רבי יוסי אומר: זהו העיקרון של מקום הנחתם של קורבנות על המזבחות הפנימי והחיצון: כל דבר קרבן שניטל מן המזבח הנמצא בפנים ההיכל כדי להניחו על המזבח שבחוץ להיכל, בחצר המקדש, אין מניחים אותו אלא על אותו מקום במזבח שהוא קרוב להיכל, כך שאין מקום הקרוב יותר אל פנים ההיכל. לפיכך יש להניחו על החלק של המזבח החיצון הקרוב ביותר לפתח ההיכל.

וכל פריט קורבן שנלקח מן המזבח שמבחוץ להיכל, בעזרת המקדש, כדי להניחו על המזבח הנמצא בפנים ההיכל, מותר לקחתו רק מן האזור של המזבח החיצון שהוא קרוב להיכל, כך שאין אזור קרוב יותר אל פנים ההיכל, כלומר, מן החלק של המזבח החיצון הקרוב ביותר לפתח ההיכל.

הגמרא מבהירה: ביחס לאמירה הנוגעת לכל פריט קרבן שנלקח מן המזבח הנמצא בפנים ההיכל כדי להניחו על המזבח שבחוץ ההיכל, מה הם הפריטים הללו? אם נאמר שהם השיירים של דם חטאות שדמן ניתן על המזבח הפנימי, אין לרבי יוסי סיבה לנסח את עקרונו, שכן הרי זה כתוב במפורש לגביהם: "ואת כל דם הפר השאר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד" (ויקרא ד:ז). פסוק זה מתאר כיצד דם החטאות הפנימיות שנשאר לאחר ההזאה היה צריך להישפך על יסוד צדו המערבי של המזבח, שהוא הצד הקרוב ביותר לפתח ההיכל.

ויתרה מזו, בנוגע לאמירה על כל פריט קרבן שנלקח מן המזבח שמבחוץ להיכל, בעזרת המקדש, כדי להניחו על המזבח הנמצא בפנים ההיכל, מה הם פריטים אלה? אם נאמר שאלו הם הגחלים של עבודת יום הכיפורים, שחובה ליטול מן הצד המערבי של המזבח, הרי נאמר עליהם במפורש: "ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה'" (ויקרא טז:יב). הביטוי "מלפני ה'" הוא התייחסות לצד המערבי של המזבח, שהוא הצד הקרוב ביותר להיכל.

הגמרא ממשיכה: אלא, דבריו של רבי יוסי בנוגע לכל פריט קרבני שנלקח מן המזבח הנמצא בפנים ההיכל כדי להניחו על המזבח שבחוץ ההיכל מתייחסים לשני בזיכי הלבונה של לחם הפנים. לשיטת רבי יוסי, יש להקטירם בצדו המערבי של המזבח, כפי שהוא לומד הלכהזו מן המקום ביסוד המזבח שבו נשפכים שיירי הדם של חטאות הפנימיות.

קביעתו הבאה של רבי יוסי, שכל פריט קרבני שניטל מן המזבח שמחוץ להיכל כדי להינתן על המזבח הנמצא בתוך ההיכל, מותר ליטול רק מן האזור של המזבח החיצון הסמוך להיכל, מתייחסת אל הגחלים שניטלות מן המזבח החיצון בכל יום ויום ומונחות על המזבח הפנימי כדי להקטיר את הקטורת. לשיטת רבי יוסי, גחלים אלו חייבות להילקח מצדו המערבי של המזבח, כפי שאנו לומדים הלכה זו מןהמקום שעל המזבח שממנו יש ליטול את גחלי עבודת יום הכיפורים.

הגמרא דנה בדעתו של רבי יוסי, שלפיה המערכה השנייה של העצים הונחה ארבע אמות מצפון לקרן הדרומית-מערבית של המזבח: ומה סובר רבי יוסי באשר למיקומו של המזבח בעזרת המקדש? אם הוא סובר שכל המזבח עומד בדרום עזרת המקדש, הרי שרק חמש האמות הצפוניות ביותר של המזבח ניצבות מול פתח ההיכל. בהתאם לכך, כדי שהמערכה תהיה מול פתח ההיכל, נדרש להזיז אותה עשרים ושבע אמות צפונה מן הקרן הדרומית-מערבית של המזבח.

הגמרא ממשיכה: ואפילו אם רבי יוסי סבור שרמת הקדושה של המקדש והאולם זהה, כך שסידור העצים יכול להיות כנגד האולם, שרוחבו גדול בעשר אמות מן המקדש, עדיין שיטתו קשה. כדי שסידור העצים יהיה כנגד האולם, נדרש להזיז אותו עשרים ושתיים אמות צפונה מן הקרן הדרומית-מערבית של המזבח.

הגמרא ממשיכה: וגם אם רבי יוסי סבור כי מחצית מן המזבח הייתה ממוקמת בצפון עזרת המקדש ומחציתה בדרום, כדי שמערכת העצים תהיה כנגד פתח ההיכל עדיין נדרש להזיז אותה אחת עשרה אמות צפונה מן הקרן הדרומית־מערבית של המזבח. ואם תציע שאלא, הוא סבור כי קדושת ההיכל והאולם היא עניין אחד, כלומר שווה, עדיין נדרש להזיז את מערכת העצים שש אמות מן הקרן הדרומית־מערבית כדי שתהיה כנגד האולם.

אלא, האם אין זה שדעתו של רבי יוסי, שסידור העצים היה ממוקם ארבע אמות מן הקרן הדרומית-מערבית של המזבח, היא מפני שהוא סבור שכל המזבח עומד בצפון עזרת המקדש? בהתאם לכך, רק חמש האמות הדרומיות ביותר של המזבח היו כנגד פתח ההיכל.

ומתוך ארבע אמות אלו, שמהן סידור העצים היה מרוחק מן הקרן הדרומית-מערבית של המזבח, אמה אחת הייתה היסוד של המזבח; ואמה אחת הייתה הסובב של המזבח; ואמה אחת הייתה המקום שבו היו הקרנות של המזבח; ואמה נוספת הייתה מקום רגלי הכוהנים, כלומר, מקום לכוהנים ללכת סביב היקף פני המזבח כדי לבצע את עבודות הקרבנות. סידור העצים היה ממוקם דווקא באותו מקום, כאילו היו מרחיקים אותו יותר מן הקרן הדרומית-מערבית של המזבח, הוא לא היה עוד כנגד הפתח של ההיכל. מכאן הוכחה שלדעת רבי יוסי, המזבח כולו היה ממוקם בצדו הצפוני של חצר המקדש, כפי שאמר רבי יוחנן.

הגמרא מערערת על הוכחה זו בכך שהיא מציעה הסבר חלופי למשנה בתמיד: רב אדא בר אהבה אמר: בהתאם לדעת מי היא משנה זו? היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה, כפי שנלמד בברייתא: רבי יהודה אומר: המזבח היה ממורכז ועומד בדיוק באמצע חצר המקדש, ורוחבו היה שלושים ושתיים אמות. עשר אמות היו כנגד הפתח של ההיכל, אחת עשרה אמות היו לצד זה של פתח ההיכל, ואחת עשרה אמות היו לצד ההוא של פתח ההיכל. נמצא שאורכו של המזבח היה מכוון כנגד רוחבו של ההיכל, שאף הוא היה רחב שלושים ושתיים אמות.

הגמרא שואלת: בסופו של דבר, לפי רבי יהודה, עדיין נדרש להזיז את מערכת העצים אחת עשרה אמות מן הקרן הדרומית-מערבית כדי שתהיה כנגד פתח ההיכל. וגם אפילו אם הוא סבור שקדושת ההיכל והאולם היא עניין אחד, כלומר שווה, עדיין נדרש להזיז את מערכת העצים שש אמות כדי שתהיה כנגד האולם. לכן, המשנה, הקובעת שמערכת העצים נמצאת ארבע אמות צפונית לקרן הדרומית-מערבית, אינה יכולה להיות בהתאם לדעתו של רבי יהודה.

הגמרא משיבה: האם אתה סבור שארבע אמות אלו כוללות את האמה של היסוד של המזבח ואת האמה של הסובב של המזבח? למעשה, ארבע האמות הן מלבד האמה של היסוד של המזבח ואת האמה של הסובב של המזבח. בהתאם לכך, מערכת העצים הייתה למעשה במרחק כולל של שש אמות מן הקרן הדרומית-מערבית של המזבח, והמשנה יכולה להיות בהתאם לדעתו של רבי יהודה.

הגמרא שואלת מדוע רב אדא בר אהבה פירש את המשנה בהתאם לדעתו של רבי יהודה: אבל שיפרש אותה בהתאם לדעתו של רבי יוסי, ויסביר שהמזבח ממוקם במרכז עזרת המקדש. הגמרא מסבירה: רב אדא בר אהבה פירש את המשנה בהתאם לדעתו של רבי יהודה מפני ששמענו שרבי יהודה אמר במפורש שהמזבח הוצב במרכז עזרת המקדש, ואילו לא שמענו שרבי יוסי סבור כדעה זו.

ורב שרביה אמר: בהתאם לדעת מי היא זו המשנה במסכת תמיד, הסוברת שכל המזבח היה ממוקם בחלקו הצפוני של עזרת המקדש? הרי היא בהתאם לדעתו של רבי יוסי הגלילי, כפי שנלמד בברייתא: רבי יוסי הגלילי אומר: הואיל ונאמר: "ונתת את הכיור בין אוהל מועד ובין המזבח" (שמות מ:ז), ופסוק אחר אומר: "ו