בית מדרשו של רבי ישמעאל, בהתאם לדעתו של רבי שמעון בן יוחאי, אומר: גם זה וגם זה, כלומר, דמו של חטאת פנימית ושל חטאת חיצונית, נשפכו על היסוד המערבי של המזבח. לפי נוסח זה, רבי שמעון בן יוחאי מסכים לדעתו של רבי ישמעאל. הגמרא מעירה: והסימן שלך לזכור את שינוי הדעה הזה הוא: האנשים משכו את האיש. במקרה זה, תלמידיו הרבים של רבי ישמעאל טוענים שרבי שמעון בן יוחאי מסכים עם רבם.

משנה:העולה היא קרבן מקודשי הקודשים. שחיטתה היא בצפון העזרה של בית המקדש, וקבלת דמה בכלי שרת היא בצפון, ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע, והיא טעונה הפשט של נבלתה וניתוח הבהמה לקרבנות לנתחים, והיא נאכלת כליל, חוץ מעורה, באש המזבח.

גמרא:מה הטעם שהתנאשנה שעולה היא קורבן מקודשי הקודשים, כאשר המשנה לעיל (נב ע"ב) לא הזכירה שחטאת היא מקודשי הקודשים? הגמרא משיבה: זאת מפני שבתורה לא נאמר במפורש לגבי העולה: קודש קודשים היא, כפי שנאמר לגבי החטאת והאשם בפסוק העוסק במנחה: “לא תאפה חמץ חלקם נתתי אותה מאשי קדש קדשים היא כחטאת וכאשם” (ויקרא ו:י). לפיכך, התנא מציין במפורש שגם עולה היא מקודשי הקודשים.

המשנה מלמדת: ודמו טעון שתי מתנות שהן ארבע. כיצד הכהן עושה את המתנות? רב אומר: נותן את הדם על צד אחד של קרן המזבח, ונותן אותו שוב על הצד האחר של קרן המזבח. הוא חוזר על כך בקרן שממול באלכסון, כך שהוא נותן על שתי קרנות אך על כל ארבע רוחות המזבח. ושמואל אומר: הוא נותן מתנה אחת על כל אחת משתי הקרנות שממול באלכסון, כך שכל מתנה היא בדומה לצורת האות היוונית גמא, הכפופה בזווית ישרה.

הגמרא מעירה: מחלוקת זו בין רב ושמואל היא כמו מחלוקת בין תנאים: אפשר היה לחשוב שכהן צריך להזות הזאה אחת מדם עולה. כדי לשלול אפשרות זו, הפסוק קובע: "וזרקו את הדם סביב על המזבח אשר פתח אהל מועד" (ויקרא א:ה). אם צריך להזות את הדם סביב המזבח, אפשר היה לחשוב שעליו להקיף את המזבח כמו שעושים בחוט, ולהזות את הדם מסביב כולו. כדי לשלול אפשרות זו, הפסוק קובע: "והקריבו את הדם, וזרקו את הדם סביב על המזבח" (ויקרא א:ה), ואין הדם יכול להקיף את המזבח כחוט בלי להניחו ישירות באצבע. כיצד ניתן ליישב פסוקים אלה? הוא נותן את הדם בצורה הדומה לאות היוונית גמא, ודמו טעון שתי מתנות שהן ארבע. דעה זו תואמת את דעתו של שמואל.

הברייתא ממשיכה: רבי ישמעאל אומר: נאמר כאן: "והקריב את הדם, וזרקו את הדם סביב על המזבח" (ויקרא א:ה), ונאמר שם, לגבי חטאת שהוקרבה בחנוכת המשכן: "וישחט, ויקח משה את הדם, ויתן על קרנות המזבח סביב באצבעו" (ויקרא ח:טו). כשם ששם, לגבי החטאת, הדם ניתן בנפרד ובארבע מתנות, אחת על כל קרן, כך אף כאן, לגבי עולה, יש לתיתו בנפרד ובארבע מתנות. דעה זו תואמת את דעת רב.

אם משווים בין הקרבנות הללו זה לזה, מדוע שלא נאמר כי כשם ששם, דם קרבן החטאת חייב ארבע מתנות על ארבע הקרנות, כך גם כאן, דם העולה טעון ארבע מתנות על ארבע הקרנות? אמרת כי עולה טעונה שהדם יינתן על חלק מן המזבח שיש לו יסוד, ולקרן הדרומית-מזרחית של המזבח לא היה יסוד תחתיה. לפיכך, היה צריך לתת את הדם על הקרן הצפונית-מזרחית ועל הקרן הדרומית-מערבית.

הגמרא שואלת: מה הטעם שלא היה יסוד בקרן הדרומית-מזרחית של המזבח? רבי אלעזר אומר: מפני שלא היה בחלקו של הטורף, כלומר, שבט בנימין, כפי שהוא מתואר באופן הבא: "בנימין זאב יטרף; בבוקר יאכל עד ולערב יחלק שלל" (בראשית מט:כז). כדאמר רב שמואל בר רב יצחק: המזבח היה אוכל, כלומר, תופס, אמה אחת מחלקו של יהודה. החלק של המזבח שהיה בחלקו של יהודה היה הקרן הדרומית-מזרחית של היסוד, ולכן לא היה יסוד באותה קרן.

רבי לוי בר חמא אומר כי רבי חמא, בנו של רבי חנינא, אומר: רצועה של אדמה יצאה מחלקו של יהודה ונכנסה לחלקו של בנימין, והפינה הדרום-מזרחית של היסוד הייתה על אותה רצועה. ושבט בנימין הצדיק היה מצטער עליה בכל יום, מתוך רצון ליטול אותה לתוך חלקו, בשל קדושתה הייחודית. כפי שנאמר בברכת משה לשבט בנימין: