״חֹפֵף עָלָיו כׇּל הַיּוֹם״. לְפִיכָךְ זָכָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנַעֲשָׂה אוּשְׁפִּיזְכָן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן״.
"הוא חופף עליו כל היום, והוא שוכן בין כתפיו" (דברים לג:יב). המונח "חופף עליו" מובן כמציין שבנימין ממוקד תמיד באותו מקום. לפיכך, בנימין הצדיק זכה ונעשה מארחו של הקדוש ברוך הוא, שכן קודש הקודשים נבנה בחלקו. כפי שנאמר: "והוא שוכן בין כתפיו."
מֵיתִיבִי: עוֹלַת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית? הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עוֹרְפָּהּ, וּמַבְדִּיל, וּמְמַצֶּה דָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ.
הגמרא מקשה מברייתא: כיצד נעשתה עבודת עולת העוף? הכהן עלה בכבש ופנה לסובב. כשהגיע לקרן דרומית־מזרחית, הכהן היה מולק את ראש העוף במליקה בעורף בציפורנו ומבדיל את ראש העוף מגופו, ומיצה את דמו על קיר המזבח.
וְאִי אָמְרַתְּ לֹא הָיָה לָהּ יְסוֹד – בְּאַוֵּירָא בְּעָלְמָא הוּא דְּקָא עָבֵיד! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֵימַר כָּךְ הִתְנוּ – אַוֵּירָא דְּבִנְיָמִין, קַרְקַע דִּיהוּדָה.
הגמרא מציגה את קושייתה: ואם תאמר שלקרן הדרומית-מזרחית של המזבח לא היה יסוד, וכי הוא רק מבצע את העבודה באוויר, כלומר, שלא בתוך תחום המזבח? אמר רב נחמן בר יצחק: אמור שכאשר נחלקה ארץ ישראל, הם התנו תנאי זה: האוויר של מה שעתיד היה להיות החלק הדרומי-מזרחי של המזבח הוא בחלקו של שבט בנימין, ולכן מליקת העוף נעשתה בתוך תחום המזבח. אבל הקרקע הייתה בחלקו של שבט יהודה.
מַאי לֹא (הֲוָה) [הָיָה] לָהּ יְסוֹד? רַב אָמַר: בְּבִנְיָן, לֵוִי אָמַר: בְּדָמִים. רַב מְתַרְגֵּם: ״בְּאַחְסָנְתֵּיהּ יִתְבְּנֵי מַדְבְּחָא״, לֵוִי מְתַרְגֵּם: ״בְּאַחְסָנְתֵּיהּ יִתְבְּנֵי מַקְדְּשָׁא״ – מְקוֹם מְקוּדָּשׁ לְדָמִים.
§ הגמרא שואלת: למה הכוונה של הברייתא כשהיא קובעת שלפינה הדרומית-מזרחית של המזבח לא היה יסוד? רב אומר: מדובר בכך שלא היה לה יסוד בנוי באותם צדדים. לוי אומר: מדובר בכך שלא הוזה עליה דם באותו צד, שכן לא היה מותר להקריב שם את הדם, אף על פי שהיה יסוד ממשי. על בסיס מחלוקת זו, כל אחד מהם חלק על התרגום הארמי הנכון של הפסוק: “בנימין זאב יטרף; בבוקר יאכל עד, ולערב יחלק שלל” (בראשית 49:27). רב מתרגם זאת כך: בחלקו ייבנה המזבח. לוי מתרגם זאת כך: בחלקו ייבנה המקדש, כלומר: מקום המקודש לדם.
תָּא שְׁמַע: הַיְסוֹד הָיָה מְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי כׇּל הַצָּפוֹן וְעַל פְּנֵי כׇּל הַמַּעֲרָב, אוֹכֵל בַּדָּרוֹם אַמָּה אַחַת וּבַמִּזְרָח אַמָּה אַחַת! מַאי ״אוֹכֵל״ נָמֵי – בְּדָמִים.
הגמרא מביאה ראיה לכל דעה: בוא ושמע ראיה להסברו של רב ממשנה (מידות לה ע"ב): היסוד של המזבח היה נמשך לאורך כל הצד הצפוני ולאורך כל הצד המערבי. הוא תפס אמה אחת בדרומי ואמה אחת במזרחי. מכאן עולה שלא היה יסוד ברוב הצד הדרומי או המזרחי של המזבח. הגמרא מעירה: לוי היה מסביר: מה משמעות המונח: תפס? הברייתא, אף היא, נאמרה לגבי קבלת דם הקרבנות.
תָּא שְׁמַע: הַמִּזְבֵּחַ הָיָה שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – מִן הַצַּד.
הגמרא מציעה: בוא ושמע הוכחה להסברו של לוי מאותה משנה עצמה: המזבח היה שלושים ושתיים אמות על שלושים ושתיים אמות. מכאן עולה שהיה יסוד בכל ארבע הרוחות, בהתאם לדעתו של לוי. רב יכול להשיב: כאן אנו עוסקים במידה מן הצד. במילים אחרות, רק הצדדים הצפוני והמערבי היו באורך של שלושים ושתיים אמות.
