עָלָה בַּכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִית, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהוּנָּה בְּכׇל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.
הוא עלה בכבש של המזבח ופנה ימינה אל הסובב והמשיך מזרחה, והגיע לקרן הדרומית-מזרחית והזה שם מדם חטאת, ולאחר מכן לקרן הצפונית-מזרחית והזה שם את הדם, ולאחר מכן לקרן הצפונית-מערבית והזה שם את הדם, ולקרן הדרומית-מערבית, שם ביצע את ההזאה הרביעית וירד מן המזבח. את שארית הדם היה שופך על יסודו הדרומי של המזבח. ואימורי הקרבן נאכלים בתוך הקלעים, כלומר, בעזרת המקדש, על ידי זכרי הכהונה. והם נאכלים כשהם מוכנים בכל צורת מאכל, ביום שבו הקרבן מוקרב ובמהלך הלילה שלאחר מכן, עד חצות.
גְּמָ׳ הֵיכִי עָבֵיד? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר; חַד אָמַר: נוֹתֵן אַמָּה אֵילָךְ וְאַמָּה אֵילָךְ, וְחַד אָמַר: מְחַטֵּא וְיוֹרֵד כְּנֶגֶד חוּדּוֹ שֶׁל קֶרֶן.
גמרא:כיצד הכהן מבצע את טקס הזיית הדם על קרנות המזבח? יש מחלוקת בין רבי יוחנן ורבי אלעזר. אחד אומר שהכהן מניח את הדם בתוך אמה בצד זה או אמה בצד ההוא. הוא מניח את הדם בכל מקום שירצה, ובלבד שיהיה בתוך אמה אחת מקרן המזבח. ואחד אומר שהוא מזה את הדם על השפה החיצונית של הקרן של המזבח, והוא זורם למטה על שני צדי המזבח.
אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: הִיא עַצְמָהּ אֵינָהּ נַעֲשֵׂית אֶלָּא בְּגוּפָהּ שֶׁל קֶרֶן – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי; כִּי פְּלִיגִי – אַלִּיבָּא דְּרַבִּי. מָר סָבַר: אַמָּה אֵילָךְ וְאַמָּה אֵילָךְ – כְּנֶגֶד קֶרֶן הוּא; וּמָר סָבַר: כְּנֶגֶד חוּדָּהּ אִין, טְפֵי לָא.
הגמרא מעירה: לפי שיטתו של רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון, האומר שהזאת דם חטאת עצמה נעשית רק על הקרן ממש, הבליטה שגודלה אמה על אמה שמעל כל קרן של המזבח, הכול מסכימים שאת הדם אפשר להזות בכל מקום על הקרן, ובכך יתקיים הכתוב: "ונתן על קרנות מזבח העולה" (ויקרא ד:כה). מתי הם חולקים הוא רק לפי שיטתו של רבי יהודה הנשיא, הסובר שאת הדם אפשר להזות בכל מקום מעל החוט האדום שעל שפת המזבח. חכם אחד סובר שאת הדם אפשר להזות על האמה שמכאן ועל האמה שמכאן של השפה, מפני שאמה מצד זה ואמה מצד זה נחשבת עדיין כעל הקרן. וחכם אחד סובר שעל שפתו, כן, הוא כשר, אבל כל מה שהוא רחוק יותר לאחד הצדדים אינו.
מֵיתִיבִי: חַטַּאת הַצִּיבּוּר וְהַיָּחִיד – כֵּיצַד מַתַּן דָּמָן? הָיָה עוֹלֶה לַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית; וְטוֹבֵל בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית – הַמְיוּמֶּנֶת שֶׁבַּיָּמִין – מִן הַדָּם שֶׁבַּמִּזְרָק; וְחוֹמֵר בְּגוּדָלוֹ מִלְּמַעְלָה וּבְאֶצְבָּעוֹ קְטַנָּה מִלְּמַטָּה, וּמְחַטֵּא וְיוֹרֵד כְּנֶגֶד חוּדָּהּ שֶׁל קֶרֶן, עַד שֶׁמְּכַלֶּה כָּל הַדָּם שֶׁבָּאֶצְבַּע. וְכֵן כׇּל קֶרֶן וָקֶרֶן.
הגמרא מקשה על הדעה שאמה אחת מכל צד של הקצה עדיין נחשבת על הקצה, מתוך ברייתא: לגבי חטאות הציבור וחטאות היחיד, כיצד נעשית נתינת דמן על המזבח? הכהן היה עולה בכבש של המזבח ופונה ימינה לסובב וממשיך מזרחה, והיה מגיע אל הקרן הדרומית-מזרחית. ואז היה טובל באצבעו הימנית [הימנית], המיומנת ביותר [המיומנת] של יד ימין, כלומר האצבע, מן הדם שבמזרק, והיה אוסף את הדם באגודלו מלמעלה ובזרת מלמטה, כדי שיישאר על אצבעו. והיה מזה את הדם ומוריד את ידו על הקצה החיצון של הקרן, עד שהיה מסיים להזות את כל הדם שהיה על אצבעו. וכך היה עושה בכל קרן וקרן. ברייתא זו קובעת במפורש שיש להזות את הדם על הקצה עצמו.
