לְכָךְ שָׁנִינוּ: רוֹב אֶחָד בָּעוֹף וְרוֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה. וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִילּוּ פְּסוּלָא מִדְּרַבָּנַן לֵיכָּא, לְמָה לִי לְמָרֵק! מִצְוָה לְמָרֵק.
לכן, למדנו שוב: רובו של איבר בעוף ורובם של כל אחד משני איברים בבהמה, ללמד ששחיטת רובו של כל אחד מן הסימנים מספיקה. הגמרא שואלת: ומכיוון שאין כאן אפילו פסול מדרבנן, למה אני צריך כהן אחר שישלים את חיתוך האיברים? מדוע לא די בשחיטתו של הכהן הגדול את רובו של כל אחד משני האיברים? הגמרא משיבה: אף על פי כן, מצווה להשלים את השחיטה לכתחילה כדי לגרום לדם לזרום ביתר חופשיות.
אַבָּיֵי מְסַדֵּר מַעֲרָכָה מִשְּׁמֵיהּ דִּגְמָרָא וְאַלִּיבָּא דְּאַבָּא שָׁאוּל: מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת, מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת קוֹדֶמֶת לְסִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים, וְסִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים קוֹדֵם לְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי קוֹדֵם לַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת,
§ אביי סידר את הסדר של העבודות היומיות במקדש על פי המסורת ובהתאם לדעתו של אבא שאול: סידור המערכה הגדולה של העצים על המזבח, שעליה היו שורפים את הקרבנות, קודם למערכה השנייה של העצים. מערכה שנייה זו סודרה בנפרד סמוך לקרן הדרומית-מערבית של המזבח, ופעמיים בכל יום היו הכוהנים גורפים ממנה גחלים ומניחים אותן על המזבח הפנימי כדי להקטיר את הקטורת. המערכה השנייה עבור הקטורת קודמת לסידור שני גזרי העצים מעל המערכה הגדולה כדי לקיים את מצוות הבאת העצים. וסידור שני גזרי העצים קודם להוצאת הדשן מן המזבח הפנימי. והוצאת הדשן מן המזבח הפנימי קודמת להוצאת הדשן מחמישה מתוך שבעת הנרות של המנורה.
וַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת קוֹדֵם לְדַם הַתָּמִיד, וְדַם הַתָּמִיד קוֹדֵם לַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת, וַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת קוֹדֵם לִקְטוֹרֶת, וּקְטוֹרֶת קוֹדֵם לְאֵבָרִים, וְאֵבָרִים לְמִנְחָה, וּמִנְחָה לַחֲבִיתִּין, וַחֲבִיתִּין לִנְסָכִין,
והסרת האפר מחמש נרות קודמת לשחיטה ולקבלת וזריקת דם קרבן התמיד של הבוקר. זריקת דם קרבן התמיד קודמת להסרת האפר מן שני הנרות הנותרים של המנורה. והסרת האפר משני נרות קודמת להקטרת הקטורת. הקטרת הקטורת על המזבח הפנימי קודמת להקטרת האיברים של קרבן התמיד על המזבח החיצון. הקטרת האיברים קודמת להקרבת המנחה הנלווית לקרבן התמיד. הקרבת ההמנחה קודמת להקרבת מנחת החביתין היומית של הכהן הגדול, שמחציתה היה מקריב בבוקר ומחציתה בין הערביים. ומנחת החביתין קודמת לניסוך הנסכים של קרבן התמיד.
וּנְסָכִין לְמוּסָפִין, וּמוּסָפִין לְבָזִיכִין, וּבָזִיכִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים״, ״עָלֶיהָ״ הַשְׁלֵם כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת כּוּלָּן.
וְהַנְּסָכִים קוֹדְמִים לְקָרְבַּן הַמוּסָפִים בַּיָּמִים שֶׁבָּהֶם מַקְרִיבִים אֶת הַמּוּסָפִים. וְהַמוּסָפִים קוֹדְמִים לִכְלֵי הַלְבוֹנָה הַמּוּקְרָבִים בְּשַׁבָּת. וְהַכֵּלִים קוֹדְמִים לְהַקְרָבַת הַתָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה, וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים" (ויקרא ו:ה). הַבִּטּוּי עָלֶיהָ, מַשְׁמָעוֹ הַקְרָבָה מֻשְׁלֶמֶת שֶׁל כָּל שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת, כְּלוֹמַר, לְאַחַר תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר וְלֹא לְאַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. בְּכָל הַמִּקְרִים, תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הוּא הַקָּרְבָּן הָאַחֲרוֹן הַמּוּקְרָב.
אָמַר מָר: מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת. מְנָא לַן? דְּתַנְיָא: ״הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כׇּל הַלַּיְלָה״ — זוֹ מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה. ״וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״ — זוֹ מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת.
הגמרא ממשיכה לנתח את הפריטים שמנה אביי ומבקשת מקורות מן התורה או מן ההיגיון לכל אחד מהם. אמר מר: סידור המערכה הגדולה של עצים על המזבח, שעליה היו שורפים את הקרבנות, קודם למערכה השנייה של עצים לקטורת. שואלת הגמרא: מנין לנו דבר זה? משיבה הגמרא: כפי שנלמד בברייתא: הכתוב אומר: "הָעֹלָה עַל מוֹקְדָהּ עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה" (ויקרא ו:ב); זהו עניין המערכה הגדולה של עצים. "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" (ויקרא ו:ב); זהו עניין המערכה השנייה של עצים סמוך לקרן המזבח, שממנה נוטלים גחלים עבור הקטורת.
וְאֵיפוֹךְ אֲנָא! מִסְתַּבְּרָא מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן כַּפָּרָתָהּ מְרוּבָּה.
הגמרא שואלת: ושמא עלי להפוך אותם ולומר שהפסוק הראשון מתייחס לסידור העצים עבור הקטורת, והפסוק השני מתייחס למערכה הגדולה של העצים. הגמרא משיבה: מסתבר שהמערכה הגדולה של העצים קודמת, שכן הכפרה שהיא מחוללת רחבה. כל הקרבנות קרבים על המערכה הגדולה, ולא רק הקטורת.
אַדְּרַבָּה, מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן מַכְנִיסִין מִמֶּנָּה לִפְנִים! אֲפִילּוּ הָכִי, כַּפָּרָתָהּ מְרוּבָּה עֲדִיפָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אִי לָא מַשְׁכַּח עֵצִים לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה, מִי לָא מְעַיֵּיל מִמַּעֲרָכָה גְּדוֹלָה?!
הגמרא דוחה זאת: אדרבה, הסידור השני קודם, שכן בניגוד לסידור הגדול, שבו הקרבנות נשרפים אך ורק על המזבח החיצון, גחלים ממנו נלקחות פנימה אל ההיכל. הגמרא משיבה: אף על פי כן, הטענה שהכפרה שהוא מביא מרובה קודמת. ואם תרצה, אמור במקום זאת: אם אינו מוצא עצים לסידור השני, וכי לא ייטול גחלים מן הסידור הגדול אל ההיכל כדי להקטיר את הקטורת? אין חובה יסודית להביא גחלים מסידור מיוחד, והסידור השני הוא רק תוספת לסידור הגדול שעליו נשרפים כל הקרבנות.
מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת קוֹדֶמֶת לְסִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים. מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״. ״עָלֶיהָ״, וְלֹא עַל חֲבֶרְתָּהּ. מִכְּלָל דְּאִיתָא לַחֲבֶרְתַּהּ.
אביי המשיך ואמר כי הסידור השני של הקטורת קודם לסידור שני הגזירים. הגמרא שואלת: מניין לנו דבר זה? שכן נאמר: "והכהן ובער עליה עצים בבוקר בבוקר" (ויקרא ו:ה); יש חובה להניח גזירים חדשים על המערכה הגדולה. הלשון עליה מדגישה שהעצים מונחים רק על המערכה הגדולה, ולא על האחרת, המערכה שממנה נוטלים גחלים לקטורת. מן העובדה שיש צורך בלשון ממעטת זו, ניתן ללמוד בדרך היקש שיש מערכה אחרת על המזבח, כלומר, כאשר מניחים את הגזירים החדשים על המזבח, שתי המערכות כבר מצויות שם.
וְהַאי ״עָלֶיהָ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! תְּרֵי ״עָלֶיהָ״ כְּתִיבִי.
הגמרא שואלת: אבל מונח זה: עליו, נצרך לגופו, ללמד על החובה להניח את בולי העץ על המזבח; אם כן, כיצד ניתן ללמוד ממונח זה את זמן הנחתם? הגמרא משיבה: המונח: עליו, כתוב פעמיים באותו פסוק: "וערך עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר, וערך עליה העולה." ממופע אחד של מונח זה נלמדת עיקר החובה להניח את בולי העץ, ומן המופע האחר נלמד סדר הנחתם.
סִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים קוֹדֵם לְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. אַף עַל גַּב דְּהָכָא כְּתִיב ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״, וְהָכָא כְּתִיב ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״, אֲפִילּוּ הָכִי מַכְשִׁיר עָדִיף. מַכְשִׁיר מַאי נִיהוּ — שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים, וְהָא אָמְרַתְּ שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים לְמַעֲרָכָה גְּדוֹלָה אָזְלִי!
אביי המשיך: סידור שני בולי העץ קודם להוצאת הדשן מן המזבח הפנימי. אף על פי שכאן, לגבי שני בולי העץ, נאמר: בבוקר, בבוקר, כלומר שעל הכהן להשכים בבוקר כדי לעשות מעשה זה, וכאן, לגבי הוצאת הדשן מן המזבח הפנימי, נאמר גם כן: "בבוקר, בבוקר" (שמות ל:ז), אף על פי כן, מעשה שמאפשר עבודה אחרת קודם ועדיף. לכן סידור בולי העץ, שמהם נלקחים גחלים, המאפשר את הקטרת הקטורת, קודם להוצאת הדשן מן המזבח הפנימי. הגמרא שואלת: מהו המעשה שמאפשר? זהו סידור שני בולי העץ. אבל האין אמרת ששני בולי העץ הולכים אל המערכה הגדולה של עצים ולא אל מערכת העצים שממנה נלקחים הגחלים לקטורת? בולים אלה אינם מאפשרים בשום אופן את הקטרת הקטורת.
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: שׁוּם עֵצִים. רָבִינָא אָמַר: הוֹאִיל וְהִתְחִיל בַּמַּעֲרָכָה, גּוֹמֵר. רַב אָשֵׁי אָמַר: אִי לָא מַשְׁכַּח עֵצִים לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה מִי לָא מְעַיֵּיל מִמַּעֲרָכָה גְּדוֹלָה?!
רבי ירמיה אמר: הכוונה היא לקטגוריית העצים. אף על פי שבולי עץ אלה אינם מאפשרים את הקטרת הקטורת, העצים מאפשרים את הקטרתה, ושני הבולים הם עצים. לכן, הם קודמים. רבינא אמר טעם אחר: מאחר שהתחיל בעבודת סידור המערכה, הוא משלים אותה בהנחת שני בולי עץ. רק לאחר מכן הוא עובר לבצע עבודה אחרת. רב אשי אמר: אם אדם אינו מוצא עצים למערכה השנייה, וכי לא ייקח גחלים מן המערכה הגדולה אל ההיכל כדי להקטיר את הקטורת? דבר זה מוכיח שיש נסיבות שבהן הנחת הבולים מאפשרת את הקטרת הקטורת. לכן, היא קודמת.
וְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי קוֹדֵם לַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת. מַאי טַעְמָא? אָמַר אַבָּיֵי: גְּמָרָא גְּמִירְנָא, סְבָרָא — לָא יָדַעְנָא. וְרָבָא אָמַר: כְּרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין מַעֲבִירִין עַל הַמִּצְוֹת,
אביי המשיך: והסרת האפר מן המזבח הפנימי קודמת להסרת האפר מחמש מתוך שבעת הנרות של המנורה. מה הטעם לכך? אמר אביי: למדתי זאת במסורת; אולם איני יודע את הטעם לכך. ורבא אמר: הטעם הוא בהתאם לדבריו של ריש לקיש, שכן ריש לקיש אמר: אין מדלגים על קיומה של שום אחת מן המצוות כדי לקיים מצווה אחרת.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria