אדם אינו יכול לאסור דבר שאינו שלו. מאחר שהתבואה אינה שייכת לו, אין הוא יכול לאסור אותה. לפי שמואל, ההלכה היא בהתאם לדעת רבי יוסי גם במקרה זה.

הועלתה דילמה לפני החכמים: באשר לאנדרוגינוס, מה אמר שמואל? נאמר בשם רב שההלכה נפסקת בהתאם לדעתו של רבי יוסי לגבי אנדרוגינוס, אך לא יוחסה לשמואל כל פסיקה בעניין מקרה זה. הגמרא מציעה: בוא ושמע, שכן שמואל אמר לרב ענן: אין לסמוך על הברייתא במקום המשנה. מכאן עולה ששמואל דוחה את דעתו של רבי יוסי כפי שנאמרה בברייתא, שלפיה אנדרוגינוס נחשב בריה בפני עצמה.

הגמרא שואלת עוד: בנוגע להרכבה, מה אמר שמואל? הגמרא מציעה: בוא ושמע, שכן שמואל אמר לרב ענן שעליו ללמד בהתאם לדעתו של מי שאמר שאסור לנטוע במשך שלושים ושלושה ימים לפני ראש השנה של שנת השמיטה. ברור אפוא שהוא פסק בעניין זה בהתאם לדעתו של רבי יהודה, ולא כדעתו של רבי יוסי.

הגמרא ממשיכה לשאול בכיוון זה: בנוגע למקרה של לידה ממושכת, מה אמר רב? האם הוא מקבל את דעתו של רבי יוסי, כפי שעושה שמואל? לא נמצאה הכרעה לשאלה זו, והגמרא מסיקה שדילמה זו תעמוד ללא הכרעה.

הגמרא מוסיפה לברר: בנוגע לאיסור, מה אמר רב? רב יוסף אמר: בוא ושמע, שכן רב הונא אמר שרב אמר שההלכה אינה בהתאם לדעתו של רבי יוסי. אביי אמר לו: מה ראית שהביא אותך להסתמך על אותו מקור? הסתמך על מקור זה; שכן רב אדא אמר שרב אמר שההלכה היא למעשה בהתאם לדעתו של רבי יוסי. אם כן, יש מסורת שרב קיבל את שיטתו של רבי יוסי. הגמרא משיבה: כאשר נאמר שחכמי בית מדרשו של רב אמרו הלכה, למי הכוונה? הכוונה היא לרב הונא. והיה זה רב הונא שאמר שההלכה אינה בהתאם לדעתו של רבי יוסי. ניתן אפוא להניח שגרסתו של רב אדא לפסיקת רב מוטעית, שכן ניתנת עדיפות לדיווחו של תלמידו המובהק של רב, רב הונא.

§ שנינו במשנה שרבי יהודה אומר: אם טומטום, שאיברי המין החיצוניים שלו אינם מוגדרים, נקרע כך שאיברי מינו נחשפו, ונמצא שהוא זכר, אין הוא חולץ חליצה מפני שהוא נחשב כסריס. אמר רבי אמי: מה היה רבי יהודה עושה בטומטום שהיה גר בעיר בירי, שהושיבוהו על כיסא לצורך ניתוח, ונקרע הקרום המכסה את איברי מינו ולאחר מכן הוליד שבעה בנים? הרי שטומטום שנקרע אינו בהכרח חסר כוח גברא. הגמרא משיבה שרבי יהודה יכול היה לומר לך: לך בדוק את ילדיו וברר מהיכן באו. הוא לא האמין שילדים אלה נולדו מאיש זה אלא מאדם אחר.

שנינו בברייתא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: טומטום לא יחלוץ, שכן שמא ייקרע ויימצא שהוא סריס חמה. שואלת הגמרא: מדוע ניסח את דבריו כך? וכי נאמר שכל טומטום שנקרע הוא זכר? הרי ודאי ייתכן שטומטום יימצא נקבה. מבארת הגמרא: כך אמר: טומטום לא יחלוץ, שכן שמא ייקרע ויימצא שהוא נקבה, שבוודאי אינה יכולה לחלוץ, ואפילו אם יימצא שהוא זכר, שמא יימצא שהוא סריס חמה.

הגמרא שואלת: מהו ההבדל ההלכתי המעשי בין דעותיהם של רבי יהודה ורבי יוסי? אמר רבא: יש הבדל מעשי ביניהם בשאלה האם חליצה שביצע טומטום פוסלת את האחים במקרה שיש אחים אחרים נוסף על הטומטום. לדעת רבי יהודה, טומטום נחשב בוודאות כסריס, ולכן החליצה שלו חסרת משמעות. לפיכך, אם הטומטום הקדים וביצע חליצה, הוא לא פסל את שאר האחים מלבצע ייבום. אולם לדעת רבי יוסי, הוא רק ספק סריס, ולכן פסל את שאר האחים מלבצע ייבום. ויש גם הבדל ביניהם בשאלה האם הטומטום חייב לבצע חליצה כאשר אין אחים אחרים מלבדו. לדעת רבי יהודה אין הוא צריך לעשות כן, ואילו לדעת רבי יוסי עליו לבצע חליצה מחמת מעמדו המסופק.

