Drashot AI Logo
קָסָבַר מְחוּסַּר כִּפּוּרִים דְּזָב – כְּזָב דָּמֵי.
הגמרא משיבה: רבה סבור כי אדם שחווה הפרשה דמוית זיבה [zav] ושעדיין לא הביא קרבן כפרה עדיין נחשב כבעל המעמד הטמא של zav. טומאתו של מי שטבל אך עדיין לא הביא קרבן כפרה נחשבת אפוא חמורה יותר מזו של מי שטבל באותו יום אך אינו זקוק לכפרה.
וּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים דְּזָב כְּזָב דָּמֵי – תַּנָּאֵי הִיא; דְּתַנְיָא: שְׂרָפָהּ אוֹנֵן וּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים – כְּשֵׁרָה. יוֹסֵף הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אוֹנֵן – כְּשֵׁרָה, מְחוּסַּר כִּפּוּרִים – פְּסוּלָה. מַאי, לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי – מָר סָבַר: מְחוּסַּר כִּפּוּרִים דְּזָב כְּזָב דָּמֵי, וּמָר סָבַר: לָאו כְּזָב דָּמֵי?
הגמרא מציינת: וגם עניין השאלה האם זב שעדיין לא הביא קרבן כפרה עדיין נחשב זב הוא מחלוקת בין תנאים, כפי שנלמד בברייתא: אם אונן או מי שעדיין לא הביא קרבן כפרה שרף את הפרה האדומה, היא כשרה. יוסף הבבלי אומר: אם אונן שרף אותה, היא כשרה, אבל אם מי שעדיין לא הביא קרבן כפרה שרף אותה, היא פסולה. מה, האם אין זה שהם נחלקו בעניין זה: חכם אחד, יוסף הבבלי, סובר כי זב שעדיין לא הביא קרבן כפרה נחשב לזב גמור, ולכן פוסל את הפרה האדומה, וחכם אחד, התנא הראשון, סובר כי זב שעדיין לא הביא קרבן כפרה אינו נחשב זב, אלא נחשב כמי שטבל באותו יום, שהוא כשר לשרוף את הפרה האדומה?
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא – כְּזָב דָּמֵי; וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דִּכְתִיב: ״וְהִזָּה הַטָּהֹר״ – מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא; לִימֵּד עַל טְבוּל יוֹם שֶׁכָּשֵׁר בַּפָּרָה.
הגמרא משיבה: לא, כולם מסכימים שהוא נחשב זב, וכאן התנאים נחלקים בעניין זה, כפי שנכתב לגבי טקס הפרה האדומה: "והזה הטהור" את מי הנידה (במדבר יט:יט). הפסוק הקודם כבר קובע שהמבצע את העבודה חייב להיות טהור מבחינה טקסית. לכן, באומרו "טהור" פסוק זה מדגיש שעליו להיות טהור במידה המספיקה רק כדי לבצע דווקא את טקס הפרה האדומה. מכאן, מסיקים שהוא יכול להיות טמא בדרך כלשהי שפוסלת אותו לטקסים אחרים. דבר זה מלמד שטבול יום כשר להשתתף בטקס הפרה האדומה.
מָר סָבַר: טוּמְאָה דְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, וּמָר סָבַר: טוּמְאָה דְּהָךְ פָּרָשָׁה.
התנאים חלוקים באשר להיקפה של הלכה זו: חכם אחד, התנא הראשון, סבור שהיא מתייחסת לכל מצב של טומאה הנזכר בכל התורה, כלומר, כל מי שטבל באותו יום מחמת כל טומאה שהיא רשאי להשתתף בטקס הפרה האדומה. ואילו חכם אחד, יוסף הבבלי, סבור שהיא מתייחסת באופן ספציפי למי שהיה במצב של טומאה הנזכר בקטע זה, כלומר, טומאה שנגרמה ממגע עם מת, שהפרה האדומה מטהרת.
הִלְכָּךְ, אוֹנֵן וּטְבוּל יוֹם דִּטְמֵא שֶׁרֶץ – דְּקִילִי, אָתוּ בְּקַל וָחוֹמֶר מִטְּבוּל יוֹם דְּמֵת; אֲבָל מְחוּסַּר כִּפּוּרִים דְּזָב – דַּחֲמִיר, שֶׁכֵּן טוּמְאָה יוֹצְאָה עָלָיו מִגּוּפוֹ; לָא.
לכן, לפי יוסף הבבלי, באשר לאונן ולטבול יום לאחר שנטמא בטומאה מחמת מגע בנבלת שרץ, מאחר שדינם קל יותר, הם נלמדים בקל וחומר מן המקרה של טבול יום להסרת טומאה שנגרמה ממת, והם כשרים להשתתף במעשה הפרה האדומה. אבל באשר לזב שעדיין לא הביא קרבן כפרה, שהוא חמור יותר, מאחר שטומאתו יוצאת עליו מגופו ולא נטמאת עליו מבחוץ, אין לומדים שהוא כשר להשתתף במעשה הפרה האדומה.
מְחוּסַּר בְּגָדִים מְנָלַן? אָמַר רַבִּי אֲבוּהּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וּמָטוּ בָּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר קְרָא: ״וְחָגַרְתָּ אוֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו, וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת, וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם״ – בִּזְמַן שֶׁבִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם, כְּהוּנָּתָם עֲלֵיהֶם; אֵין בִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם, אֵין כְּהוּנָּתָם עֲלֵיהֶם.
§ המשנה מלמדת שכוהן החסר את בגדי הכהונה הנדרשים פוסל את העבודות שהוא מבצע. הגמרא שואלת: מניין לנו דבר זה? רבי אבוהו אומר שרבי יוחנן אומר, ויש שקבעו זאת להיאמר בשם רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון: כפי שנאמר בפסוק: "וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעות; והיתה להם כהונה לחוקת עולם" (שמות כט:ט). הפסוק מלמד שכאשר בגדיהם עליהם, כהונתם עליהם, אבל אם אין בגדיהם עליהם, אין כהונתם עליהם ועבודותיהם פסולות.
וְהָא – מֵהָכָא נָפְקָא?! מֵהָתָם נָפְקָא – דְּתַנְיָא: מִנַּיִן לִשְׁתוּיֵי יַיִן שֶׁאִם עָבַד חִילֵּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְגוֹ׳, וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל״. מְחוּסַּר בְּגָדִים וְשֶׁלֹּא רָחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, מִנַּיִן?
הגמרא שואלת: אבל האם הלכה זו נלמדת מכאן? הרי היא נלמדת משם, כפי שנשנה בברייתא: מניין נלמד שאם שתויי יין ביצעו עבודות הקרבה, הם חיללו את העבודה? הפסוק אומר לגבי הכוהנים: "יין ושכר אל תשת, אתה ובניך איתך, בבואכם אל אוהל מועד, ולא תמותו; חוקת עולם לדורותיכם. ולהבדיל בין הקודש ובין החול" (ויקרא י:ט–י). הברייתא ממשיכה: לגבי מי שחסרים לו הבגדים הנדרשים, ומי שידיו ורגליו אינן רחוצות, מניין נלמד שגם עבודותיהם פסולות?

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria