שפעולות הזאת הדם בקרבן אחד מושוות לפעולות הדם בקרבן האחר? דם השעיר של יום הכיפורים נזרק אפילו בתוך קודש הקודשים, מה שאין כן לגבי דם הפר. אף על פי כן, באשר להזאה בהיכל, המשותפת לשניהם, פעולותיהם נעשות באותו אופן, כשהדם נזרק באצבע על הפרוכת ועל קרנות המזבח.

וּבְאֶמְצָעוּת קַל וָחוֹמֶר זֶה נִלְמָד דִּינוֹ שֶׁל פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים מִן דִּינוֹ שֶׁל פַּר חֵטְא בִּשְׁגָגָה שֶׁל הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, בְּנוֹגֵעַ לְהַהֲלָכוֹת הַמְסֻכָּמוֹת בַּמִּלִּים אֶת, בַּדָּם, וּטְבִילָה, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵיהֶם פָּרִים. וּכְמוֹ כֵן, דִּינוֹ שֶׁל שְׂעִיר יוֹם הַכִּפּוּרִים נִלְמָד מִן דִּינוֹ שֶׁל שְׂעִירֵי חֵטְא צִבּוּרִי בִּשְׁגָגָה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, בְּנוֹגֵעַ לְהִלְכוֹת אֶת, בַּדָּם, וּטְבִילָה, בְּאֶמְצָעוּת קַל וָחוֹמֶר זֶה, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵיהֶם שְׂעִירִים.

הגמרא שואלת: כיצד ניתן לגזור את ההלכות של שעיר יום הכיפורים מן השעירים הבאים על חטא ציבור בשגגה של עבודה זרה? אך האם דבר הנלמד בהיקש, כלומר, הלכה שאינה כתובה במפורש בתורה אלא נלמדת בדרך של השוואה, חוזר ומלמד בקל וחומר? יש עיקרון שלפיו הלכה הנלמדת בהיקש בענייני קדשים אינה יכולה לאחר מכן ללמד הלכה אחרת באמצעות קל וחומר. ההלכות הנרמזות במילים את, בדם, וטבילה, אינן נאמרות במפורש לגבי השעירים הבאים על חטא ציבור בשגגה של עבודה זרה. אלא הן נלמדות מן ההשוואה המצויה בפסוק: "ועשה...כאשר עשה" (ויקרא ד:כ), הרומז לשעירים הבאים על חטא ציבור בשגגה של עבודה זרה ולפר הכהן המשיח על חטא בשגגה. אמר רב פפא: בית מדרשו של רבי ישמעאל סבור שדבר הנלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר, אפילו בענייני קדשים.

הגמרא ממשיכה לנתח את דבריו של רבי ישמעאל בברייתא: "עם הפר"; זהו הפר על חטא ציבור בשגגה. הגמרא שואלת: מדוע יש צורך ללמוד מקרה זה בדרך של דרשה? פסוק זה עצמו נכתב ביחס ל הפר על חטא ציבור בשגגה. אמר רב פפא: הדרשה נצרכת מפני ש רבי ישמעאל רוצה שהמקרה של הפר על חטא ציבור בשגגה ילמד לגבי ההקטרה על המזבח של אימורי הקרבן, ובכלל זה הסרעפת ושתי הכליות, שחובה זו חלה גם על השעירים של חטא ציבור בשגגה של עבודה זרה, אף על פי שדרישה זו לא נאמרה לגביהם.

רב פפא ממשיך: וכשם שהחובה להקטיר את הסרעפת ואת שתי הכליות על המזבח אינה כתובה לגבי פר העלם דבר של ציבור עצמו, אלא היא נלמדת בדרך סמיכות מפר העלם דבר של כהן משיח, שבו דרישה זו נאמרה במפורש (ראו ויקרא ד:ח–ט), היה צורך לכלול שוב את פר העלם דבר של ציבור בביטוי "עם הפר".

הגמרא מפרטת: דרשה זו נצרכת כדי שיהיה הדבר כאילו הלכה זו של שריפת הסרעפת ושתי הכליות נכתבה לגבי הפר על חטא ציבור בשגגה עצמו. ובאופן זה, הדרשה ממקרה זה, המלמדת את ההלכה במקרה של השעירים על חטא ציבור בשגגה של עבודה זרה, לא תהיה דבר הנלמד בסמיכות פרשיות אשר שוב מלמד בסמיכות פרשיות, שכן דרשה כזו אינה נעשית לגבי ענייני קודשים.

§ הגמרא מעירה: נלמד בברייתאבהתאם לדעתו של רב פפא: "וכך יעשה לפר, כאשר עשה" (ויקרא ד:כ); מה משמעות הדבר כאשר הפסוק אומר: "לפר"? ברור שפסוק זה מתייחס לפר.

הברייתא משיבה: מפני שנאמר לגבי השעירים על חטא ציבור בשגגה של עבודה זרה: "והקריבו את קרבנם אשה לה', ואת חטאתם לפני ה' על שגגתם" (במדבר טו:כה), ופסוק זה מתפרש כך: "חטאתם"; אלו השעירים על חטא ציבור בשגגה של עבודה זרה, הנרמזים באותו קטע. "שגגתם"; זהו הפר על חטא ציבור בשגגה, המובא על עבירה שנעשתה בשגגה על ידי הציבור. הסמיכות של הקרבנות הללו בפסוק: "חטאתם... על שגגתם," מלמדת שהתורה באה לומר: חטאתם היא לכם כשגגתם, כלומר, כל החלקים הנאכלים על המזבח במקרה של הפר על חטא ציבור בשגגה נשרפים גם על המזבח במקרה של השעירים על חטא בשגגה של עבודה זרה.

הגמרא שואלת: בנוגע לקרבן המובא על שגגתם, כלומר, הפר על חטא ציבור בשגגה, מניין למדת הלכה זו? האם לא באמצעות סמיכות מפר החטא של הכהן המשיח בשגגה, שכן הסרעפת ושתי הכליות אינן נזכרות במפורש בנוגע לפר על חטא ציבור בשגגה? אך יש בכך קושי, שכן האם דבר הנלמד באמצעות סמיכות חוזר ומלמד באמצעות סמיכות?

לכן, הפסוק קובע: "וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר הַחַטָּאת" (ויקרא ד:כ). באשר למופע הראשון של "לַפָּר", זהו הפר של חטא ציבורי בשגגה. ובאשר למופע השני של "לַפָּר", זהו הפר של חטא בשגגה של הכהן המשיח. בשל סמיכות זו, הרי זה כאילו הקטרת הסרעפת ושתי הכליות נכתבה במפורש לגבי הפר של חטא ציבורי בשגגה, ולפיכך ניתן ללמד את ההלכה בדרך של סמיכות לגבי השעירים של חטא בשגגה בעבודה זרה, כפי שאמר רב פפא.

הגמרא מנתחת את הברייתא הקודמת. המאסטר אמר לעיל: "וחטאתם," אלו הם השעירים של חטאת ציבור בשגגה של עבודה זרה, שהוקשו בפסוק זה לפר של חטאת ציבור בשגגה. הגמרא שואלת: אבל שילמד התנא זאת מן הפסוק הקודם שנאמר לגבי הפר של חטאת ציבור בשגגה, כפי שהמאסטר אמר בברייתא שהובאה לעיל (לט ע"ב): "חטאת" (ויקרא ד:כ), זה בא לרבות את השעירים של חטאת ציבור בשגגה של עבודה זרה. רב פפא אמר: דרשה זו הייתה נחוצה, שכן אילו היה רק ההיקש מויקרא ד:כ, היה עולה על דעתך לומר: דבר זה חל רק על מעשי הזאה, הכתובים לגבי הפר של חטאת ציבור בשגגה עצמו.