תָּא שְׁמַע: נִמְצָא פּוֹרֵחַ אַמָּה עַל יְסוֹד וְאַמָּה עַל סוֹבֵב! אֵימָא כְּנֶגֶד אַמָּה יְסוֹד, וְעַל אַמָּה סוֹבֵב.
הגמרא מציעה: בוא ושמע הוכחה להסברו של לוי מברייתא: נמצא שראש הכבש של המזבח היה בולט אמה אחת באוויר מעל היסוד של המזבח ואמה אחת מעל הסובב. מכאן עולה שהיה לו יסוד בכל ארבע הרוחות, שהרי הכבש היה בצד הדרומי. רב יכול להשיב: אמור שהברייתא מתכוונת שהיה בולט לעבר המקום שבו היסוד של אמה היה אמור להיות, ואמה אחת מעל הסובב.
תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי לֵוִי: כֵּיצַד בּוֹנִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ? מְבִיאִין מַלְבֵּן שֶׁהוּא שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם וְגוֹבְהוֹ אַמָּה, וּמֵבִיא חֲלוּקֵי אֲבָנִים מְפוּלָּמוֹת – בֵּין גְּדוֹלוֹת בֵּין קְטַנּוֹת, וּמֵבִיא סִיד וְקוּנְיָא וָזֶפֶת, וּמְמַחֶה וְשׁוֹפֵךְ. וְזֶה הוּא מְקוֹם יְסוֹד.
הגמרא מציעה: בוא ושמע ראיה, כפי שלוי מלמד בברייתא: כיצד בונים את המזבח? הוא מביא מסגרת עץ מרובעת, שהיא שלושים ושתיים אמות על שלושים ושתיים אמות, וגובהה אמה אחת. והוא מביא אבני גוויל לחות [mefulamot], גדולות וקטנות כאחת, שהן המרכיבים העיקריים של המזבח, שעליו נאמר: “מזבח אבנים” (שמות כ:כב). והוא מביא סיד ועופרת מותכת וזפת, ומתיך אותם ויוצק את התערובת אל תוך הרווחים שבין האבנים. וזהו מקום היסוד של המזבח.
וְחוֹזֵר וּמֵבִיא מַלְבֵּן שֶׁהוּא שְׁלֹשִׁים אַמָּה עַל שְׁלֹשִׁים אַמָּה וְגוֹבְהוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת, וּמֵבִיא חֲלוּקֵי אֲבָנִים כּוּ׳. וְחוֹזֵר וּמֵבִיא מַלְבֵּן שֶׁהוּא עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה עַל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְגוֹבְהוֹ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת, וּמֵבִיא חֲלוּקֵי כּוּ׳. וְהוּא מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה.
ואז הוא מביא מסגרת עץ מרובעת, שהיא שלושים אמה על שלושים אמה, וגובהה חמש אמות. והוא מביא חתיכות של אבן לחה, גדולות וקטנות כאחת. והוא מביא סיד ועופרת מותכת וזפת, ומתיך אותם ויוצק את התערובת אל הרווחים שבין האבנים. ואז הוא מביא מסגרת עץ מרובעת, שהיא עשרים ושמונה אמה על עשרים ושמונה אמה, וגובהה שלוש אמות. והוא מביא חתיכות של אבן לחה, גדולות וקטנות כאחת. והוא מביא סיד ועופרת מותכת וזפת, ומתיך אותם ויוצק את התערובת אל הרווחים שבין האבנים. וזהו מקום המערכה של העצים על המזבח.
וְחוֹזֵר וּמֵבִיא מַלְבֵּן שֶׁהוּא אַמָּה עַל אַמָּה, וּמֵבִיא חֲלוּקֵי אֲבָנִים מְפוּלָּמוֹת בֵּין גְּדוֹלוֹת בֵּין קְטַנּוֹת, וּמֵבִיא זֶפֶת וְקוּנְיָא, וּמְמַחֶה וְשׁוֹפֵךְ. וְזֶהוּ קֶרֶן. וְכֵן לְכׇל קֶרֶן וָקֶרֶן.
ואז הוא מביא מסגרת עץ מרובעת, שהיא בת אמה על אמה אחת. והוא מביא אבנים לחות, גדולות וקטנות כאחת. והוא מביא סיד ועופרת מותכת וזפת, וממיס אותם ויוצק את התערובת אל תוך המסגרת. וזו היא הפינה של המזבח. וכך הוא עושה זאת לכל אחת ואחת מן הפינות. ברייתא זו מלמדת שלמזבח היה יסוד סביב כל ארבע רוחותיו.
וְכִי תֵּימָא
הגמרא מעירה: ואם תאמר
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria