Drashot AI Logo
מַתְנִי׳ ״וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳״, זֶה מִזְבַּח הַזָּהָב. הִתְחִיל מְחַטֵּא וְיוֹרֵד, מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל? מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. מָקוֹם שֶׁהוּא מַתְחִיל בַּחַטָּאת עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן — מִשָּׁם הָיָה גּוֹמֵר עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי.
משנה: נאמר: "ויצא אל המזבח אשר לפני ה', וכיפר עליו; ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב" (ויקרא טז:יח). מזבח זה הוא מזבח הזהב, שכן המזבח החיצון אינו לפני ה' בהיכל. הוא התחיל לטהר את המזבח, והזה את הדם כלפי מטה. מהיכן הוא מתחיל? הוא מתחיל מן הקרן הצפונית-מזרחית, וממשיך אל הקרן הצפונית-מערבית, ולאחר מכן אל הקרן הדרומית-מערבית, ולבסוף אל הקרן הדרומית-מזרחית. וסימנך: במקום שבו הוא מתחיל להזות את הדם של חטאת הקרבה על המזבח החיצון, הקרן הדרומית-מזרחית, שם הוא מסיים להזות את הדם על המזבח הפנימי.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּמְקוֹמוֹ הָיָה עוֹמֵד וּמְחַטֵּא.
רבי אליעזר אומר: הכהן לא היה מקיף את המזבח; אלא, הוא עמד במקום אחד והזה את הדם משם. מאחר שהמזבח היה רק אמה על אמה, הוא יכול היה להזות את הדם על כל ארבע הקרנות בלי לזוז.
וְעַל כּוּלָּן הָיָה נוֹתֵן מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, חוּץ מִזּוֹ שֶׁהָיְתָה לְפָנָיו, שֶׁהָיָה נוֹתֵן מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. הִזָּה עַל טׇהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים, וּשְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, וְשֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן הָיָה שׁוֹפֵךְ אֶל יְסוֹד דְּרוֹמִי. אֵלּוּ וְאֵלּוּ מִתְעָרְבִין בָּאַמָּה וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן, וְנִמְכָּרִין לַגַּנָּנִין לְזַבֵּל, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן.
ועל כל הקרנות היה נותן את הדם מלמטה למעלה, חוץ מאותה קרן שהייתה ממש לפניו, שעליה היה נותן את הדם מלמעלה למטה. הוא הזה דם על הזהב הטהור של המזבח שבע פעמים לאחר שפינה את האפר. ואת שארית הדם היה שופך על היסוד המערבי של המזבח החיצון. בנושא קשור, המשנה מלמדת כי היה שופך את שיירי דם הקרבן, לאחר שנזרק, על המזבח החיצון, על יסודו הדרומי. שיירים אלה של דם מן המזבח החיצון ואלה שיירי דם מן המזבח הפנימי מתערבים בתעלה שמתחת למזבח ויוצאים עם המים המשמשים לשטיפת המקום אל נחל קדרון. מים אלה נמכרו לגננים לשם שימוש כדשן. הגננים שילמו עבור מים אלה ובכך פדו אותם מקדושתם. אי־עשיית כן הייתה הופכת אותם לאשמים במעילה ברכוש מוקדש.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּפַר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת, שֶׁכֹּהֵן עוֹמֵד חוּץ לַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה עַל הַפָּרוֹכֶת בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזֶּה, יָכוֹל אַף זֶה כֵּן,
גמרא:החכמים לימדו: "ויצא אל המזבח" (ויקרא טז:יח). מה משמעות הדבר כאשר הפסוק אומר זאת? ביציאתו, לאחר ההזאה לעבר הפרוכת, הכהן הגדול בהכרח מגיע אל מזבח הזהב. רבי נחמיה אמר: זאת מפני שאנו מוצאים לגבי הפר המובא על עבירה על כל המצוות, כלומר, הפר שיש להביא במקרה שהציבור טועה לגבי אחת מן המצוות, הנקרא פר העלם דבר של ציבור, שכאשר הכהן מזה לעבר הפרוכת הוא עומד מעבר למזבח ומזה בחזרה לעבר הפרוכת; לכן, אפשר היה לחשוב שגם כאן, יש לבצע את העבודה באותו אופן.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ״. הֵיכָן הָיָה — לִפְנִים מִן הַמִּזְבֵּחַ.
לכן, הפסוק קובע: "ויצא אל המזבח." היכן היה הוא קודם לכן? הוא היה בצדו הפנימי של המזבח, כלומר, בצד המערבי, סמוך לפרוכת, כאשר היזה, ולא בצדו החיצוני של המזבח.
תַּנְיָא אִידַּךְ: ״לִפְנֵי ה׳״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּפַר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁכֹּהֵן עוֹמֵד לִפְנִים מִן הַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה עַל הַפָּרוֹכֶת בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזֶּה, יָכוֹל אַף זֶה, כֵּן,
כך לימדו בברייתא אחרת: לגבי הפר על חטא הציבור בשגגה נאמר בפסוק: "והזה שבע פעמים לפני ה' את פני הפרוכת" (ויקרא ד:יז). מה משמעות הדבר כאשר הפסוק אומר: לפני ה'? רבי נחמיה אמר: זאת מפני שאנו מוצאים לגבי הפר והשעיר של יום הכיפורים, שכאשר הוא מזה הכהן הגדול עומד בצדו הפנימי של המזבח, סמוך לפרוכת, ומזה לכיוון הפרוכת; לכן, אפשר היה לחשוב שאף כאן, במקרה של הפר על חטא הציבור בשגגה, יהיה אותו סדר עבודה.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי ה׳ אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד״ — מִזְבֵּחַ לִפְנֵי ה׳, וְאֵין כֹּהֵן לִפְנֵי ה׳. הָא כֵּיצַד? עוֹמֵד חוּץ לַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה.
לכן, הפסוק קובע: "וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי ה׳, אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא ד:ז). פסוק זה מלמד שהמזבח הוא לפני ה׳, אך הכהן אינו לפני ה׳. כיצד? הכהן עומד בצדו החיצון של המזבח ומזה.
הִתְחִיל מְחַטֵּא וְיוֹרֵד וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: הִתְחִיל מְחַטֵּא וְיוֹרֵד. מֵהֵיכָן הָיָה מַתְחִיל? מִקֶּרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית, דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מִזְרָחִית, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, דְּרוֹמִית מִזְרָחִית.
§ המשנה לימדה: הוא התחיל לטהר את המזבח, והזה את הדם כלפי מטה. חכמים לימדו בברייתא: הוא התחיל לטהר כלפי מטה. מהיכן היה מתחיל? הוא היה מתחיל מן הקרן הדרומית-מזרחית של המזבח, ומשם פונה אל הקרן הדרומית-מערבית, ממשיך אל הקרן הצפונית-מערבית, ולבסוף אל הקרן הצפונית-מזרחית. זו היא שיטתו של רבי עקיבא. רבי יוסי הגלילי אומר: הוא התחיל מן הקרן הצפונית-מזרחית, ומשם פנה אל הקרן הצפונית-מערבית, אחר כך אל הקרן הדרומית-מערבית, וסיים בקרן הדרומית-מזרחית.
מָקוֹם שֶׁרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מַתְחִיל, שָׁם רַבִּי עֲקִיבָא פּוֹסֵק. מָקוֹם שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא מַתְחִיל, שָׁם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פּוֹסֵק.
הגמרא מציינת: המקום שבו הכהן הגדול מתחיל לפי שיטתו של רבי יוסי הגלילי, כלומר, הקרן הצפון-מזרחית, שם הוא המקום שבו רבי עקיבא אומר שהוא מסיים; והמקום שבו הכהן הגדול מתחיל לפי שיטתו של רבי עקיבא, הקרן הדרום-מזרחית, שם הוא המקום שבו רבי יוסי הגלילי אומר שהוא מסיים.
דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהָא, בְּהָהוּא קֶרֶן דְּפָגַע בְּרֵישָׁא — לָא עָבֵיד. מַאי טַעְמָא? אָמַר שְׁמוּאֵל, דְּאָמַר קְרָא: ״וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ״, עַד דְּנָפֵיק מִכּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ.
הגמרא שואלת: הכול מסכימים, בכל מקרה, כי הוא אינו עושה את העבודה בקרן הראשונה שהוא פוגש. מאחר שהכהן הגדול ניגש אל המזבח מצד מערב, הקרן הראשונה שהוא פוגש נמצאת בצד המערבי. מה הטעם לכך? שמואל אמר: הטעם הוא שהפסוק קובע: "ויצא אל המזבח," ומכאן שהוא אינו מתחיל עד שייצא מן האזור המקודש שמעבר לכל שטח המזבח. בשלב זה, הוא כבר אינו בצדו המערבי של המזבח אלא בצדו המזרחי.
וּלְרַבִּי עֲקִיבָא, נַקֵּיף דֶּרֶךְ יָמִין? לֵימָא בִּדְרָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל קָא מִיפַּלְגִי,
הגמרא שואלת: ולפי דעתו של רבי עקיבא, שיקיף דרך ימין. מאחר שהכהן הגדול עומד בצדו המזרחי של המזבח ופניו למערב, הקרן שמימינו היא הקרן הצפון-מזרחית. נאמר שהם נחלקים ביחס לדעתו של רמי בר יחזקאל.
דְּאָמַר רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל: יָם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה — ״עוֹמֵד עַל שְׁנֵים עָשָׂר בָּקָר שְׁלֹשָׁה פוֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה פוֹנִים יָמָּה וּשְׁלֹשָׁה פּוֹנִים נֶגְבָּה וּשְׁלֹשָׁה פּוֹנִים מִזְרָחָה וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה וְכׇל אֲחוֹרֵיהֶם בָּיְתָה״. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁכׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין, לַמִּזְרָח. מָר אִית לֵיהּ דְּרָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל, וּמָר לֵית לֵיהּ דְּרָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל.
כפי שאמר רמי בר יחזקאל: פסוק מתאר את הים, האגן ששלמה בנה, בלשון זו: "עומד על שנים עשר בקר, שלושה פונים צפונה, ושלושה פונים ימה, ושלושה פונים נגבה, ושלושה פונים מזרחה; והים עליהם מלמעלה, וכל אחוריהם ביתה" (דברי הימים ב ד:ד). מן הכיוון שבו הכתוב מונה את קבוצות הבקר שמתחת לאגן, אתה למד שכל פניות שאתה פונה לא יהיו אלא לימין ולצד המזרח. נאמר שחכם זה, רבי יוסי הגלילי, סבור שההלכה היא כדעתו של רמי בר יחזקאל, וחכם זה, רבי עקיבא, סבור שאין ההלכה כדעתו של רמי בר יחזקאל.
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל. וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, מָר סָבַר: יָלְפִינַן פְּנִים מִחוּץ, וּמָר סָבַר: לָא יָלְפִינַן פְּנִים מִחוּץ.
הגמרא דוחה הצעה זו: לא, הכול סבורים שההלכה היא בהתאם לדעתו של רמי בר יחזקאל, אלא שכאן נחלקו בעניין זה: חכם אחד, רבי יוסי הגלילי, סבור: אנו לומדים את סדר העבודה בפנים ההיכל מן אופן ההזאה בחוץ: כשם שהכהן מזה על קרנות המזבח החיצון באותו סדר, כך הוא מזה באופן דומה על המזבח הפנימי. וחכם אחד, רבי עקיבא, סבור: אין אנו לומדים את סדר העבודה בפנים ההיכל מן העבודה הנעשית בחוץ.
וְרַבִּי עֲקִיבָא נְהִי דְּלָא יָלֵיף פְּנִים מִחוּץ, אִי בָּעֵי — הָכִי נַעֲבֵיד, אִי בָּעֵי — הָכִי נַעֲבֵיד? אָמַר לָךְ רַבִּי עֲקִיבָא: מִדִּינָא בְּהָהוּא קֶרֶן דְּפָגַע בְּרֵישָׁא — בְּהָהוּא עָבֵיד בְּרֵישָׁא, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין מַעֲבִירִין עַל הַמִּצְוֹת.
§ הגמרא שואלת: ולפי שיטתו של רבי עקיבא, אף על פי שאינו לומד את הפנים מן החוץ, מכל מקום אם הכהן הגדול רוצה, יעשה את העבודה בדרך זו, ואם רוצה, יעשה את העבודה בדרך ההיא. מדוע עליו להתחיל דווקא בקרן הדרומית-מזרחית? הגמרא משיבה: רבי עקיבא היה יכול לומר לך: אכן, מן הדין היה עליו להתחיל להזות באותה קרן של המזבח שאליה הוא מגיע תחילה, כפי שאמר ריש לקיש: אין מעבירין על המצוות. כאשר מזדמנת לאדם אפשרות לקיים מצווה, אל לו לדחותה לאחר מכן, אלא עליו לעשותה מיד.
וְאַמַּאי לָא עָבֵיד — מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ״, עַד דְּנָפֵיק מִכּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ. וְכֵיוָן דְּיָהֵיב בְּהָהוּא קֶרֶן — הָדַר אָתֵי לְהָהוּא קֶרֶן דְּאִיחַיַּיב לְמִיתַּב בְּרֵישָׁא.
ומדוע אינו עושה כן; מדוע הכהן הגדול אינו מתחיל את ההזאה באחת מן הקרנות המערביות? דבר זה הוא משום שנאמר: "ויצא אל המזבח," כלומר, שאין הוא מתחיל עד שייצא מכל שטח המזבח כולו. ומאחר שהוא נותן את הדם באותה קרן מבחוץ למזבח, הרי הוא בא לאחר מכן לאותה קרן שבצד המערבי שבה היה עליו לתת את הדם תחילה.

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria