ואת מה שאינו נשאר, כלומר, אם לא נותר דם, לא ימצה אותו החוצה. מכאן עולה שאי־מיצוי הדם אינו פוסל את הקרבן. הגמרא משיבה: יש שני תנאים, והם חלוקים באשר לדעתו של רבי ישמעאל.

הגמרא ממשיכה בדיונה על שיירי הדם. רמי בר חמא אומר: התנא הזה סובר שאי־שפיכת השיריים של דם הקרבנות שדמם נזרק בתוך ההיכל פוסלת את הקרבן, כפי שנלמד בברייתא: "הכהן המחטא אותה יאכלנה" (ויקרא ו:יט). הכתוב אומר "אותה" ללמד שהיא, הקרבן שדמו נזרק כראוי למעלה מן החוט האדום של המזבח, כשר, והכהן רשאי לאכול את הבשר. אבל אין הדין כך בקרבן שדמו נזרק למטה מן החוט האדום, שהוא פסול.

הברייתא ממשיכה: אמרת זאת, אבל מניין באת? במילים אחרות, מדוע היה עולה על הדעת שקרבן כזה כשר, עד שהפסוק צריך ללמד שאינו כן? הברייתא מסבירה: מן העובדה שנאמר: "וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ; וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל" (דברים יב:כז), למדנו כי לגבי אותם קרבנות שדמם ניתן בארבע מתנות על קרנות המזבח, שאם הכהן נתן אותם במתנה אחת בלבד, כיפר. לכן, מאחר שנלמד שאם הכהן אינו נותן את הדם על הקרנות המיועדות של המזבח, הקרבן בכל זאת כשר, אפשר שהיית חושב שגם דם שצריך היה להינתן למעלה מן החוט האדום אך ניתן למטה מן החוט האדום מכפר אף הוא, והקרבן כשר.

הברייתא ממשיכה: ונראה כי שם יש היקש לוגי לסתור היגיון זה. נאמר כי דם יש להזות מעל לקו האדום, בהתייחס לדם של חטאת בהמה, שיש להזותו על הקרנות בחציו העליון של המזבח, ונאמר כי דם יש להזות מתחת לקו האדום, בהתייחס לדם של חטאת העוף, שיש להזותו על חציו התחתון של המזבח. כשם שלגבי הדם שעליו נאמר שיש להיות מתחת לקו האדום, אם זהו מקרה שבו נתן אדם אותו מעל לקו האדום, אין הוא מכפר, כפי שחכמים דרשו מן הפסוק: "והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח; חטאת הוא" (ויקרא ה:ט), כך גם, לגבי הדם, שעליו נאמר שיש להיות מעל לקו האדום, אם זהו מקרה שבו נתן אדם אותו מתחת לקו האדום, אין הוא מכפר.

היסק לוגי זה נדחה: לא, אם אמרת שזו ההלכהלגבי דם חטאת העוף, שיש להזותו למטה מן החוט האדום, שניתן במתן למעלה מן החוט האדום, ייתכן שדבר זה הוא מפני שלבסוף לא יוזה למעלה. משום כך אין הוא מכפר. האם תאמר גם כן שזו ההלכהלגבי הדם שיש להזותו למעלה מן החוט האדום, כלומר דם חטאת בהמה, אך שנתנו למטה מן החוט האדום, שלא יכפר? הדם שיש להזותו למעלה מן החוט האדום שונה, שכן חלק ממנו קרב למטה מן החוט האדום, כאשר שיירי הדם נשפכים על יסוד המזבח.

הברייתא משיבה: הדם שניתן בפנים ההיכל יוכיח, שכן מקצת ממנו קרב בחוץ, אך אם הכהן נתן לכתחילה את הדם על המזבח בחוץ להיכל, אין הוא מכפר.

הברייתא דוחה הוכחה זו: לא, אם אמרת שזו ההלכהלגבי הדם שניתן בפנים ההיכל, אשר המזבח הפנימי אינו משלים בו את הכפרה, שכן הם טעונים מתנות דם נוספות, האם תאמר גם כן שזו ההלכהלגבי הדם הניתן למעלה מן החוט האדום, כלומר דמו של קורבן חטאת בהמה, אשר בהן קרנות המזבח משלימות את הכפרה? בהתאם לכך, אפשר לומר שאם נתנן למטה מן החוט האדום הן כשרות.

הברייתא מסכמת: כדי לסתור היגיון זה, הפסוק קובע לגבי קורבן חטאת בהמה שנשחט מחוץ למקומו: "הכהן המחטא אותה יאכלנה" (ויקרא ו:יט), כדי להדגיש כי היא, הקרבן שדמו ניתן כראוי מעל לקו האדום של המזבח, כשר, והכהן רשאי לאכול את הבשר. אבל אין זה כך לגבי קרבן שדמו ניתן למטה מן הקו האדום, שהוא פסול.

רמי בר חמא מוכיח את טענתו: למה מתכוונת הברייתא כשהיא אומרת: אם אמרת שזו ההלכה לגבי הדם שניתן בתוך ההיכל, שלגביו המזבח הפנימי אינו משלים את הכפרה? מה נדרש כדי להשלים את הכפרה? האם אין הכוונה לשיירים הללו של הדם, והיא מלמדת שאי־שפיכת שיירי הדם על יסוד המזבח פוסלת את הקרבן?

רבא אמר לרמי בר חמא: אם כן, שהתנא של הברייתא סבור שאי־שפיכת שיירי דם הקרבנות שדמם נזרק בתוך ההיכל פוסלת את הקרבן, אפשר ללמוד את ההלכה שאם הכהן הזה את הדם מתחת לחוט הסיקרא הקרבן פסול בקל וחומר.

כשם שהדבר הוא בנוגע לשיירי דם הקרבנות של המזבח הפנימי, שלגביהם הפעולה הסופית שלהם, שפיכה על יסוד המזבח, חובה על המזבח החיצון, אך אם הכהן מלכתחילה ביצע את פעולת נתינת הדם על המזבח החיצון, אין הדבר מכפר, כך בנוגע לאותם קרבנות שדמם ניתן למעלה מן החוט האדום, שלגביהם הפעולה הסופית שלהם, שפיכה על יסוד המזבח, אינה חובה למטה מן החוט האדום של המזבח, והכהן מלכתחילה ביצע את פעולת נתינת הדם למטה מן החוט האדום, האם אין זה קל וחומר שאין הדבר מכפר? מאחר שהברייתא אינה טוענת טענה זו, אלא לומדת את ההלכה מפסוק, הדבר מלמד ששפיכת שיירי הדם אינה חובה.

רבא ממשיך: אלא, כאשר הברייתא קובעת שדם הקרבנות המוקרבים בתוך ההיכל הם אלה שלגביהם המזבח הפנימי אינו משלים את הכפרה, כוונתה היא שהמזבח הפנימי אינו משלים את הכפרה לבדו, אלא אדרבה נדרש שגם הדם יוזה בתוך ההיכל על הפרוכת המבדילה בין ההיכל לבין קודש הקודשים.

§ החכמים לימדו בברייתא: הפסוק קובע בנוגע לעבודת הקרבנות שביצע הכהן הגדול ביום הכיפורים: "וכילה מכפר את הקודש ואת אוהל מועד ואת המזבח, והקריב את השעיר החי" (ויקרא טז:כ). פסוק זה מלמד כי אם עשה את הכפרה, סיים את העבודה, אבל אם לא עשה את הכפרה, לא סיים. זהו דבריו של רבי עקיבא. רבי יהודה אמר לו: מפני מה אין אנו אומרים: אם סיים, כיפר, אבל אם לא סיים, לא כיפר? דרשה זו הייתה מלמדת שאם אחת מן מתנות הדם חסרה, הרי זה כאילו לא עשה כלום.

הגמרא מבהירה את שתי הדעות: מהו ההבדל ביניהן? רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי נחלקו בעניין זה. אחד אומר שפירוש המשמעות של הפסוק הוא ההבדל ביניהן, כלומר, אין ביניהן הבדל הלכתי אלא רק מחלוקת כיצד לפרש את הפסוקים. ואחד אומר שיש הבדל ביניהן לגבי השאלה האם אי־שפיכת השיריים של הדם על יסוד המזבח פוסלת את הקרבן. לפי רבי עקיבא, אין הדבר פוסל את הקרבן, ואילו רבי יהודה סבור שהדבר פוסל את הקרבן.

הגמרא מציעה: ניתן להסיק שרבי יהושע בן לוי הוא זה שאומר שרבי עקיבא ורבי יהודה נחלקים בשאלה האם אי־שפיכת השיריים של הדם על המזבח פוסלת את הקרבן. שכן רבי יהושע בן לוי אומר: לפי דברי מי שאומר שאי־שפיכת השיריים של הדם על יסוד המזבח פוסלת את הקרבן, אם הכהן סיים לתת את הדם על המזבח הפנימי והדם נשפך לפני ששפך את השיריים על המזבח החיצון, עליו להביא פר אחד ולשחוט אותו, ולהתחיל בהזאת הדם כפי שעשה בתחילה על המזבח הפנימי, כדי שיישאר דם מן ההזאות, ואז הוא שופך את שיירי הדם על המזבח החיצון. רבי יהושע בן לוי דן בדעה שאי־שפיכת שיירי הדם על יסוד המזבח פוסלת את הקרבן, ולכאורה בהתייחס לברייתא המובאת כאן.

הגמרא שואלת: האם זאת אומרת שרבי יוחנן אינו מסכים עם סברה זו? והרי רבי יוחנן עצמו אומר (קיא ע"א): רבי נחמיה שנה הלכהבהתאם לדברי מי שאומר שאי־שפיכת השיריים של הדם פוסלת את הקרבן? רבי יוחנן דן גם בדעתו של תנא הסובר שאי־שפיכת שיירי הדם פוסלת את הקרבן, ולכאורה בהתייחס לברייתא המובאת כאן.

אלא, אין הוכחה שרבי יוחנן מתייחס למחלוקת שבין רבי עקיבא ורבי יהודה. הוא אומר הלכהבהתאם לדבריו של מי שאומר שהדבר פוסל את הקרבן, יהיה אותו תנא אשר יהיה, אך הוא אינו מתייחס אל המחלוקת שבין תנאים אלה. אף כאן, רבי יהושע בן לוי אומר הלכהבהתאם לדבריו של מי שאומר שהדבר פוסל את הקרבן, יהיה אותו תנא אשר יהיה, אך הוא אינו מתייחס אל המחלוקת שבין תנאים אלה.

משנה: אלו הן ההלכות של קרבנות החטאת הציבור והיחיד. אלו הן חטאות הציבור: שעירי ראש חודש והמועדים. שחיטתן היא בצפון עזרת המקדש, וקבלת דמן בכלי שרת היא בצפון, ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות המזבח. כיצד היה הכהן עושה כן?