§ רב שמואל בר יהודה אמר שרבי אבא, אחיו של רבי יהודה בר זבדי, אמר שרב יהודה אמר שרב אמר: לגבי אנדרוגינוס, חייבים עונש סקילה בגללו על ביאה בשני מקומות, בין אם בא עליו דרך פי הטבעת, כדרך משכב זכור, ובין דרך איבר הנקבה שלו. הגמרא מקשה על כך מן הברייתא הבאה. רבי אליעזר אמר: אם אדם בא על אנדרוגינוס, הוא חייב עונש סקילה בגללו כאילו בא על זכר. באיזה מקרה נאמר דבר זה? כאשר בא עליו דרך איבר הזכר שלו, כלומר כדרך משכב זכור, אבל אם בא עליו דרך איבר הנקבה שלו, הוא פטור.

הגמרא משיבה שרב אמר את דעתו בהתאם לדעתו של תנא זה, כפי שנלמד בברייתא הבאה: רבי סימאי אומר: לגבי אנדרוגינוס, חייבים עונש סקילה בגללו על ביאה בשני מקומות. הגמרא שואלת: מה טעמו של רבי סימאי? רבא אמר: החכם בר המדורי הסביר לי את הדבר, על סמך רמז להלכה זו המצוי בTorah. הפסוק אומר: "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה [mishkevei isha]" (ויקרא יח:כב). הביטוי mishkevei isha, המתייחס לשכיבה עם אישה, מופיע בלשון רבים. אם כן, לאיזה זכר יש שני אופני שכיבה? על כורחך תאמר שזה מתייחס לאנדרוגינוס, וצורת הרבים mishkevei, כלומר: משכבים, מלמדת שיש חיוב על שני אופני הביאה עמו.

הגמרא שואלת: וכיצד משיבים חכמים החולקים על רבי סימאי לטענה זו? הגמרא מסבירה: אף על פי שיש לו שני אופני שכיבה, מכל מקום נאמר: "ואת זכר," ללמד שאין אדם חייב סקילה משום אנדרוגינוס אלא אם כן בא עליו כדרך זכר.

הגמרא שואלת: והרבנן, המסבירים את כל הפסוק הזה כמתייחס לאנדרוגינוס, מניין להם שאסור לאיש לקיים יחסים עם זכר רגיל? הגמרא משיבה: הם לומדים זאת מן המילים "אשה". הגמרא מוסיפה ושואלת: ומניין לרבנן שאדם חייב עונש על בעילה עם אשה האסורה לו אפילו אם קיים עמה יחסים שלא כדרכה, כלומר, ביאה אנאלית? הגמרא משיבה: הם לומדים זאת מן הווי״ו המרבה שבביטוי "ואת...אשה".

§ רב שזבי אמר כי רב חסדא אמר: לא בכל העניינים אמר רבי אליעזר שאנדרוגינוס הוא זכר גמור. שכן, אם תאמר כך, שאנדרוגינוס הוא זכר גמור בכל היבט, אז לגבי בעלי חיים מקודשים בעל חיים שהוא אנדרוגינוס צריך להתקדש אם הקדישו אותו.

ומנין אנו לומדים שאין היא מתקדשת? כפי ששנו חכמים בברייתא: לגבי עוף שנעשה בו שימוש ליחסי מין עם אדם, ועוף שהוקצה לעבודה זרה, ועוף שהוא עצמו נעבד כאליל, ועוף שניתן כאתנן לזונה (ראו דברים כג:יט), ועוף שהיה מחיר כלב שהתקבל בתמורה למכירת כלב (ראו דברים כג:יט), וכן עוף שהוא טומטום או אנדרוגינוס, אם מלַק אדם אחד מן העופות הללו בצביטת עורפם כדרך קרבן ולא בשחיטה כהלכה, העופות מטמאים אותו ואת הבגדים שהוא לובש טומאה, כאשר העופות נאכלים ובאים במגע עם גרונו. הטעם הוא שמליקה כשרה רק בעופות של קרבן; כל עוף אחר שנהרג במליקה נחשב לנבלה שלא נשחטה. מאחר שאף אחד מן העופות הללו אינו ראוי לקרבן, מליקת עורפם עושה אותם לנבלות שלא נשחטו, ונבלת עוף טהור מטמאה כאשר היא נאכלת ומגיעה לגרונו של האדם.

רבי אליעזר אומר: אם מלַק את צווארה של עוף שהוא טומטום או אנדרוגינוס, אין הוא מטמא אותו ואת הבגדים שהוא לובש טומאת אוכלים כאשר הוא נאכל ובא במגע עם הגרון שלו, שכן קדושת קרבן אכן חלה עליו. שכן רבי אליעזר היה אומר: כל מקום שנאמר בו במפורש בתורה "זכר" ו"נקבה", אתם צריכים להוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם, מפני שמעמד מינם מוטל בספק. כך הוא לגבי קרבנות בהמה, שלגביהם התורה משתמשת בלשונות זכר ונקבה. אולם במקרה של קרבן עוף, מאחר שלא נאמרו בו זכר ונקבה, אלא התורה מזכירה רק תורים ובני יונה, אין אתם צריכים להוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם, שכן הם ראויים למזבח. נמצא אפוא שרבי אליעזר סבור שאנדרוגינוס אינו נחשב זכר גמור לעניין קרבנות.

רב נחמן בר יצחק אמר: אף אנו למדנו זאת במפורש בברייתא האומרת: רבי אליעזר אומר: