כְּאִישׁ הַמְעוֹרֶה בַּלְּוָיָיה שֶׁלּוֹ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִם לַהֵיכָל רָאוּ כְּרוּבִים הַמְעוֹרִין זֶה בָּזֶה, הוֹצִיאוּן לַשּׁוּק וְאָמְרוּ: יִשְׂרָאֵל הַלָּלוּ, שֶׁבִּרְכָתָן בְּרָכָה וְקִלְלָתָן קְלָלָה — יַעַסְקוּ בִּדְבָרִים הַלָּלוּ? מִיָּד הִזִּילוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ״.
המשמעות היא כמו אדם המחובר ונצמד אל הלִוְיָה שלו, בת זוגו, כלומר אשתו. במילים אחרות, הכרובים נראו כאילו הם מחבקים זה את זה. ריש לקיש אמר: כאשר גויים החריבו את בית המקדש השני ונכנסו להיכל, הם ראו את הציורים הללו של כרובים צמודים זה לזה. הם קילפו אותם מן הקיר, הוציאו אותם לשוק, ואמרו: היהודים הללו, שברכתם ברכה וקללתם קללה, מפני יראתם הגדולה את אלוהים, האם ראוי שיהיו עסוקים בדברים כאלה, ביצירת דימויים מן הסוג הזה? מיד ביזו והשחיתו אותם, כפי שנאמר: "כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערוותה" (איכה א:ח).
וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת. תָּנָא: שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשְׁתַּת הָעוֹלָם. תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר מִצִּיּוֹן נִבְרָא הָעוֹלָם, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עוֹלָם מֵאֶמְצָעִיתוֹ נִבְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וּרְגָבִים יְדוּבָּקוּ״.
§ המשנה לימדה שאבן הייתה מונחת בקודש הקודשים והיא נקראה אבן היסוד [שתייה]. חכם לימד בתוספתא: מדוע נקראה שתייה? מפני שממנה הושתת [הושתת] העולם. הגמרא מעירה: למדנו את המשנה בהתאם לדעתו של מי שאמר כי העולם נברא מציון. כפי שנלמד בברייתא שרבי אליעזר אומר: העולם נברא ממרכזו, שנאמר: "בהתיצב עפר למוצק ורגבים ידובקו" (איוב לח:לח). העולם נברא על ידי הוספת חומר אל המרכז, כמו היווצרותם של גושי אדמה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: עוֹלָם מִן הַצְּדָדִין נִבְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵי אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עוּזּוֹ״. רַבִּי יִצְחָק (נַפָּחָא) אָמַר: אֶבֶן יָרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּיָּם, מִמֶּנּוּ נִשְׁתַּת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל מָה אֲדָנֶיהָ הׇטְבָּעוּ אוֹ מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ״.
רבי יהושע אומר: העולם נברא מן הצדדים, כפי שנאמר: “כי לשלג יאמר הֱוֵא ארץ, וכן למטר גשם ולמטרות עוזו” (איוב לז:ו). פסוק זה מציין שהגשמים ירדו מכל הצדדים, והדבר הוביל לבריאת הארץ. רבי יצחק נפחא אמר: הקדוש ברוך הוא השליך אבן אל תוך הים, שממנה נברא העולם, כפי שנאמר: “על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה?” (איוב לח:ו).
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִצִּיּוֹן נִבְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים ה׳״. וְאוֹמֵר: ״מִצִּיּוֹן מִכְלַל יוֹפִי״ — מִמֶּנּוּ מוּכְלָל יׇפְיוֹ שֶׁל עוֹלָם.
והרבנים אומרים: העולם נברא מציון, כפי שנאמר: "מזמור לאסף. אל, אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ, ממזרח שמש עד מבואו" (תהילים נ:א), ונאמר: "מציון, מכלל יופי, אלהים הופיע" (תהילים נ:ב). המשנה נשנית בהתאם לדעה אחרונה זו.
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: ״אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה׳ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם״, ״תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם״ — מִשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ, ״תּוֹלְדוֹת הָאָרֶץ״ — מֵאֶרֶץ נִבְרְאוּ.
לימדו בברייתא שרבי אליעזר הגדול אומר: "אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים" (בראשית ב:ד) משמעו שתולדות השמים, כלומר, כל הדברים המצויים בשמים, נבראו מן השמים, ואילו תולדות הארץ נבראו מן הארץ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִצִּיּוֹן נִבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים ה׳ דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ״. וְאוֹמֵר: ״מִצִּיּוֹן מִכְלַל יוֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ״ — מִמֶּנּוּ מוּכְלָל יוֹפְיוֹ שֶׁל עוֹלָם.
והרבנים אומרים: אלו ואלו נבראו מציון, כפי שנאמר: "מזמור לאסף. אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ, ממזרח שמש עד מבואו," ונאמר: "מציון מכלל יופי, אלהים הופיע," כלומר, מציון הושלם יופיו של העולם, הכולל הן את תולדות השמים והן את תולדות הארץ.
נָטַל אֶת הַדָּם מִמִּי שֶׁמְּמָרֵס בּוֹ וְכוּ׳. מַאי כְּמַצְלִיף? מַחְוֵי רַב יְהוּדָה —
§ המשנה לימדה שהכהן הגדול לקח את הדם של הפר מן מי שהיה מערבב אותו כדי שלא ייקרש, ונכנס והזה אותו כמי שמצליף. הגמרא שואלת: מהי המשמעות של: כמי שמצליף? רב יהודה הדגים את הפעולה בידו,