וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עוֹר וּבָשָׂר וָפֶרֶשׁ; מָה לְהַלָּן – עַל יְדֵי נִיתּוּחַ שֶׁלֹּא בְּהֶפְשֵׁט, אַף כָּאן – עַל יְדֵי נִיתּוּחַ שֶׁלֹּא בְּהֶפְשֵׁט.
וכך נאמר להלן, בנוגע לפרי החטאת של הפר שנשרפים, המונחים עור, בשר ופרש, בפסוק: "ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו" (ויקרא ד:יא). כשם שלהלן מכינים אותו לשריפה על ידי ניתוח לחתיכות אך לא על ידי הפשטה, כפי שנלמד בגזירה שווה, כך אף כאן מכינים אותו לשריפה על ידי ניתוח לחתיכות אך לא על ידי הפשטה. ברור אפוא שהלכה הנלמדת בגזירה שווה יכולה לאחר מכן ללמד הלכה אחרת באמצעות גזירה שווה.
דָּבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר? קַל וָחוֹמֶר: וּמָה הֶיקֵּשׁ, שֶׁאֵינוֹ מְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ – אִי מִדְּרָבָא אִי מִדְּרָבִינָא, מְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל; גְּזֵירָה שָׁוָה, הַמְלַמֶּדֶת בְּהֶיקֵּשׁ מִדְּרַב פָּפָּא, אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר?!
§ הגמרא שואלת: מהי ההלכה בשאלה האם דבר הנלמד בגזירה שווה יכול ללמד את ההלכה שלו לדבר אחר באמצעות קל וחומר? הגמרא משיבה: על שאלה זו עצמה ניתן להשיב באמצעות קל וחומר: ומה דבר הנלמד באמצעות היקש, שאינו יכול לאחר מכן ללמד את ההלכה שלו באמצעות היקש, כפי שהוכח או מדבריו של רבא או מדבריו של רבינא (מט ע"ב), ואף על פי כן יכול ללמד את ההלכה שלו באמצעות קל וחומר, כפי שהוכח מדברי בית מדרשו של רבי ישמעאל (נ ע"א), לגבי דבר הנלמד באמצעות גזירה שווה, שיכול ללמד את ההלכה שלו באמצעות היקש, כפי שהוכח מדבריו של רב פפא (נ ע"א), האם אין זה הגיוני שילמד את ההלכה שלו באמצעות קל וחומר?
הָנִיחָא לְמַאן דְּאִית לֵיהּ דְּרַב פָּפָּא; אֶלָּא לְמַאן דְּלֵית לֵיהּ דְּרַב פָּפָּא, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
הגמרא מבהירה: זה מסתדר היטב לפי מי שמקבל את דבריו של רב פפא. אבל לפי מי שאינו מקבל את דבריו של רב פפא, כלומר, מר זוטרא, בנו של רב מרי, מה יש לומר?
אֶלָּא קַל וָחוֹמֶר: וּמָה הֶיקֵּשׁ, שֶׁאֵין מְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ – אִי מִדְּרָבָא אִי מִדְּרָבִינָא, מְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל; גְּזֵירָה שָׁוָה, הַמְלַמֶּדֶת בִּגְזֵירָה שָׁוָה חֲבֶירְתָּהּ – מִדְּרָמֵי בַּר חָמָא, אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר?!
אלא, ניתן להסיק זאת באמצעות היסק קל וחומר אחר: וכשם שדבר הנלמד באמצעות סמיכות פרשיות, שאינו יכול לאחר מכן ללמד את ההלכה שלו באמצעות סמיכות פרשיות, כפי שהוכח או מן האמירה של רבא או מן האמירה של רבינא (מט ע"ב), יכול בכל זאת ללמד את ההלכה שלו באמצעות קל וחומר, כפי שהוכח מן האמירה ששנה בית מדרשו של רבי ישמעאל (נ ע"א), לגבי דבר הנלמד באמצעות גזירה שווה, אשר יכול ללמד את ההלכה שלו באמצעות גזירה שווה אחרת, כפי שהוכח מן האמירה של רמי בר חמא (נ ע"א), האם אין זה הגיוני שילמד את ההלכה שלו באמצעות קל וחומר?
דָּבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב? תֵּיקוּ.
הגמרא שואלת: מהי ההלכה בשאלה האם עניין שנלמד בגזירה שווה יכול ללמד את ההלכה שלו לעניין אחר באמצעות בניין אב? השאלה תעמוד ללא הכרעה.
