מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּשֶׁגָּמְרוּ סִימָנָיו. דְּתַנְיָא: אֵיזֶהוּ בֶּן שְׁמֹנֶה? כֹּל שֶׁלֹּא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו. רַבִּי אוֹמֵר: סִימָנִין מוֹכִיחִין עָלָיו, שְׂעָרוֹ וְצִפׇּרְנָיו שֶׁלֹּא גָּמְרוּ. טַעְמָא דְּלֹא גָּמְרוּ. הָא גָּמְרוּ — אָמְרִינַן הַאי בַּר שִׁבְעָה הוּא, וְאִישְׁתַּהוֹיֵי הוּא דְּאִישְׁתַּהִי.
בשל הסכנה, הן לתינוק, שאכן ייתכן שהוא בר־קיימא, והן לאם, שעלולה לסבול מסיבוכים קטלניים אם תיאלץ להחזיק את כל חלבה. הגמרא משיבה: במה אנו עוסקים כאן? אנו עוסקים במקרה שבו סימניו של בר־קיימא מפותחים לגמרי, ויש לו מראה של ילד בר־קיימא. כפי שנלמד בברייתא: מיהו תינוק שנולד בחודש השמיני? זהו כל מי שחודשיו של ההיריון לא הושלמו, כלומר, תינוק שנולד בטרם עת. רבי יהודה הנשיא אומר: הסימנים שמוכיחים שהילד שייך לקטגוריה זו הם ששערו וציפורניו אינם מפותחים לגמרי. כעת, הטעם הוא שהם אינם מפותחים לגמרי; אבל אם שערו וציפורניו מפותחים לגמרי, אנו אומרים שעובר זה היה ראוי להיוולד לאחר שבעה חודשים, אלא שמשום מה התעכב ברחם אמו.
אֶלָּא הָא דַּעֲבַד רָבָא תּוֹסְפָאָה עוֹבָדָא בְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וְאִישְׁתַּהִי עַד תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, וְאַכְשְׁרֵיהּ. כְּמַאן — כְּרַבִּי, דְּאָמַר מִשְׁתַּהֵא!
אבל אם כן, בנוגע למעשה שעשה רבא תוספאה בעניינה של אישה שבעלה הלך למדינת הים ועוברה התעכב ברחמה במשך שנים עשר החודשים של השנה שלאחר יציאת בעלה, ורבא תוספאה הכשיר את הוולד, בטענה שהבעל מוחזק כאב והוולד אינו ממזר, לפי דעת מי פסק כך? בהכרח היה זה בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא, האומר שתינוק יכול להתעכב זמן ממושך ברחם אמו גם לאחר שהושלם וראוי להיוולד. אבל כיצד יכול היה רבא תוספאה לפסוק בהתאם לדעת המיעוט של רבי יהודה הנשיא, כנגד דעת הרוב של חבריו?
כֵּיוָן דְּאִיכָּא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר מִשְׁתַּהֵי, כְּרַבִּים עֲבַד. דְּתַנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל שֶׁשָּׁהָה שְׁלֹשִׁים יוֹם בָּאָדָם — אֵינוֹ נֵפֶל.
הגמרא משיבה: מאחר שיש גם רבן שמעון בן גמליאל, האומר שתינוק עשוי להתעכב ברחם אמו, רבא תוספאה אכן פעל בהתאם לדעת הרוב, שכן דעתו של רבי יהודה הנשיא אינה דעתו של חכם יחיד החולק. כפי שנלמד בברייתא שרבן שמעון בן גמליאל אומר: כל אדם ילד שנשאר בחיים שלושים יום אינו נפל. אפילו אם הילד לא נישא במשך תשעה חודשים מלאים, מששרד שלושים יום שוב אין מתייחסים אליו כתינוק שספק אם הוא בר־קיימא. הטעם הוא שמניחים שהוא ילד שהיה ראוי להיוולד לאחר שבעה חודשים, אלא שמסיבה כלשהי התעכב ברחם אמו ולא נולד מיד עם השלמת התפתחותו.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ סְרִיס חַמָּה? כׇּל שֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים, וְלֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וַאֲפִילּוּ הֵבִיא לְאַחַר מִכָּאן הֲרֵי הוּא כְּסָרִיס לְכׇל דְּבָרָיו. וְאֵלּוּ הֵן סִימָנָיו: כֹּל שֶׁאֵין לוֹ זָקָן, וּשְׂעָרוֹ לָקוּי, וּבְשָׂרוֹ מַחְלִיק. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן יָאִיר: כֹּל שֶׁאֵין מֵימָיו מַעֲלִין רְתִיחוֹת.
