פָּזֵ״ר קֶשֶׁ״ב.
פה, זין, ריש, קוף, שין, בית, ראשי תיבות של: פיס [פייס], שכן באותו יום נערך פיס חדש כדי לקבוע אילו כוהנים יקריבו את הקרבנות באותו יום, והסדר שנקבע בסוכות אינו נמשך; זמן [זמן]: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", נאמרת כפי שנאמרת בתחילתו של כל רגל; רגל [רגל], שכן הוא נחשב רגל בפני עצמו ואין מצווה לשבת בסוכה (ראו תוספות); קרבן [קרבן], שכן מספר הקרבנות המוקרבים ביום השמיני אינו המשך למספר שהוקרב בסוכות אלא חלק מחישוב חדש; שירה [שירה], שכן המזמורים שאמרו הלוויים בשעת הקרבת הקרבנות ביום השמיני אינם המשך לאלה שנאמרו בסוכות; ברכה [ברכה], שכן התוספת לברכה השלישית של ברכת המזון ובתפילת העמידה (ראו תוספות) מנוסחת באופן שונה מן התוספת הנאמרת בסוכות.
אֲבָל לְעִנְיַן תַּשְׁלוּמִין, תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן הוּא, דְּהָא תְּנַן: מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג — חוֹגֵג וְהוֹלֵךְ כָּל הָרֶגֶל כּוּלּוֹ, וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג.
אולם, למרות כל ההבדלים הללו, באשר לתשלומין על אי-הקרבת קרבנות החג בהזדמנות המוקדמת ביותר, הכול מסכימים כי זהו יום של תשלומין עבור חיובים שלא קוימו במהלך החג הראשון, הרי למדנו במשנה: מי שלא חגג ביום טוב הראשון של סוכות בהקרבת קרבן החג, רשאי לחגוג ולהקריב את קרבן החג במשך כל החג כולו, לרבות יום טוב האחרון של החג של סוכות. מכאן שיום השמיני עצרת נחשב ליום טוב האחרון של סוכות ומצורף אליו לעניין חיוביו.
וְאֵימָא עֲצֶרֶת, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! אָמַר רַבִּי אַבָּא: דָּנִין פַּר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד מִפַּר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד, לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת דִּשְׁנֵי אֵילִים נִינְהוּ.
הגמרא מקשה עוד: ואמור שיש להפריש את הכהן לפני חג שבועות, שהוא חג שלפניו ימי חול, שכן גם שם מדובר בעניין של הפרשה של שבעה ימים ליום אחד. רבי אבא אמר: יש הבדל בין המילואים לבין שבועות, שכן לומדים מקרה שבו הקרבן המחויב הוא פר אחד ואיל אחד, יום הכיפורים, ממקרה שבו הקרבן המחויב הוא פר אחד ואיל אחד, המילואים, להוציא את שבועות, שבהם מוקרבים שני אילים.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר יוֹם הַכִּפּוּרִים אַיִל אֶחָד הוּא, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר שְׁנֵי אֵילִים נִינְהוּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר! דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אַיִל אֶחָד, הוּא הָאָמוּר כָּאן, הוּא הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵי אֵילִים הֵם, אֶחָד הָאָמוּר כָּאן, וְאֶחָד הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים!
הגמרא מקשה: זה מסתדר היטב לפי מי שאמר שהקרבן המחויב ביום הכיפורים הוא איל אחד; אולם, לפי מי שאמר שהם שני אילים הקרבים ביום הכיפורים, מה יש לומר? לפי דעה זו, יום הכיפורים אינו דומה לחנוכה. כפי שנלמד בברייתא: רבי יהודה הנשיא אומר: איל אחד הוא זה שנזכר כאן; שכן נאמר: "בזאת יבוא אהרן אל הקודש, בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה" (ויקרא טז:ג), והוא אותו אחד שנזכר בספר במדבר: "ובעשור לחודש השביעי הזה מקרא קודש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם; כל מלאכה לא תעשו, והקרבתם עולה לה' לריח ניחוח: פר בן בקר אחד, איל אחד..." (במדבר כט:ז–ח). רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון, אומר: שני אילים הם המוקרבים ביום הכיפורים, אחד שנזכר כאן בספר ויקרא ואחד שנזכר בספר במדבר.
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: הָתָם חַד לְחוֹבַת הַיּוֹם, וְחַד לְמוּסָפִין. לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת, דְּתַרְוַיְיהוּ חוֹבַת הַיּוֹם נִינְהוּ.
הגמרא דוחה פתרון זה: אפילו אם תאמר שזה בהתאם לדעתו של רבי אליעזר, בנו של רבי שמעון, ושני אילים מובאים ביום הכיפורים, עדיין נותר הבדל בין יום הכיפורים לבין שבועות. שם, לגבי יום הכיפורים, איל אחד, הנזכר בספר ויקרא, הוא לחובת היום, כפרת יום הכיפורים; ואיל אחד, הנזכר בספר במדבר, הוא עבור המוספים. זאת להוציא מההלכה לגבי שבועות, שבה שני האילים הם חובות היום. לכן, אין בסיס לגזור את ההלכה לגבי שבועות מן המילואים.
וְאֵימָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: דָּנִין פָּר וָאַיִל שֶׁלּוֹ מִפָּר וָאַיִל שֶׁלּוֹ. לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּצִיבּוּר נִינְהוּ. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר ״קַח לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ,
הגמרא שואלת: ואמור שהדרישה הנלמדת היא להפריש את הכהן קודם לראש השנה, שכן גם שם יש הפרשה של שבעה ימים ליום אחד. הימים שלפני ראש השנה הם ימי חול, וכמו בחנוכה, מקריבים פר ואיל. אמר רבי אבהו שגם זה נדחה: לומדים פר ואיל שהכהן הגדול מביא משלו ביום הכיפורים מפר ואיל שאהרן הביא משלו בחנוכה. זאת להוציא את שבועות וראש השנה, שבהם הפר והאיל המוקרבים הם משל ציבור ולא בבעלות הכהן. הגמרא שואלת: זה מסתדר היטב לפי מי שאמר שכל פעם שהתורה משתמשת בביטוי: קח לך, הכוונה היא משלך,