“בני קטורה” (בראשית כ״ה:ד׳). אף על פי שבניה של קטורה היו בניו של אברהם, לא היו באותה מדרגה כמו יצחק. כך גם רב יוסף אמר שתלמידיו האחרים אינם במדרגתו של אביי. לאחר שהוזכר ביטוי זה, הגמרא מספרת: בני אחותו של רבי טרפון היו יושבים בשתיקה לפני רבי טרפון. בניסיון לעודד אותם לומר דבר מה, פתח ואמר: הפסוק אומר: "ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני". אמרו לו לרבי טרפון: הרי כתוב: "קטורה" (בראשית כ״ה:א׳), ולא יוחני. רבי טרפון קרא, כלומר אמר, עליהם את הביטוי "בני קטורה", שכן לא יכלו לתרום אלא פרט מידע קטן זה.

§ אביי בר הונא אומר כי רב חמא בר גוריא אומר: לגבי בולי העץ שמשה הכין למצוות שריפת עצים על המזבח, אורכם היה אמה ורוחבם היה אמה, ועוביים היה כמו עוביו של מיישר, מעין מקל שטוח המשמש להסרת עודף התבואה הגדוש מעל כלי שמכיל סאה.

רבי ירמיה אומר: אורך ורוחב הבולים שהוזכרו נמדדו באמה קצרה. רב יוסף אמר: האין זה כפי ששנינו בברייתא: הפסוק אומר: "על העצים אשר על האש אשר על המזבח" (ויקרא א:ח). הביטוי הלכאורה מיותר "אשר על המזבח" מלמד שהעצים לא יבלטו כלל מעבר לשטח המזבח המיועד למערכת העצים. מאחר ששטח זה היה אמה על אמה, אף הבולים היו בדיוק אמה אחת.

§ הגמרא דנה בכבש המזבח: למדנו במשנה שם (מידות לו ע"א): היה כבש שהיה ממוקם בדרום של המזבח, שמידתו הייתה אורך של שלושים ושתיים אמות על רוחב של שש עשרה אמות. הגמרא שואלת: מנין הדברים הללו נלמדים, כלומר, מנין נלמד שהכבש נמצא בצדו הדרומי של המזבח? אמר רב הונא: הכתוב אומר: "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה" (ויקרא א:יא), ללמד שירך המזבח צריכה להיות בצפון, ופניו, כלומר, חזית המזבח שממנה הכוהנים עולים אליו, צריכים להיות בדרום. הכתוב מדמה את מיקום המזבח לאדם השוכב פשוט, שאם רגליו לצפון, פניו לדרום.

הגמרא שואלת: מדוע שלא נאמר שירכו צריכה להיות בצפון ופניו צריכים גם הם להיות בצפון? אולי הפסוק מתייחס לאדם היושב כשפניו ורגליו שניהם בצפון. רבא אמר בתשובה: העמד את האדם על פניו, כלומר, ההשוואה היא לאדם השוכב. אביי אמר לו: אדרבה, הושב את האדם זקוף כך שפניו ורגליו פונים לאותו כיוון.

רבא אמר לו בתשובה: כתוב בפסוק שהמזבח צריך להיות "רבוע [ravua]" (שמות כז:א), דבר המרמז על שכיבה או רביצה, שכן הוא דומה למונח ravutz, שמשמעו רביצה. אביי מקשה על רבא: אבל מילה זו נצרכת כדי ללמד שהמזבח צריך להיות מרובע. רבא משיב: האם כתוב בפסוק שהמזבח צריך להיות מרובע [merubba]? הפסוק משתמש דווקא בצורה ravua כדי לרמוז למילה ravutz, רביצה. אביי משיב: לפי סברתך, האם כתוב בפסוק שהמזבח צריך להיות ravutz? רבא עונה: כתוב בפסוק שהמזבח צריך להיות ravua, וזה מונח שמרמז על זה, כלומר, שהמזבח צריך להיות מרובע, ומרמז על זה, כלומר, שמיקומו דומה לזה של אדם השוכב.

הגמרא מוסיפה: ותנא אחר מצטט את המקור למיקומו של הכבש מכאן, כפי שנלמד בברייתא שרבי יהודה אומר: הכתוב אומר לגבי המזבח העתידי: "ומעלותיו פנות קדים" (יחזקאל מג, יז), ומכאן שכל הפניות [pinot] שאתה פונה יהיו רק לימין ועליך לפנות למזרח. רק אם הכבש בדרום אפשר לפנות לימין ולהיות פונה מזרחה.

הגמרא מקשה: הפסוק מציין רק שלאחר שאדם פונה הוא ניצב כלפי מזרח. מדוע לא נאמר שהכבש היה ממוקם בצפון והכהן פונה שמאלה ועומד כלפי מזרח? הגמרא משיבה: אפשרות זו לא תעלה על דעתך, שכן רמי בר יחזקיה מלמד: פסוק מתאר את הים, כלומר הכיור, ששלמה בנה, בלשון זו: "עֹמֵד עַל שְׁנֵים עָשָׂר בָּקָר, שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה פֹנִים יָמָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹנִים נֶגְבָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹנִים מִזְרָחָה" (דברי הימים ב׳ 4:4). מסדר הכיוונים שבהם הפסוק מונה את קבוצות הבקר שמתחת לכיור, ניתן להסיק כי כל הפניות שאתה פונה לא יהיו אלא לימין ולמזרח.

הגמרא מקשה: פסוק זה נצרך ללמד את המידע שלו עצמו המתאר את הכיור. הגמרא מסבירה: אם כן, למה אני צריך שהפסוק יחזור על המונח פנים, פנים? אלא ודאי שהדבר בא כדי ללמד כיצד פונים בשעת עשיית עבודת הקרבן על המזבח, ומכאן נלמד גם מקום הכבש.

§ רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא שאל את רבי יוסי: האם כך הוא שרבי שמעון בן יוחאי היה אומר שיש מרווח אוויר, כלומר פער, בין הכבש למזבח? רבי יוסי אמר לו: ואתה, האם אינך אומר כך גם כן? והלא כבר נאמר: "ועשית עולותיך הבשר והדם" (דברים יב:כז)? הכתוב מצמיד את בשר העולה לדמה כדי ללמד שכשם שהדם ניתן על המזבח בזריקה בעוד הכהן עומד על הקרקע לצד המזבח (ראו ויקרא א:ה), כך גם הבשר של העולה ניתן בזריקה. כדי לקיים דרישה זו, הכהן עומד על הכבש וזורק את הבשר מעל הפער שבין הכבש למזבח, כך שייפול על מערכת העצים.

רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא אמר לו: אם הפסוק רק מלמד שיש להשליך את הבשר על מערכת העצים, אין בכך הוכחה שחייב להיות רווח בין הכבש למזבח, שכן אני אומר שהכהן צריך לעמוד לצד מערכת העצים ולהשליך עליה את הבשר.

רבי יוסי אמר לו: כשהוא זורק את הבשר, האם הוא זורק אותו על חלק מן המערכה של העצים שבוער או האם הוא זורק אותו על חלק מן המערכה של העצים שאינו בוער? על כורחך אתה אומר שהוא זורק אותו על חלק מן המערכה של העצים שבוער. ושם, לפי הצעתך שהכהן עומד ליד המערכה, היה עליו לזרוק את הבשר, מפני שאי אפשר להניח את הבשר ישירות לתוך האש בלי שהכהן ייכווה. לא היה צורך בפסוק ללמד שהכהן זורק את הבשר בעודו עומד ליד המערכה. לפיכך, כאשר הפסוק סמך את הדם לבשר, עליו ללמד שהבשר חייב להיזרק מעל רווח שבין הכבש למזבח.

רב פפא אומר: את הדרישה שיהיה רווח בין הכבש למזבח ניתן ללמוד מפסוק זה, שכן הסמיכות מלמדת שהבשר הוא כמו הדם באופן שבו זורקים אותו: כשם שלגבי הדם יש מרווח על הקרקע שמפסיק בין הכהן למזבח, כך גם לגבי הבשר, יש מרווח על הקרקע שמפסיק בין הכהן למזבח, כלומר, הוא עומד על הקרקע לצד המזבח וזורק את הבשר על המזבח.

§ הגמרא ממשיכה לדון בכבש: רב יהודה אומר: היו שני כבשים קטנים יוצאים מן הכבש הגדול שהוביל אל המזבח, שעליהם היו הכוהנים יכולים לפנות אל היסוד של המזבח ואל הסובב של המזבח. הם היו מופרדים מן המזבח ברוחב שערה, משום שנאמר: "סביב" (ויקרא א׳:ה׳), לגבי המזבח. מכאן שאין דבר מחובר לכל היקפו של המזבח. ורבי אבהו אומר שיש מקור אחר, שכן נאמר: "רבוע" (שמות כ״ז:א׳), ואם הכבשים היו מחוברים למזבח, שוב לא היה מרובע.

הגמרא ממשיכה: והיה צורך שהפסוק יכתוב: "סביב," והיה צורך שהפסוק יכתוב: "רבוע," שכן אילו היה הרחמן כותב רק: "סביב," הייתי אומר שהמזבח יכול להיות עגול. לכן, כתב הרחמן שהמזבח צריך להיות "רבוע." ואם היה הרחמן כותב רק שהמזבח צריך להיות "רבוע [ravua]," הייתי אומר שהמילה ravua פירושה פשוט מלבני, והמזבח יכול להיות ארוך וצר. לכן, כתב הרחמן את המונח "סביב," המלמד שהמזבח לא יהיה בעל צלעות שאחת ארוכה מחברתה.

§ למדנו במשנה במקום אחר (מידות לז ע"ב): הכבש והמזבח יחד היו באורך שישים ושתיים אמות. הגמרא מקשה: המידות של אלה הן שישים וארבע אמות, שהרי המזבח והכבש היו כל אחד באורך שלושים ושתיים אמות (מידות לו ע"א). הגמרא מסבירה: מידת שלושים ושתיים האמות של הכבש מתבארת על ידי ברייתא הקובעת: נמצא שכּבש המזבח בלט מעל היסוד של המזבח אמה אחת, ומעל הסובב אמה אחת, ובכך הגיע לאורך כולל של שלושים ושתיים אמות.