלוקת זו בין האמוראים בנוגע לטעם שיטתו של רבי אלעזר בן רבי שמעון, לפני רבי ירמיה. רבי ירמיה אמר: וכי לא שמעו את מה שאמר רבי שמעון בן אליקים משמו של רבי אלעזר בן פדת, משמו של רבי אלעזר בן שמוע: רבי אלעזר בן רבי שמעון היה אומר: שמעתי שמותר להפריד לגמרי את ראש חטאת העוף מגופה. ומה פירוש הפסוק שנאמר: "ולא יבדיל" (ויקרא ה:ח)?