דָּבָר הַלָּמֵד בְּקַל וָחוֹמֶר, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ? קַל וָחוֹמֶר: וּמָה גְּזֵירָה שָׁוָה, שֶׁאֵינָהּ לְמֵדָה בְּהֶיקֵּשָׁא מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן – מְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ מִדְּרַב פָּפָּא; קַל וָחוֹמֶר, הַלָּמֵד מֵהֶיקֵּשׁ מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ?!
§ הגמרא שואלת: מהי ההלכה בשאלה האם דבר הנלמד בקל וחומר יכול ללמד את ההלכה שלו לדבר אחר באמצעות היקש? הגמרא משיבה שאף זאת עצמה ניתן ללמוד בקל וחומר: ומה הלכה הנלמדת מגזירה שווה, שאינה יכולה להילמד מהלכה אחרת הנלמדת מהיקש, כפי שהוכח מדבריו של רבי יוחנן (מט ע"ב), ואף על פי כן יכולה ללמד את ההלכה שלה לדבר אחר באמצעות היקש, כפי שהוכח מדבריו של רב פפא (נ ע"א), לגבי הלכה הנלמדת בקל וחומר, אשר יכולה להילמד מהלכה אחרת הנלמדת מהיקש, כפי שהוכח ממה שלימדה אסכולתו של רבי ישמעאל (נ ע"א), האם אין זה הגיוני שתלמד את ההלכה שלה באמצעות היקש?
הָנִיחָא – לְמַאן דְּאִית לֵיהּ דְּרַב פָּפָּא; אֶלָּא לְמַאן דְּלֵית לֵיהּ דְּרַב פָּפָּא, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? תֵּיקוּ.
הגמרא מבהירה: זה מסתדר היטב לשיטת מי שמקבל את דבריו של רב פפא. אבל לשיטת מי שאינו מקבל את דבריו של רב פפא, כלומר, מר זוטרא בריה דרב מרי, מה יש לומר? הגמרא מעירה: השאלה תעמוד בלא הכרעה.
דָּבָר הַלָּמֵד בְּקַל וָחוֹמֶר, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה? קַל וָחוֹמֶר: וּמָה גְּזֵירָה שָׁוָה, שֶׁאֵינָהּ לְמֵידָה בְּהֶיקֵּשָׁא מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן – מְלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה מִדְּרָמֵי בַּר חָמָא; קַל וָחוֹמֶר, הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה?!
הגמרא שואלת: מהי ההלכה בשאלה האם דבר הנלמד בקל וחומר יכול ללמד את ההלכה שלו לדבר אחר בגזירה שווה? הגמרא משיבה שאף דבר זה עצמו ניתן להילמד בקל וחומר. וכשם שהלכה הנלמדת בגזירה שווה, שאינה יכולה להילמד מהלכה אחרת הנלמדת מהיקש, כפי שהוכח מדבריו של רבי יוחנן (מט ע"ב), אף על פי כן יכולה ללמד את ההלכה שלה לדבר אחר בגזירה שווה, כפי שהוכח מדבריו של רמי בר חמא (נ ע"א), לגבי הלכה הנלמדת בקל וחומר, אשר יכולה להילמד מהלכה אחרת הנלמדת מהיקש, כפי שהוכח מן האמירה ששנה בית מדרשו של רבי ישמעאל (נ ע"א), האם אין זה הגיוני שתלמד את ההלכה שלה בגזירה שווה?
דָּבָר הַלָּמֵד בְּקַל וָחוֹמֶר, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר? קַל וָחוֹמֶר: וּמָה גְּזֵירָה שָׁוָה, שֶׁאֵינָהּ לְמֵידָה בְּהֶיקֵּשׁ מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן – מְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר כְּדַאֲמַרַן; קַל וָחוֹמֶר, הַלָּמֵד מֵהֶיקֵּשׁ מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר?!
הגמרא שואלת: מהי ההלכה בשאלה האם דבר הנלמד בקל וחומר יכול ללמד את ההלכה שלו לדבר אחר בקל וחומר? הגמרא משיבה שאף דבר זה עצמו ניתן להילמד בקל וחומר. וכשם שהלכה הנלמדת מגזירה שווה, שאינה יכולה להילמד מהלכה אחרת הנלמדת מהיקש, כפי שהוכח מדבריו של רבי יוחנן (מט ע"ב), יכולה בכל זאת ללמד את ההלכה שלה לדבר אחר בקל וחומר, כפי שאמרנו, כך לגבי הלכה הנלמדת בקל וחומר, אשר יכולה להילמד מהלכה אחרת הנלמדת מהיקש, כפי שהוכח מן האמירה ששנה בית מדרשו של רבי ישמעאל (נ ע"א), האם אין זה הגיוני שתלמד את ההלכה שלה בקל וחומר?
וְזֶהוּ קַל וָחוֹמֶר בֶּן קַל וָחוֹמֶר. בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קַל וָחוֹמֶר הוּא!
הגמרא מעירה: וזוהי קל וחומר שהיא בת של, כלומר, נגזרת מקל וחומר אחר. הגמרא מקשה על קביעה אחרונה זו: היא אינה בת של קל וחומר, אלא נכדה של קל וחומר, שאין להשתמש בה. עצם העובדה שדבר הנלמד באמצעות גזירה שווה יכול לאחר מכן ללמד את ההלכה שלו באמצעות קל וחומר, אף היא עצמה נלמדת מקל וחומר, כפי שאמרה הגמרא.
אֶלָּא קַל וָחוֹמֶר: וּמָה הֶיקֵּשׁ, שֶׁאֵינוֹ לָמֵד בְּהֶיקֵּשׁ – אִי מִדְּרָבָא אִי מִדְּרָבִינָא, מְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל; קַל וָחוֹמֶר, הַלָּמֵד מֵהֶיקֵּשׁ מִדְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר?! וְזֶהוּ קַל וָחוֹמֶר בֶּן קַל וָחוֹמֶר.
אלא, ההלכה בשאלה אם עניין שנלמד באמצעות היקש של קל וחומר יכול ללמד את ההלכה שלו לעניין אחר באמצעות היקש של קל וחומר, יכולה להילמד באמצעות היקש אחר של קל וחומר. וכשם שעניין שנלמד באמצעות סמיכות, ושאינו יכול להילמד באמצעות סמיכות, כפי שהוכח או מדבריו של רבא או מדבריו של רבינא (מט ע"ב), יכול בכל זאת ללמד את ההלכה שלו באמצעות קל וחומר, כפי שהוכח מדברי בית מדרשו של רבי ישמעאל שלימדו (נ ע"א), לגבי הלכה שנלמדה באמצעות קל וחומר, אשר יכולה להילמד מהלכה אחרת שנלמדה באמצעות סמיכות, כפי שהוכח מדברי בית מדרשו של רבי ישמעאל שלימדו (נ ע"א), האם אין זה הגיוני שתלמד את ההלכה שלה באמצעות קל וחומר? הגמרא מעירה: וזהו קל וחומר שהוא בנו של קל וחומר אחר.
דָּבָר הַלָּמֵד בְּקַל וָחוֹמֶר, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, תָּא שְׁמַע: מָלַק וְנִמְצֵאת טְרֵיפָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה.
הגמרא שואלת: מהי ההלכה בשאלה האם דבר הנלמד בקל וחומר יכול ללמד את ההלכה שלו לדבר אחר באמצעות בניין אב? רבי ירמיה אומר: בוא ושמע ראיה ממשנה (סט ע"א–ע"ב): אם כהן מלק את עורפו של קרבן עוף כראוי ולאחר מכן נמצא שהוא עוף שיש בו פצע שהיה גורם לו למות בתוך שנים עשר חודש [טרפה], דבר הפוסל אותו מלהיות קרבן ואוסר אותו באכילה לכהנים, רבי מאיר אומר: כזית מבשרו אינו מטמא את הבולעו טומאת בית הבליעה כאשר הוא בגרון, כפי שהיא ההלכה לגבי נבלת עוף טהור, שכן העובדה שנעשתה בו מליקה משמעה שאינו בכלל נבלה. רבי יהודה אומר: דינו כדין כל נבלה אחרת של עוף טהור, ובשרו מטמא את הבולעו טומאת בית הבליעה כאשר הוא בגרון.
אָמַר רַבִּי מֵאִיר, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה נִבְלַת בְּהֵמָה, שֶׁמְּטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא – שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ; נְבֵילַת עוֹף, שֶׁאֵין מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא – אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ?! מָה מָצִינוּ בִּשְׁחִיטָה, שֶׁמַּכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה –
המשנה ממשיכה: רבי מאיר אמר: ניתן להוכיח את דעתי באמצעות קל וחומר. ומה לגבי נבלת בהמה, שמטמאה אדם במגע בה ובמשא שלה, שחיטתה בכל זאת מטהרת את הטרפה שלה מטומאתה, לגבי נבלת עוף, שטומאתה קלה יותר, שאין היא מטמאה במגע בה ובמשא שלה, אלא רק כשהיא בבית הבליעה, האם אין זה הגיוני ששחיטתה מטהרת את הטרפה שלה מטומאתה? ומשנקבע ששחיטה מטהרת עוף שהוא טרפה, ניתן להסיק: כשם שמצאנו לגבי שחיטת עוף שהיא מתירה אותו לאכילה
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria