"כפי שעשה עם הפר" (ויקרא ד:כ); זהו רמז לפר על חטא בשגגה של הכהן המשיח, המלמד שכל הזאות הדם של פר זה אף הן מעכבות. "חטאת"; אלו הם השעירים של חטא ציבורי בשגגה של עבודה זרה, המלמד שהם קרבים באותו אופן כמו הפר על חטא ציבורי בשגגה, שדמם נזרק בהיכל ובשרם נשרף. אפשר היה לחשוב שאני צריך לכלול גם את שעירי המועדים ואת השעירים הקרבים בראשי חודשים, שגם הם קרבנות ציבור, כלומר, שעבודתם תיעשה בתוך ההיכל כמו זו של הפר על חטא ציבורי בשגגה. לכן, הפסוק אומר: "כן יעשה לזה" (ויקרא ד:כ), ומכאן שעבודה זו נעשית רק עם בהמה זו ולא עם שעירי המועדים או שעירי ראשי החודשים.

הגמרא שואלת: ומה ראית לרבות את אלו השעירים על חטא ציבור בשגגה של עבודה זרה ולהוציא את אלו השעירים הקרבים ברגלים ובראשי חודשים? הגמרא משיבה: לאחר שצוין שהכתוב ריבה קרבנות מסוימים ומיעט אחרים, אפשר לומר: אני מרבה את אלו השעירים על חטא ציבור בשגגה של עבודה זרה, שכן הם מכפרים על עבירה ידועה של מצווה, כלומר עבודה זרה, ולכן הם דומים לפר על חטא ציבור בשגגה, הבא על הוראה מוטעית של הסנהדרין בנוגע למצווה מסוימת. ואני מוציא את אלו השעירים הקרבים ברגלים ובראשי חודשים, שכן אינם מכפרים על עבירה ידועה של מצווה, אלא מכפרים על טומאה בשגגה של המקדש או של קודשיו.

הברייתא שבה לפרש את הפסוק. "וְכִפֶּר" הכהן; דבר זה מלמד שהכפרה מתקיימת אפילו אם הזקנים לא סמכו את ידיהם על ראש הפר, כפי שנצטוו לעשות (ראו ויקרא ד:טו). "וְנִסְלַח" להם; דבר זה מלמד שהכפרה מתקיימת אפילו אם הכהן לא נתן את השיריים מן הדם על יסוד המזבח, כפי שנדרש (ראו ויקרא ד:ז).

הגמרא שוב שואלת: וכי, מאחר שהפסוק אינו מפרט אילו היבטים של העבודה כלולים ואילו מוחרגים, מה ראית לפסול את הקרבן במקרה של שבע הזאות; כיצד דרשת שהביטוי "וכך יעשה... כאשר עשה" מלמד ששבע ההזאות מעכבות? ומה ראית להכשיר את הקרבן בהיעדר סמיכת ידיים על ראש הקרבן ושפיכת השיריים של הדם על יסוד המזבח, על יסוד המילים "וכיפר הכהן... ונסלח להם"?

הגמרא משיבה: עליך לומר את הטיעון ההגיוני הבא: אני פוסל את הקרבן בהיעדר שבע ההזאות, שכן שבע ההזאות הללו מעכבות בכל המקרים, כפי שיוסבר (40א), ואני מכשיר את הקרבן בהיעדר סמיכת ידיים על ראש הקרבן ובהיעדר שפיכת השיריים של הדם על יסוד המזבח, שכן אלו אינם מעכבים בכל המקרים, ולכן סביר להסיק שאינם מעכבים גם כאן.