§ החכמים לימדו: מי הוא הנחשב סריס חמה? זהו כל מי שהוא בן עשרים שנה ולא הצמיח עדיין שתי שערות ערווה. ואפילו אם הצמיח שערות ערווה לאחר מכן, הוא עדיין נחשב סריס חמה לגבי כל ענייניו. וסימניו הם כדלקמן: כל שאין לו זקן, ושערו לקוי, שלא כדרך בני אדם רגילים, ועורו חלק, כלומר חסר שיער. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהודה בן יאיר: זהו כל מי שמימיו אינם מעלים קצף.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כׇּל הַמֵּטִיל מַיִם וְאֵין עוֹשֶׂה כִּיפָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁשִּׁכְבַת זַרְעוֹ דּוֹחָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵין מֵימֵי רַגְלָיו מַחְמִיצִין. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁרוֹחֵץ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְאֵין בְּשָׂרוֹ מַעֲלֶה הֶבֶל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כֹּל שֶׁקּוֹלוֹ לָקוּי, וְאֵין נִיכָּר בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה.
ויש אומרים: זהו כל מי שמשתין בלי ליצור קשת. ויש אומרים: זהו כל מי שזרעו מתפזר ואינו נקרש כראוי. ויש אומרים: כל מי שמימיו אינם מחמיצים. אחרים אומרים: זהו כל מי שרוחץ בימות הגשמים ובשרו אינו מעלה הבל. רבי שמעון בן אלעזר אומר: זהו כל מי שקולו פגום, עד שאין ניכר ממנו אם הוא איש או אישה.
וְאֵיזוֹ הִיא אַיְלוֹנִית? כֹּל שֶׁהִיא בַּת עֶשְׂרִים וְלֹא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וַאֲפִילּוּ הֵבִיאָה לְאַחַר מִכָּאן — הֲרֵי הִיא כְּאַיְלוֹנִית לְכׇל דְּבָרֶיהָ. וְאֵלּוּ הֵן סִימָנֶיהָ: כֹּל שֶׁאֵין לָהּ דַּדִּים, וּמִתְקַשָּׁה בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵין לָהּ שִׁיפּוּלֵי מֵעַיִם כְּנָשִׁים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כֹּל שֶׁקּוֹלָה עָבֶה, וְאֵינָהּ נִיכֶּרֶת בֵּין אִשָּׁה לְאִישׁ.
ומי היא אישה בלתי מפותחת מינית [איילונית]? זו כל מי שהיא בת עשרים שנה ולא הצמיחה עדיין שתי שערות ערווה. ואפילו אם הצמיחה שערות ערווה לאחר מכן, הרי היא עדיין נחשבת אישה בלתי מפותחת מינית לגבי כל ענייניה. וסימניה הם כדלקמן: אישה בלתי מפותחת מינית היא כל מי שאין לה שדיים וחשה כאב בשעת תשמיש. רבן שמעון בן גמליאל אומר: זו כל מי שבטנה התחתונה אינה מעוצבת כשל שאר נשים, שכן חסרה לה כרית הבשר המצויה בדרך כלל מעל איבר המין של האישה. רבי שמעון בן אלעזר אומר: זו כל מי שקולה עבה, עד שאין ניכר ממנו אם היא אישה או איש.
אִיתְּמַר: סִימָנֵי סָרִיס, רַב הוּנָא אָמַר: עַד שֶׁיְּהוּ כּוּלָּם. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ בְּאֶחָד מֵהֶן. הֵיכָא דְּהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בַּזָּקָן — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּעַד שֶׁיְּהוּ כּוּלָּן. כִּי פְּלִיגִי — בְּשֶׁלֹּא הֵבִיא.
נאמר כי אמוראים נחלקו לגבי סימני סריס. רב הונא אמר שאין אדם מוגדר כסריס אלא אם כן כל הסימנים הללו מצויים; רבי יוחנן אמר: הוא מוגדר כך אפילו אם רק אחד מהם מצוי. הגמרא מעירה: במקרה שבו צמחו לו שתי שערות בזקנו, הכול מסכימים שאין הוא נחשב חסר אונות מינית אלא אם כן כל הסימנים מצויים. כאשר הם חולקים, הרי זה לגבי מקרה שבו לא צמחו לו שתי שערות.
אֶלָּא הָא דַּאֲמַר לְהוּ רַבָּה בַּר אֲבוּהּ לְרַבָּנַן: עַיִּינוּ בֵּיהּ בְּרַב נַחְמָן, אִי בְּשָׂרוֹ מַעֲלֶה הֶבֶל אִיתֵּיב לֵיהּ בְּרַת. כְּמַאן, כְּרַב הוּנָא! לָא, רַב נַחְמָן סִיכֵּי דִיקְנָא הַוְיָא לֵיהּ.
הגמרא שואלת: אבל אם כן, לגבי מה שרבה בר אבוה אמר לחכמים: בדקו את רב נחמן כשהוא רוחץ, ואם בשרו מעלה הבל אתן לו את בתי לאישה, לפי שיטת מי נתן הוראות אלו? האם אין זה לפי שיטתו של רב הונא, הסבור שכל הסימנים צריכים להיות נוכחים, שהרי מן הסתם היה יכול לראות שלרב נחמן לא היה זקן? הגמרא משיבה: לא, לרב נחמן היו קווצות של זקן, ולכן רבה בר אבוה רצה לדעת אם הופיעו בו שאר הסימנים של חוסר יכולת מינית.
הַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַיבֵּם, וְכֵן אַיְלוֹנִית וְכוּ׳. קָתָנֵי סָרִיס דּוּמְיָא דְּאַיְלוֹנִית: מָה אַיְלוֹנִית בִּידֵי שָׁמַיִם, אַף סָרִיס בִּידֵי שָׁמַיִם. וּסְתָמָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: בִּידֵי אָדָם — אִין, בִּידֵי שָׁמַיִם — לָא.
§ שנינו במשנה כי סריס חמה אינו חולץ ולא מייבם את יבמתו, וכן איילונית אינה חולצת ואינה מתייבמת עם יבמה. הגמרא מעירה כי התנא שונה את דינו של סריס חמה בדומה לדינה של איילונית, ומכאן ניתן להסיק: כשם שבמקרה של איילונית, פגיעתה היא בידי שמים, כך גם במקרה של סריס חמה, פגיעתו צריכה להיות בידי שמים. ודעה סתמית זו שבמשנה היא בהתאם לשיטתו של רבי עקיבא, שאמר: לגבי מי שנעשה סריס בידי אדם, כן, הרי הוא נחשב ככל אדם אחר וחולץ, ואילו מי שלקה במצבו בידי שמים אינו עושה כן.
הַסָּרִיס שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ לֹא פְּסָלָהּ כּוּ׳. טַעְמָא דִּבְעָלָהּ הוּא, הָא אַחֵר — לָא,
§ עוד שנינו במשנה שאם סריס עשה חליצה עם יבמתו, אין הוא בכך פוסל אותה מלהינשא לכהונה, אבל אם בא עליה, פסל אותה. הגמרא מסיקה מלשון זו שהטעם לפסילתה הוא שהוא, היבם, בא עליה, שכן באה על יבמה מחוץ למסגרת של ייבום מותר. אבל אם אדם אחר היה בא עליה, היא לא הייתה נפסלת.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria