חייב. רבי אלעזר אומר: כך גם מי שמנסך מים המקודשים לניסוך של החג של סוכות, במהלך החג, בחוץ לעזרה, הוא חייב. רבי נחמיה אומר: על שיירי הדם של קרבן שהיה צריך להישפך על יסוד המזבח ושאותו במקום זאת הקריב בחוץ לעזרה, אדם חייב.

גמרא:רבא אומר: רבי אלעזר סבור בדרך כלל שאין אדם חייב על הקרבה בחוץ אלא כאשר הוא מקריב קרבן שלם, אך רבי אלעזר מודה לגבי זריקת הדם של קרבן, שאדם חייב על זריקה בחוץ אפילו על חלק מן הדם, כגון זריקה אחת במקום ארבע. זהו בבירור ההלכה לגבי קרבנות שדמם נזרק על המזבח החיצון, שכן זריקה אחת מכשירה קרבן כזה (ראו לו ע"ב), וניתן לראות בכך קרבן שלם. רבי אלעזר מודה שזו ההלכה אפילו לגבי קרבנות שדמם נזרק על המזבח הפנימי, למרות העובדה שקרבנות כאלה כשרים רק לאחר שכל ההזאות הושלמו.

העובדה שרבי אלעזר מודה בנקודה זו ניכרת מאותו דבר שנשנה במשנה (יומא ס ע"א) בנוגע להזאות הדם המרובות שנעשו בקודש הקודשים, על הפרוכת ועל המזבח הפנימי, כחלק מעבודת המקדש של יום הכיפורים: אם במהלך ההזאות הדם נשפך ויש צורך להביא את דמו של בעל חיים שני כדי להשלימן, רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: מן המקום שבו הכהן הגדול הפסיק להזות את דמו של בעל החיים הראשון, שם הוא מתחיל להזות את דמו של בעל החיים השני; אין צורך לחזור על אחת מן ההזאות שכבר נעשו. מפסיקה זו ניכר שכל הזאה נחשבת למעשה עבודה עצמאי ושלם, ואדם יהיה חייב אפילו על מעשה הזאה יחיד שנעשה מחוץ למקדש.

§ המשנה מלמדת: רבי אלעזר אומר: וכן, מי שמנסך מים שהוקדשו לניסוך של החג של סוכות, במהלך החג, בחוץ לעזרה, חייב. אמר רבי יוחנן משום רבי מנחם יודפאה: רבי אלעזר אמר שהלכה בהתאם לדעתו של רבי עקיבא, רבו, שאומר: ניסוך המים בסוכות הוא מצווה מדאורייתא. כפי שנלמד בברייתא שרבי עקיבא אומר לגבי הפסוק: “מלבד עולת התמיד מנחתה ונסכיה” (במדבר כט:לא), העובדה שהתורה מתייחסת ל“נסכים” בלשון רבים מלמדת שהפסוק מדבר על שני סוגי נסכים. אחד הוא ניסוך המים, המיוחד לחג סוכות; והאחר הוא ניסוך היין, המלווה תמיד את קרבן התמיד. אילו ניסוך המים לא היה מצווה מדין תורה, לא היה אדם חייב על ניסוכו בחוץ לעזרת המקדש.

ריש לקיש אמר לרבי יוחנן: אם רבי אלעזר לומד את מצוות ניסוך המים באמצעות הדרשה שלימד רבי עקיבא, שלפיה גם ניסוך היין וגם ניסוך המים נלמדים מאותה מילה, אזי עליו לסבור שכשם ששם, לגבי יין, אין חייבים אלא אם כן הוא מנסך שלושה לוגין, כך גם כאן, לגבי מים, אין חייבים אלא אם כן הוא מנסך שלושה לוגין. אבל במשנה, רבי אלעזר אומר בפשטות: מי החג של סוכות, ומשמע שזה כולל כל כמות. ועוד, עליו לסבור שכשם שלגבי ניסוך יין מחוץ למקדש, חייבים על ניסוך בשאר ימות השנה ולא רק בסוכות, כך גם, לגבי ניסוך מים, יש להתחייב על ניסוך בשאר ימות השנה. אבל במשנה רבי אלעזר אומר שאין חייבים אלא אם כן הוא מנסך את ניסוך המים במהלך החג. ברור שרבי אלעזר למד את מצוות ניסוך המים ממקור אחר.

מה שרבי אסי אמר נעלם ממנו, שכן רבי אסי אומר כי רבי יוחנן אומר בשם רבי נחוניה, איש בקעת בית חורטן: ההלכה של עשרה נטיעות, המנהג של נטילת ערבה במקדש במהלך סוכות, והחובה לקיים ניסוך המים במהלך סוכות, כל אחד מאלה הוא הלכה שנמסרה למשה מסיני. לפי רבי אסי, מצוות ניסוך המים אינה נלמדת מאותו מקור כמו ניסוך היין, וייתכן שיהיו הבדלים בהלכות החלות עליהם.

§ החכמים לימדו בברייתא: מי שמנסך שלושה לוג מים במהלך חג הסוכותמחוץ לעזרה, חייב. רבי אלעזר בן רבי שמעון אומר: אם מילא כלי שרת בשלושת הלוג כדי לקדש אותם לשם החג, הרי הוא חייב.

הגמרא שואלת: מהו ההבדל בין שתי הדעות הללו? רב נחמן בר יצחק אמר: הם נחלקו לגבי השאלה האם יש שיעור מדויק של מים שניתן לקדש לצורך ניסוך. התנא הראשון סבור שאפילו אם ממלאים כלי שרת ביותר משלושה לוג, המים מתקדשים בכך. לכן, אם לאחר מכן שופכים לפחות שלושה לוג מאותם מים מחוץ לעזרה, הוא חייב. רבי אלעזר סבור שאם אדם מנסה לקדש יותר משלושה לוג, קידוש המים אינו חל. לכן, אם לאחר מכן הוא שופך שלושה לוג מאותם מים כניסוך מחוץ לעזרה, הוא אינו חייב.