עבודה המתבצעת על ידי כהן שיש לו יבלת או שלפוחית על אצבעו. אלה אינם נחשבים לחציצה בין אצבעו לבין הדם. באשר למונח "בדם" (ויקרא ד:ו), הדבר מלמד שהדם שבכלי השרת חייב להיות בכמות מספקת לטבילה מלכתחילה. על הכהן לאסוף בתחילה בכלי די דם לכל ההזאות, ולא להוסיף דם לכלי עבור כל הזאה. לבסוף, המונח "וטבל הכהן את אצבעו בדם" מציין שחייב להיות בכלי די דם כך שהכהן יוכל לטבול בו את אצבעו ולא יצטרך לנגב את דפנות הכלי כדי לאסוף דם להזאה.

הגמרא מסבירה: והיה צורך בפסוק לציין את שני המונחים האחרונים הללו. היה צריך לכתוב "בדם," שכן אילו הרחמן היה כותב רק "והכהן יטבול," הייתי אומר שההזאות כשרות אפילו אם לא הייתה כמות מספקת של דם לטבילה מלכתחילה, אלא רק די להזאה אחת, ובלבד שהכהן יוסיף אחר כך עוד דם לכלי עבור כל הזאה. לכן, הרחמן כותב "בדם" ללמד שמלכתחילה חייב להיות בכלי די דם לכל ההזאות.

ואם להפך, אילו הרחמן היה כותב רק "בדם," הייתי אומר שאפילו אם היה די דם בכלי מלכתחילה, אין הכרח שיהיה די דם לטבילה לצורך ההזאות האחרונות, שכן הכהן יכול לקנח את דפנות הכלי כדי לאסוף דם להזאה. לכן, הרחמן כותב "והכהן יטבול."

הגמרא עוסקת בביטוי נוסף שנראה מיותר באותו פרק: "וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי ה'" (ויקרא ד:ז). למה אני צריך שהפסוק יזכיר את קטורת הסמים? היה די לזהות את המזבח כעומד "לפני ה'", והיה מובן שהכוונה היא למזבח הפנימי. אלא שזה בא ללמד שאם המזבח לא נחנך בקטורת הסמים, הכהן לא יזה עליו דם.

הגמרא מעירה: נלמד בברייתאבהתאם לדעתו של רב פפא, שהביטוי המיותר בקטע הדן בפר של חטא ציבור שנעשה בשגגה רומז לפר של יום הכיפורים כדי ללמד את שלוש ההלכות של את, בדם, וטבילה, מן המקרה של פר חטאת של הכהן המשיח שחטא בשגגה, שאף הוא נרמז באותו פסוק. הברייתא אומרת: "וכך יעשה לפר, כאשר עשה לפר החטאת" (ויקרא ד:כ). מה משמעות הדבר כאשר הפסוק אומר "לפר"? דבר זה בא לרבות את פר יום הכיפורים לכל האמור בעניין זה, כלומר, בקטע העוסק בפר חטאת של הכהן המשיח שחטא בשגגה, ובפרט ההלכות של את, בדם, וטבילה. זהו דבריו של רבי יהודה הנשיא.

רבי ישמעאל אמר: ריבוי זה אינו נחוץ, שכן ניתן לגזור הלכות אלו באמצעות קל וחומר: כשם שבמקרה שבו קרבן אחד אינו מושווה לקרבן אחר מסוג אחר של בעל חיים, התורה השוותה את הפעולות של הזיית הדם בקרבן אחד לפעולות הדם בקרבן האחר, כפי שיתבאר, כך במקרה שבו התורה השוותה קרבן אחד לקרבן אחר, כלומר פר העלם דבר של כהן משיח ופר יום הכיפורים, האם אין זה הגיוני שהתורה תשווה את הפעולות של הזיית הדם בקרבן האחד לפעולות הדם בקרבן האחר? לכן, אין צורך בדרשה בדרך של ריבוי מיוחד.

אלא, מה המשמעות כאשר הפסוק קובע: "וכך יעשה לפר, כאשר עשה לפר החטאת"? באשר למופע הראשון של "לפר," זהו פר העלם דבר של ציבור. ובאשר למופע השני של "לפר," זהו הפר של חטא בשגגה של הכהן המשיח. והפסוק בא ללמד שכשם שבמקרה הראשון, אם הכהן השמיט אחת מן ההזאות, לא עשה כלום, כך גם נכון במקרה השני.

הגמרא מבהירה את הברייתא. המאסטר אמר לעיל: כשם שבמקרה שבו קרבן אחד אינו מושווה לקרבן אחר. מהי משמעות הביטוי: קרבן אחד אינו מושווה לקרבן אחר ? אילו קרבנות אינם מובאים מאותו סוג של בהמה, אך אף על פי כן ההלכות המסדירות את זריקת דמם זהות?

אם נאמר שרבי ישמעאל מתייחס אל פר יום הכיפורים ושעיר יום הכיפורים, ומהם הוא לומד בדרך של קל וחומר שהעבודות הנוגעות לפר יום הכיפורים זהות לאלו הנוגעות לפר העלם דבר של כהן המשיח, שהם אותו מין בהמה, הרי שאפשר להפריך זאת כך: מה מיוחד באלו הקרבנות, הפר והשעיר של יום הכיפורים? הם מיוחדים בכך שדמם נכנס אל הקודש הפנימי ביותר, קודש הקודשים. אין הדבר כן בפר העלם דבר של כהן המשיח, שדמו נזרק רק באזור החיצון של המקדש.

אלא, אמור שההפניה כאן היא אל הפר לחטא ציבור בשגגה והשעירים עבור חטא ציבור בשגגה של עבודה זרה. אך שוב ניתן להפריך טענה זו: מה מיוחד באלו הקרבנות? הם מיוחדים בכך ששניהם מכפרים על עבירות ידועות של מצווה, ואילו פר יום הכיפורים מכפר על עבירות שאינן ידועות (ראו שבועות ב ע"א).

אלא, הכוונה כאן היא לפר על חטא ציבור בשגגה ולשעיר של יום הכיפורים, וזה מה שרבי ישמעאל אומר: כשם שבמקרה שבו קרבן אחד אינו מושווה לקרבן אחר, שכן זה הוא פר וזה הוא שעיר, ואף על פי כן הפעולות של הזיית הדם בקרבן אחד מושוות לפעולות הדם בקרבן האחר לגבי מה שנכתב בו, כך במקרה שבו קרבן אחד מושווה לקרבן אחר, כלומר, הפר על חטא בשגגה של הכהן המשיח ופר יום הכיפורים, שכן זה הוא פר וזה הוא פר, האם אין זה קל וחומר