שֶׁסּוֹדְרָן עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, וְאִם אֵין מַחֲזִיקָן, שֶׁסּוֹדְרָן עַל הַכֶּבֶשׁ אוֹ עַל גַּבֵּי סוֹבֵב, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, וְסוֹדְרָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעוֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״.
שהם מסודרים על המזבח, ואם המקום שעל המזבח אינו יכול להכילם, שהם מסודרים על הכבש או על הסובב הבולט מן המזבח, עד שנעשית המערכה הגדולה למחרת ואז הם מסודרים עליה? הפסוק קובע: "אשר תאכל האש את העולה על המזבח" (ויקרא ו:ג). מכאן למדים שאותם פריטים שהאש כבר אכלה מוחזרים שוב אל המזבח.
וְרַבִּי מֵאִיר: עִיכּוּלֵי עוֹלָה אַתָּה מַחֲזִיר, וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר עִיכּוּלֵי קְטוֹרֶת. דְּתָנֵי רַבִּי חֲנַנְיָא בַּר מִנְיוֹמֵי בִּדְבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעוֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״ — עִיכּוּלֵי עוֹלָה אַתָּה מַחֲזִיר, וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר עִיכּוּלֵי קְטוֹרֶת.
וכיצד רבי מאיר דורש פסוק זה? הוא לומד ממנו שאם איברי עולה שכבר נתעכלו בחלקם על המזבח נפלו מעל המזבח, יש להחזירם כדי להמשיך בשריפתם; אבל אין מחזירים קטורת שנתעכלה ונפלה מעל מזבח הקטורת הפנימי. כפי שלימד רבי חנניה בר מניומי מבית מדרשו של רבי אליעזר בן יעקב בברייתא: נאמר בפסוק: "אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא ו:ג). מכאן שאם איברי עולה שנתעכלו בחלקם נפלו מעל המזבח, יש להחזירם; אבל אין מחזירים קטורת שנתעכלה בחלקה ונפלה מעל המזבח.
דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת מוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם אִית לְהוּ. מָנָא לְהוּ? נָפְקָא לְהוּ: מִ״וְּהָאֵשׁ״. וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּלָא דָּרֵישׁ וָאו, וָאו הֵא דָּרֵישׁ.
בכל מקרה, כולם מניחים שיש סידור נוסף של עצים שהם מוסיפים באותו יום, כלומר, יום הכיפורים, עבור הקטורת שנשרפת בקודש הקודשים. מניין הם לומדים זאת? הם לומדים זאת מן הפסוק "והאש על המזבח" (ויקרא ו:ה). המילים הלכאורה מיותרות "וה" רומזות לאש נוספת. ואפילו מי שאינו בדרך כלל דורש את המילה "ו" דורש את הביטוי "וה".
״אֵשׁ תָּמִיד״ לְמַאי אֲתָא? מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה״ — לִימֵּד עַל מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
הגמרא מציינת שיש אזכור נוסף של אש המזבח, שעדיין לא הוסבר: הביטוי "אש תמיד" (ויקרא ו:ו), לאיזו הלכה הוא בא ללמד? הוא נצרך עבור ההלכהשנלמדה בברייתא הבאה: הכתוב אומר: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו:ו). דבר זה מלמד על המערכה השנייה של עצים להפקת גחלים עבור הקטורת, שהיא מסודרת רק על המזבח החיצון.
אֵשׁ מַחְתָּה וּמְנוֹרָה מִנַּיִין? וְדִין הוּא: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה וּמְנוֹרָה — מָה לְהַלָּן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אַף כָּאן עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
מניין נלמד שגחלי אש שנלקחות במחתה לקטורת ביום הכיפורים וכן האש לשם הדלקת המנורה חייבות אף הן להיות מן המזבח החיצון? זהו לימוד הגיוני. "אש" נאמרה לגבי קטורת התמיד, ו"אש" נאמרה לגבי מחתת הקטורת והמנורה. כשם ששם, במקרה של קטורת התמיד, האש נלקחת מעל המזבח החיצון, כך אף כאן, במקרה של מחתת הקטורת והמנורה, יש ליטול את האש מעל המזבח החיצון.
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה וּמְנוֹרָה — מָה לְהַלָּן בְּסָמוּךְ לוֹ, אַף מַחְתָּה וּמְנוֹרָה בְּסָמוּךְ לוֹ.
אם העניין נלמד בדרך סברה, אפשר גם להעמיד סברה חלופית: או, לחלופין, אפשר ללכת בדרך זו. "אש" נאמרה לגבי הקטורת התמידית, ו"אש" נאמרה לגבי מחתת הקטורת והמנורה. כשם ששם, במקרה של הקטורת התמידית, האש נלקחת ממקום הקרוב אליה, כלומר, המזבח החיצון, כך גם, במקרה של מחתת הקטורת והמנורה, יש ליטול את האש ממקום הקרוב אליה, כלומר, המזבח הפנימי.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה״ — אֵשׁ תָּמִיד שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ, לֹא תְּהֵא אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
מכיוון שיש שתי דרשות הגיוניות במידה שווה, נדרש פסוק כדי ללמד את ההלכה. הפסוק קובע: "אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה" (ויקרא ו:ו). ה"אש התמיד" שאמרתי לך, כלומר, אש המנורה, שעליה קובעת התורה "להעלות נר תמיד" (שמות כז:כ), יש להדליק רק מאש שהיא על ראש המזבח החיצון.
לָמַדְנוּ אֵשׁ לַמְּנוֹרָה, אֵשׁ לַמַּחְתָּה מִנַּיִין? וְדִין הוּא: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּמְנוֹרָה — מָה לְהַלָּן עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אַף כָּאן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
לפיכך למדנו את המקור לאש של המנורה. מניין אנו גוזרים אותה הלכה גם לגבי האש של מחתת הקטורת ביום הכיפורים? זהו לימוד הגיוני. "אש" נאמרה לגבי מחתת הקטורת ביום הכיפורים, ו"אש" נאמרה לגבי המנורה. כשם ששם, במקרה של המנורה, האש נלקחת מעל המזבח החיצון, כך אף כאן, במקרה של מחתת הקטורת, יש ליטול את האש מעל המזבח החיצון.
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה — מָה לְהַלָּן בְּסָמוּךְ לוֹ, אַף כָּאן בְּסָמוּךְ לוֹ!
אם העניין נלמד בדרך סברה, אפשר גם להעמיד סברה חלופית: או, לחלופין, אפשר ללכת בדרך זו: "אש" נאמרה לגבי קטורת התמיד, ו"אש" נאמרה לגבי מחתת הקטורת ביום הכיפורים. כשם ששם, במקרה של קטורת התמיד, האש נלקחת ממקום הקרוב אליה, כלומר, המזבח החיצון, כך אף כאן, במקרה של האש למחתת הקטורת, יש ליטול את האש ממקום הקרוב אליה, כלומר, המזבח הפנימי.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה׳״, אֵיזֶהוּ מִזְבֵּחַ שֶׁמִּקְצָתוֹ לִפְנֵי ה׳ וְאֵין כּוּלּוֹ לִפְנֵי ה׳ — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
מכיוון שיש שתי דרשות הגיוניות במידה שווה, נדרש פסוק ללמד את ההלכה: הפסוק קובע: "ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה'" (ויקרא טז:יב). התיאור של המזבח כמי שהוא "מלפני ה'" מרמז שהוא אינו כולו לפני ה'. איזה מזבח הוא רק בחלקו לפני ה', אך לא כולו לפני ה', כלומר, חלק ממנו נמצא במקביל ישיר להיכל, אך חלק ממנו אינו כך? על כורחך תאמר שזהו המזבח החיצון. רק צדו המערבי נמצא במקביל לפתח ההיכל. לעומת זאת, המזבח הפנימי נמצא כולו בתוך ההיכל ולכן נחשב כולו לפני ה'.
וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב: ״מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב: ״מִלִּפְנֵי ה׳״, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ״, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי ״מִזְבֵּחַ״ — מִזְבֵּחַ פְּנִימִי, כְּתַב רַחֲמָנָא: ״מִלִּפְנֵי ה׳״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא: ״מִלִּפְנֵי ה׳״, הֲוָה אָמֵינָא דַּוְקָא מִלִּפְנֵי ה׳,
ויש צורך לכתוב "מעל המזבח" ויש צורך לכתוב "מלפני אלוהים" משום שאילו הרחמן היה כותב רק "מעל המזבח" הייתי אומר: איזה מזבח אליו מתייחס הפסוק? המזבח הפנימי. לכן, הרחמן כותב "מלפני אלוהים". ואילו הרחמן היה כותב רק "מלפני אלוהים," הייתי אומר שמשמעותו דווקא מן החלק של המזבח שנמצא לפני אלוהים, כלומר, מן הקרן הצפון-מערבית, העומדת במקביל ממש לפתח ההיכל;
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria