וחובות קרבנות הציבור שיש להם זמן קבוע להקרבה, כגון קרבנות התמיד והמוספים. קרבנות ציבור שאין להם זמן קבוע לא הוקרבו על המזבח הציבורי הגדול בגלגל.

§ הגמרא מסבירה את הדעות השונות המובאות בברייתא: מה הטעם לשיטתו של רבי מאיר שרק נדרים ונדבות, כגון קרבנות נזיר ומנחות, הוקרבו על במה פרטית בתקופת הגלגל? זאת כפי שנאמר בפסוק: "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום, איש כל הישר בעיניו. כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה" (דברים יב:ח–ט).

משה אמר את הדברים הבאים לעם היהודי: כאשר תיכנסו לארץ ישראל אך עדיין לא הגעתם לשילה או לירושלים ולכן מותר לכם להקריב על במות פרטיות, אינכם רשאים להקריב כל מה שהוקרב במדבר, כלומר, הן קרבנות חובה והן קרבנות נדבה. אלא, הביטוי "איש כל הישר [הישר] בעיניו," פירושו שקרבנות ראויים [ישרות], כלומר, קרבנות הראויים בעיני האדם ומובאים מתוך נדיבותו האישית, אתם רשאים להקריב, אך אינכם רשאים להקריב קרבנות חובה. מנחות וקרבנות של נזיר נכללים בקטגוריה של קרבנות ראויים: מנחות מוקרבות כקרבנות נדר או נדבה, ואילו קרבנות של נזיר נחשבים לקרבן נדר, שכן קבלת נזירות אינה חובה.

ומה הטעם שהחכמים חולקים על רבי מאיר וקובעים שמנחות וקרבנות נזיר לא הוקרבו על במה פרטית? הם סבורים שמנחה אינה קרבה לעולם על במה פרטית ושקרבנות נזיר הם נחשבים חובה. אף שאדם מקבל על עצמו נזירות מרצונו, משנעשה נזיר הוא חייב להביא את הקרבן.

באשר לכך, שמואל אומר כי המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים נוגעת רק לחטאת ולאשם שמביא הנזיר. אבל באשר לעולה ולשלמים שמביא הנזיר, הכול מסכימים כי הם נחשבים קורבנות שאדם רואה אותם כראויים להקרבה והם לכן מוקרבים על במה פרטית.

רבא מעלה קושיה מתוך ברייתא: ההלכה של החזה והשוק של קרבנות שלמים, הניתנים לכוהנים (ראו ויקרא ז:לד), וההלכה של תרומת לחמי התודה, כלומר, הלחם שניתן לכוהנים מכל אחד מארבעת סוגי הלחמים שהובאו עם קרבן התודה (ראו ויקרא ז:יד), חלה רק לגבי מזבח ציבורי גדול, ואינה חלה לגבי מזבח פרטי קטן. רבא מעיר: לעומת זאת, מתנה אחרת ממתנות הכהונה, הזרוע המבושלת של איל הנזיר (ראו במדבר ו:יט–כ) הושמטה על ידי התנא.

רבא מציין: מובן, אם אתה אומר שרבי מאיר וחכמים חלוקים אפילו לגבי השאלה אם עולת נזיר ושלמי נזיר יכולים להיות מוקרבים על במה פרטית, אזי בהתאם לדעת מי היא ברייתא זו שמשמיטה את אילו של הנזיר? היא בהתאם לדעת חכמים, הסבורים ששלמי הנזיר לא הוקרבו על במה פרטית. אבל אם אתה אומר שהם חלוקים רק לגבי חטאת ואשם, בעוד שחכמים מסכימים ששלמי הנזיר ועולתו הוקרבו על במה פרטית, אזי בהתאם לדעת מי היא ברייתא זו?

אלא, אם דבר זה נאמר, כך נאמר: שמואל אמר שהמחלוקת בין רבי מאיר לחכמים נוגעת רק לעולת הנזיר ושלמיו. אבל לגבי החטאת והאשם, הכול מודים שהם חובה, ואפילו לשיטת רבי מאיר אין מקריבים אותם על במה פרטית.

§ הגמרא ממשיכה להבהיר את הדעות שבברייתא: החכם, כלומר רבי יהודה, אמר שכל קרבן שהציבור או היחיד היו יכולים להקריב באוהל מועד במדבר, כולל קרבנות נדר, נדבה וחובה, היה אפשר להקריב גם באוהל מועד שבגלגל. רק בבמה פרטית היה היחיד מוגבל להקרבת עולות ושלמים. וחכמים אומרים: כל קרבן שהציבור היה יכול להקריב באוהל מועד במדבר, היה אפשר להקריב גם באוהל מועד שבגלגל. היחיד היה יכול להקריב רק עולות ושלמים, בין בבמה ציבורית גדולה ובין בבמה פרטית.

הגמרא מבהירה את שתי הדעות: מה הטעם לשיטת חכמים שרק הציבור היה יכול להקריב קרבנות חובה על במה ציבורית גדולה? הפסוק קובע לגבי התקופה שבה הותרו הבמות הפרטיות: "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום, איש כל הישר בעיניו" (דברים יב:ח). מכאן ש"איש," כלומר יחיד, רשאי להקריב רק קרבנות שהוא רואה אותם כ"ישרים," כלומר קרבנות נדבה, אבל אינו רשאי להקריב קרבנות חובה. אבל הציבור רשאי להקריב אפילו קרבנות חובה.