הָכִי קָאָמַר: מִצְוָה בְּחוּדָּהּ; אִי עֲבַד אַמָּה אֵילָךְ וְאַמָּה אֵילָךְ – לֵית לַן בַּהּ.
הגמרא משיבה: כך הברייתאאומרת: הדרך המובחרת לקיים את המצווה היא להזות את הדם על שפת הקרן. אבל אם עשה את ההזאה על האמה שבצד זה, או על האמה שבצד ההוא, אין לנו בעיה בכך, והוא עדיין קיים את המצווה.
מַאי רַבִּי וּמַאי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? דְּתַנְיָא: דָּמִים הָעֶלְיוֹנִים נִיתָּנִין מִחוּט הַסִּיקְרָא וּלְמַעְלָה, דָּמִים הַתַּחְתּוֹנִים נִיתָּנִין מִחוּט הַסִּיקְרָא וּלְמַטָּן. דִּבְרֵי רַבִּי.
הגמרא דנה במחלוקת האמורה. מהי דעתו של רבי יהודה הנשיא, ומהי דעתו של רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון? כך כפי שנשנה בברייתא (תוספתא 6:11): הדם שצריך להינתן על החצי העליון של המזבח, כגון דם חטאת, ניתן בכל מקום מן החוט האדום שהקיף את אמצע המזבח ולמעלה. והדם שצריך להינתן על החצי התחתון של המזבח ניתן בכל מקום מן החוט האדום ולמטה ממנו. זו דבריו של רבי יהודה הנשיא.
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִין – בְּעוֹלַת הָעוֹף, אֲבָל בְּחַטַּאת בְּהֵמָה – הִיא עַצְמָהּ אֵין נַעֲשֵׂית אֶלָּא עַל גּוּפָהּ שֶׁל קֶרֶן.
הברייתא ממשיכה: רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון אומר: באיזה מקרה נאמר דבר זה? הוא נאמר לגבי עולת העוף, שכן את דמה ניתן לשים בכל מקום מעל הקו האדום. אבל לגבי חטאת בהמה, הנתינה עצמה יכולה להיעשות רק על הקרן ממש של המזבח. דבר זה מבוסס על הפסוק האומר: "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה" (ויקרא ד:כה).
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? דִּכְתִיב: ״וְהַהַרְאֵל אַרְבַּע אַמּוֹת, וּמֵהַהַרְאֵל וּלְמַעְלָה וְגוֹ׳״. אַרְבַּע אַמּוֹת הוּא דְּהָוְיָא?! אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: וּמְקוֹם קְרָנוֹת אַרְבַּע. מְקוֹם קְרָנוֹת אַרְבַּע הָוְיָא?! אֶלָּא אֵימָא: רְשׁוּת קְרָנוֹת אַרְבַּע.
רבי אבהו אומר: מה הטעם לשיטתו של רבי יהודה הנשיא? שכן נאמר: "וההראל ארבע אמות; ומההראל ולמעלה הקרנות ארבע" (יחזקאל מג, טו). הגמרא שואלת: וכי האם המזבח היה רק ארבע אמות רוחב? אמר רב אדא בר אהבה: והשטח הכולל של ארבע הקרנות, שכל אחת מהן הייתה אמה על אמה, היה ארבע אמות. הגמרא שואלת: וכי שטח הקרנות ארבע אמות מרובעות היה? אילו היו מניחים את ארבע הקרנות יחד, היה השטח רק שתי אמות מרובעות. אלא אמור שתחום הקרנות הוא ארבע אמות. כלומר, הפסוק מלמד שאת הדם אפשר לזרוק עד ארבע אמות מתחת לקרנות המזבח עצמן.
תְּנַן הָתָם: חוּט שֶׁל סִיקְרָא חוֹגְרוֹ בָּאֶמְצַע, לְהַבְדִּיל בֵּין דָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לְדָמִים הַתַּחְתּוֹנִים. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב אַחָא בַּר רַב קַטִּינָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ״ – הַתּוֹרָה נָתְנָה מְחִיצָה לְהַבְדִּיל בֵּין דָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לְדָמִים הַתַּחְתּוֹנִים.
למדנו במשנה שם (מידות לה ע"ב): חוט אדום הקיף את המזבח באמצע, כדי להבדיל בין המקום של הדם שצריך להינתן על החלק העליון של המזבח לבין המקום של הדם שצריך להינתן על החלק התחתון של המזבח. הגמרא שואלת: מנין דבר זה נלמד? אמר רב אחא בר רב קטינא שהוא נלמד מן הפסוק, שנאמר: "ונתתה אותה תחת כרכוב המזבח מלמטה, והיתה הרשת עד חצי המזבח" (שמות כז, ה). התורה קבעה הבדלה במזבח, כדי להבדיל בין המקום של הדם הניתן על החלק העליון של המזבח לבין המקום של הדם הניתן על החלק התחתון של המזבח.
שְׁיָרֵי הַדָּם כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֶל יְסוֹד מִזְבֵּחַ״ – זֶה יְסוֹד דְּרוֹמִי. אַתָּה אוֹמֵר זֶה יְסוֹד דְּרוֹמִי; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יְסוֹד מַעֲרָבִי,
§ המשנה מלמדת: היה שופך את שיירי הדם על יסודו הדרומי של המזבח. חכמים לימדו בברייתא: לגבי הביטוי: "אל יסוד המזבח" (ויקרא ד:ל), הנזכר ביחס לשפיכת שיירי דם חטאתו של מלך, זה מתייחס ליסוד הדרומי של המזבח. הברייתא מקשה: האם אתה אומר שזה מתייחס ליסוד הדרומי, או שמא הוא מתייחס רק ליסוד המערבי?
וְיִלְמַד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ? אָמַרְתָּ: יִלְמַד יְרִידָתוֹ מִן הַכֶּבֶשׁ לִיצִיאָתוֹ מִן הַהֵיכָל; מָה יְצִיאָתוֹ מִן הַהֵיכָל – בְּסָמוּךְ לוֹ, אַף יְרִידָתוֹ מִן הַכֶּבֶשׁ – בְּסָמוּךְ לוֹ.
הברייתא מציעה: ואפשר ללמוד את משמעותו של ביטוי סתום זה מן המשמעות של הביטוי המפורש, כך: אמרת שאפשר ללמוד את מקום ירידתו מן הכבש של הכהן מן המזבח החיצון לאחר זריקת דם החטאת על ידי השוואתו ליציאתו מן ההיכל עם הדם שנותר לאחר שהזה מן הדם בתוך ההיכל. הכתוב אומר לגבי פר הכהן הגדול: "ואת כל דם הפר הנשאר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד" (ויקרא ד:ז). כשם שבעת יציאתו מן ההיכל הכהן שופך את שיירי הדם על הצד הקרוב אליו, הצד המערבי, כך אף, בעת ירידתו מן הכבש של המזבח החיצון לאחר זריקת דם החטאת, הוא שופך את הדם על הצד הקרוב אליו, שהוא הצד הדרומי.
תַּנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: זֶה וָזֶה יְסוֹד מַעֲרָבִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: זֶה וָזֶה יְסוֹד דְּרוֹמִי.
שנינו בברייתא אחרת: רבי ישמעאל אומר: זה וזה, גם שיירי הדם הנזרק בתוך ההיכל וגם שיירי הדם הנזרק על המזבח החיצון, נשפכים על היסוד המערבי של המזבח. רבי שמעון בן יוחאי אומר: זה וזה נשפכים על היסוד הדרומי של המזבח.
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר יְסוֹד מַעֲרָבִי – קָסָבַר: יִלְמַד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ.
הגמרא מבהירה: מובן, לשיטת מי שאומר שהדם נשפך על היסוד המערבי של המזבח, ברור כיצד הוא למד את ההלכה שלו. הוא סובר שניתן ללמוד את משמעותו של ביטוי סתום מן המשמעות של הביטוי המפורש. לכן, כשם ששיירי הדם שהוזה בתוך ההיכל נשפכים על היסוד המערבי של המזבח החיצון, כך נעשה גם בשיירי הדם שהוזה על המזבח החיצון.
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר יְסוֹד דְּרוֹמִי, מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אַסִּי, קָסָבַר הַאי תַּנָּא: כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בְּצָפוֹן קָאֵי. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: כּוּלֵּיהּ פֶּתַח בְּדָרוֹם קָאֵי.
אבל לפי מי שאומר שהדם נשפך על היסוד הדרומי של המזבח, מה הטעם? רבי אסי אמר: תנא זה סובר שכל המזבח החיצון עומד בצפון העזרה. לכן היסוד הדרומי נמצא במרכז העזרה, מול פתח ההיכל. לזה מתכוון הכתוב באומרו: "אל פתח אהל מועד" (ויקרא ד:ז). הגמרא מציגה נוסח אחר להסברו של רבי אסי: כל הפתח של ההיכל עומד בדרום של המזבח. בהתאם לכך, כאשר הכהן יוצא מן ההיכל, היסוד הדרומי הוא הראשון שהוא פוגש.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria