שֶׁאִם הִיזָּה וְלֹא מִיצָּה – כְּשֵׁירָה; וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן מִחוּט הַסִּיקְרָא וּלְמַטָּה מִדַּם הַנֶּפֶשׁ.
מפני שאם הִזָּה את הדם אך לא מיצה את שאריתו, הרי הוא עדיין כשר, ובלבד שייתן מעט מדם הנפש בכל מקום על המזבח מן החוט האדום ולמטה. נוסח זה של הברייתא קובע שהקרבן כשר בלי קשר למקום על המזבח שבו מוצה דמו; אך חיוני שהדם יוזה על חציו התחתון של המזבח.
שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים כּוּ׳. חַטַּאת הָעוֹף – הָא דַּאֲמַרַן.
§ המשנה מלמדת שהיו שלושה עניינים שעבורם החלק של הקרן הדרומית-מערבית שמתחת לחוט הסיקרא שימש כמקום הראוי: הקרבת חטאת העוף, והגשת המנחות אל המזבח, ושפיכת שיירי הדם. הגמרא מביאה מקורות להוכיח שכל אחד משלושת העניינים הללו נעשה בקרן הדרומית-מערבית: המקור בנוגע לחטאת העוף הוא מה שאמרנו קודם לכן (סג ע"ב), שנלמד מהשוואה למנחות.
הַגָּשׁוֹת – דִּכְתִיב: ״וְהִגִּישָׁהּ אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״. שְׁיָרֵי הַדָּם – דִּכְתִיב: ״וְאֶת כׇּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ״.
המקור להבאת מנחות אל המזבח בקרן הדרומית-מערבית נלמד ממה שכתוב: "והגישה אל פני המזבח." המקור לשפיכת שיירי הדם בקרן הדרומית-מערבית של המזבח הוא כפי שכתוב: "ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד המזבח" (ויקרא ד:ז), שהגמרא דורשת שהוא מתייחס לקרן הדרומית-מערבית (ראו נג ע"א).
מִלְּמַעְלָה: נִיסּוּךְ הַמַּיִם, וְהַיַּיִן, וְעוֹלַת הָעוֹף כְּשֶׁהִיא רַבָּה בַּמִּזְרָח. מַאי טַעְמָא? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁקְּרוֹבָה מִבֵּית הַדֶּשֶׁן.
§ המשנה מלמדת שהיו שלושה עניינים שעבורם החלק של הקרן הדרומית-מערבית שמעל לקו האדום שימש כמקום הראוי: ניסוך המים והיין, והקרבת עולת העוף כאשר היו מרובים במזרח, כלומר, בקרן הדרומית-מזרחית. הגמרא שואלת: מה הטעם שעבודות הקרבן של עולת העוף היו אמורות לכתחילה להיעשות בקרן הדרומית-מזרחית של המזבח? רבי יוחנן אומר: מפני שהיא הקרובה ביותר מכל הקרנות למקום הדשן, כלומר, המקום שבו מניחים את הדשן מן המזבח בכל בוקר. גם הזפק והנוצות של עולת העוף מונחים שם.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָן שֶׁל כֹּהֲנִים – שֶׁאֵין לָךְ קַל בָּעוֹפוֹת יוֹתֵר מִמּוּרְאָה וְנוֹצָה, פְּעָמִים שֶׁהַכֹּהֵן זוֹרְקָן יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים אַמָּה.
הגמרא מביאה הערה הנוגעת לאמירת המשנה שכאשר הפינה הדרומית-מזרחית של המזבח צפופה מדי, ניתן לבצע את עבודות הקרבן של עולת העוף בפינה הדרומית-מערבית: רבי יוחנן אומר: בוא וראה כמה גדולה הייתה כוחם של הכוהנים, שכן אין לך חלקים של עופות קלים יותר מן הזפק והנוצות, והיו פעמים שהכהן היה משליך אותם יותר משלושים אמה מן הפינה הדרומית-מערבית של המזבח אל מקום הדשן.
דִּתְנַן: נָטַל מַחְתָּה שֶׁל כֶּסֶף, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִינָּה אֶת הַגֶּחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, וְחָתָה מִן הַמְאוּכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיוֹרֵד. הִגִּיעַ לָרִצְפָּה – מַחֲזִיר פָּנָיו כְּלַפֵּי צָפוֹן, וְהוֹלֵךְ לְמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת. צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין מוּרְאָה וְנוֹצָה, וְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה.
זהו כפי שלמדנו במשנה (תמיד כח ע"ב) המתארת את סדר הפרשת הדשן: הכהן היה נוטל מחתה של כסף ועולה לראש המזבח ומפנה את השכבה העליונה של הגחלים לצד זה ולצד זה, ו,באמצעות המחתה, חותה גחלים מבין הגחלים הפנימיות, שנאכלו ויורד בכבש. כאשר הגיע לרצפה של עזרת המקדש, היה מפנה את פניו שמאלה, לכיוון הצפון, והולך כעשר אמות לאורך הצד המזרחי של הכבש. שם היה צובר את הגחלים על הרצפה במרחק של שלושה טפחים מן הכבש. זה היה המקום שבו מניחים את הזפק והנוצה, ואת הדשן שהוסר מן המזבח הפנימי ומן המנורה.
הָנֵי טְפֵי מִתְּלָתִין וְחַד הָוְיָין! מְקוֹם גַּבְרֵי לָא חָשֵׁיב.
הגמרא מקשה: המרחק מהפינה הדרום-מערבית אל המקום המתואר באותה משנה הוא יותר משלושים ואחת אמות. הגמרא משיבה: רבי יוחנן לא הביא בחשבון את המקום שתופסים אנשים, כלומר, הכהן המבצע את העבודה, בחישובו.
כׇּל הָעוֹלִים לְמִזְבֵּחַ, מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְסָכִים – שֶׁמָּא יִתְעַשְּׁנוּ, וְעוֹלַת הָעוֹף – שֶׁמָּא תָּמוּת בֶּעָשָׁן.
§ המשנה מלמדת שכל מי שעולה בכבש אל המזבח עולה דרך הצד הימני של הכבש, מקיף את המזבח עד שמגיע לקרן הדרומית-מערבית, ויורד דרך הצד השמאלי של הכבש, למעט מי שעולה כדי לבצע את ניסוך היין או המים, או כדי להקריב עולת העוף על הקרן הדרומית-מערבית של המזבח. במקרים אלה הכהן היה עולה ישירות לקרן הדרומית-מערבית. הגמרא שואלת: מה הטעם לחריגים אלה מן הנוהג הרגיל? רבי יוחנן אומר: לגבי הניסוכים, הכהן לא היה הולך את כל הדרך סביב המזבח שמא היין או המים יספגו את העשן של אש המזבח. ולגבי עולת העוף הוא לא היה הולך את כל הדרך סביב שמא העוף ימות מן שאיפת העשן.
וּרְמִינְהוּ: בָּא לוֹ לְהַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ, מֵאַיִן הוּא מַתְחִיל? מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית; וְנוֹתְנִין לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ!
הגמרא מעלה סתירה מן המשנה הבאה (תמיד לג ע"ב): אם הכהן הגדול היה מבצע את עבודות הקרבן של התמיד, לאחר שהיה מניח את האיברים על האש שעל גבי המזבח והיה בא להקיף את המזבח, מהיכן הוא מתחיל ללכת? הוא מתחיל מן הקרן הדרומית-מזרחית, ממשיך אל הקרן הצפונית-מזרחית, אחר כך אל הקרן הצפונית-מערבית, ולבסוף מגיע אל הקרן הדרומית-מערבית. ונותנים לו יין לנסך על המזבח. מכאן שהכהן הגדול מקיף את המזבח כשהוא מחזיק את היין לניסוך, ואין חשש שיספוג יותר מדי עשן.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:
רבי יוחנן אומר:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria