מַהוּ? בָּתַר נִישּׂוּאִין אָזְלִינַן, אוֹ בָּתַר אֵירוּסִין אָזְלִינַן.
מהי ההלכה? הגמרא מבהירה את הספק: האם הולכים אחר זמן הנישואין, שבו הייתה פסולה לו לדעת רוב התנאים, הסבורים שכהן גדול אינו רשאי לשאת אישה בוגרת, שכן שוב אינה נקראת "אישה בבתוליה" (ויקרא כא:יג)? או שמא הולכים אחר זמן ההאירוסין, שבו הייתה בגיל הראוי?
אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: נִתְאַרְמְלוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, מִן הַנִּשּׂוּאִין — פְּסוּלוֹת, מִן הָאֵירוּסִין — כְּשֵׁרוֹת.
שמואל אמר לו: למדת זאת במשנה: אם נתאלמנו או נתגרשו מן הנישואין, הן פסולות מלאכול תרומה, אבל אם נתאלמנו או נתגרשו מן האירוסין, הן כשרות לאכול תרומה. מכאן עולה שפסילות מזכויות הכהונה נקבעות על פי נישואין ולא על פי אירוסין.
אֲמַר לֵיהּ: לְשַׁוּוֹיֵהּ חֲלָלָה לָא קָמִיבַּעְיָא לִי, דְּבִיאָה הִיא דִּמְשַׁוְּויָה חֲלָלָה. כִּי קָמִיבַּעְיָא לִי: ״וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח״, מַאי? קִיחָה דְקִדּוּשִׁין בָּעֵינַן, אוֹ קִיחָה דְנִישּׂוּאִין בָּעֵינַן.
רבי חייא בר יוסף אמר לשמואל: לגבי הפיכתה לחללה לא העליתי התלבטות, שכן ברור שביאה היא שגורמת לה להיעשות חללה. כאשר העליתי התלבטות, היה זה לגבי הפסוק הנוגע לכהן גדול: "והוא אשה בבתוליה יקח" (ויקרא כא:יג). מה פירוש "יקח" בפסוק זה? האם אנו דורשים שרק לקיחת הקידושין תהיה כשהיא בבתוליה, כלומר כשהיא קטנה או נערה, או שמא אנו דורשים שאף לקיחת הנישואין תיעשה כשהיא קטנה או נערה?
אֲמַר לֵיהּ, הָא נָמֵי תְּנֵיתוּהָ: אֵירַס אֶת הָאַלְמָנָה וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל — יִכְנוֹס. שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב: ״יִקַּח אִשָּׁה״.
שמואל אמר לו: אף זאת למדת במשנה (סא ע"א): אם קידש אלמנה ונתמנה לאחר מכן להיות כהן גדול, רשאי הוא לשאת אותה, אף על פי שכהן גדול אסור באלמנה. מכאן עולה שהיתרָה לו נקבע לפי זמן הקידושין ולא לפי זמן הנישואין. הגמרא דוחה ראיה זו: שם הדבר שונה, שכן נאמר: "והוא אשה בבתוליה יקח" (ויקרא כא:יד). הלשון היתרה "יקח" מלמדת שמותר לו לשאת את האלמנה במקרה זה.
הָכָא נָמֵי, כְּתִיב ״אִשָּׁה״! אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם.
הגמרא מקשה: גם כאן, לגבי אישה שהתבגרה לאחר האירוסין, נאמר: "והוא ייקח אישה בבתוליה," ויש בכך להורות שהוא רשאי לשאת במקרה זה את האישה הבוגרת. הגמרא משיבה שהמונח "אישה" בא לרבות מקרה אחד ולא שניים. לפיכך, מאחר שכוהן גדול רשאי לשאת אלמנה שקידש לפני שהתמנה לכוהן גדול, אי אפשר גם ללמוד מכאן שהוא רשאי לשאת אישה בוגרת שקידש לפני שהתבגרה.
וּמָה רָאִיתָ? הָא — אִישְׁתַּנִּי גּוּפַהּ, וְהָא — לָא אִישְׁתַּנִּי גּוּפַהּ.
הגמרא שואלת: ומה ראית שהביא אותך לכלול את המקרה של אלמנה ולהוציא את זה של אישה בוגרת? הגמרא משיבה: במקרה זה, של האישה הבוגרת, גופה השתנה, ולכן היא אסורה עליו אף על פי שהתארסה לפני שבגרה. במקרה ההוא, של האלמנה, גופה לא השתנה. מעמדו האישי של הכהן הוא שהשתנה, ולכן היא נשארת מותרת.
מַתְנִי׳ כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא יִשָּׂא אַלְמָנָה, בֵּין אַלְמָנָה מִן הָאֵירוּסִין, בֵּין אַלְמָנָה מִן הַנִּישּׂוּאִין. וְלֹא יִשָּׂא אֶת הַבּוֹגֶרֶת. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין בְּבוֹגֶרֶת [וְלֹא יִשָּׂא אֶת מוּכַּת עֵץ].
משנה:כהן גדול לא יישא אלמנה, בין שהיא אלמנה מן האירוסין ובין אלמנה מן הנישואין. ולא יישא בוגרת. אינו רשאי לישא אלא קטנה או נערה. רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירים בוגרת להינשא לכהן גדול. ולא יישא מוכת עץ.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״אַלְמָנָה ... לֹא יִקַּח״ — בֵּין אַלְמָנָה מִן הָאֵירוּסִין, בֵּין אַלְמָנָה מִן הַנִּישּׂוּאִין. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: לֵילַף ״אַלְמָנָה״ ״אַלְמָנָה״ מִתָּמָר, מָה לְהַלָּן מִן הַנִּישּׂוּאִין — אַף כָּאן מִן הַנִּישּׂוּאִין, קָא מַשְׁמַע לַן.
גמרא:חכמים לימדו: הפסוק קובע לגבי כהן גדול: "אלמנה... לא יקח" (ויקרא כא:יד), האוסר עליו לשאת כל אלמנה, בין אם היא אלמנה מן האירוסין ובין אם אלמנה מן הנישואין. הגמרא תמהה על קביעה זו: דבר זה מובן מאליו, שכן הפסוק מתייחס לאלמנה ללא פירוט נוסף. הגמרא משיבה: יש בכך צורך; שמא תאמר שיש ללמוד גזירה שווה בין המילים "אלמנה" ו"אלמנה," על סמך השימוש במונח זה בפסוק לגבי תמר, כלתו של יהודה (בראשית לח:יא), כך: כשם ששם, תמר הייתה אלמנה מן הנישואין, כך אף כאן הפסוק מתייחס רק לאלמנה מן הנישואין. לכן התנא מלמד אותנו שאין זה כך.
וְאֵימָא הָכִי נָמֵי?! דּוּמְיָא דִּגְרוּשָׁה: מָה גְּרוּשָׁה — בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין בֵּין מִן הָאֵירוּסִין, אַף אַלְמָנָה — בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין.
הגמרא שואלת: ואמור שאכן כך הוא, שההיקש הלשוני המוצע נכון. הגמרא משיבה: הדבר דומה למקרה של גרושה: כשם שגרושה אסורה לכהן בין אם נתגרשה מן הנישואין ובין מן האירוסין, כך גם אלמנה אסורה לכהן גדול בין אם היא אלמנה מן הנישואין ובין מן האירוסין.
וְלֹא יִשָּׂא אֶת הַבּוֹגֶרֶת. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח״, פְּרָט לַבּוֹגֶרֶת — שֶׁכָּלוּ לָהּ בְּתוּלֶיהָ. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין בְּבוֹגֶרֶת.
§ נלמד במשנה: וכהן גדול אינו רשאי לשאת אישה בוגרת. חכמים לימדו שהפסוק: "והוא אשה בבתוליה יקח" (ויקרא כא:יג) מוציא בוגרת, שבתוליה נשחקו, כלומר, שוב אינם שלמים כשל קטנה או נערה; זו שיטתו של רבי מאיר. רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירים בוגרת להינשא לכהן גדול.
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? רַבִּי מֵאִיר סָבַר: ״בְּתוּלָה״ — אֲפִילּוּ מִקְצָת בְּתוּלִים מַשְׁמַע. ״בְּתוּלֶיהָ״ — עַד דְּאִיכָּא כׇּל הַבְּתוּלִים. ״בִּבְתוּלֶיהָ״, בִּכְדַרְכָּהּ — אִין, שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ — לָא.
הגמרא שואלת: במה הם חלוקים? הגמרא מסבירה: רבי מאיר סבור שאילו הפסוק היה מתייחס בפשטות לבתולה, היה מורה שאפילו אישה שיש בה סימנים חלקיים של בתולים, כלומר, אישה בוגרת, מותרת. מאחר שהפסוק אומר "בתוליה," משמעות הדבר היא שהיא ראויה להינשא לכהן גדול רק אם כל סימני בתוליה שלמים, וזה מוציא בוגרת. הביטוי המלא "בבתוליה" מלמד שאם קיימה יחסי אישות באופן רגיל, המתקיים במקום בתוליה, כלומר בקרום בתוליה, כן, היא נפסלת מלהינשא לכהן גדול; אבל אם קיימה יחסי אישות באופן שלא כדרכו, כלומר ביאה אנאלית, לא, היא אינה נפסלת.
וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבְרִי: ״בְּתוּלָה״ — בְּתוּלָה שְׁלֵימָה מַשְׁמַע. ״בְּתוּלֶיהָ״ — וַאֲפִילּוּ מִקְצָת בְּתוּלִים. ״בִּבְתוּלֶיהָ״ — עַד שֶׁיִּהְיוּ כׇּל בְּתוּלֶיהָ קַיָּימִין, בֵּין בִּכְדַרְכָּהּ, בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ.
ורבי אלעזר ורבי שמעון סוברים שאילו הפסוק היה מתייחס בפשטות לבתולה, הוא היה מורה שרק בתולה שלמה ראויה להינשא לכהן גדול, אך לא בוגרת. כאשר נאמר "בתוליה," הדבר מורה שאפילו אישה שיש לה סימנים חלקיים של בתולים, כלומר בוגרת, ראויה להינשא לכהן גדול. הביטוי המלא "בבתוליה" מורה שאינה ראויה להינשא לכהן גדול אלא אם כן כל בתוליה שלמים, כלומר לא קיימה יחסי אישות מכל סוג, בין כדרכם של יחסי אישות ובין שלא כדרכם של יחסי אישות.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: נִבְעֲלָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ — פְּסוּלָה לַכְּהוּנָּה. מֵתִיב רָבָא: ״וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה״ — בְּאִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ, פְּרָט לְאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט.
רב יהודה אמר שרב אמר: אם היו לה יחסי מין שלא כדרכה, היא נפסלת מן הכהונה הגדולה, כלומר, מלהינשא לכהן הגדול. רבא הקשה על סמך ברייתא: הפסוק קובע לגבי אונס: "ולו תהיה לאשה" (דברים כ"ב:י"ט), וחכמים ביארו שהדבר אמור רק באישה הראויה לו, למעט אלמנה לכהן גדול וגרושה או חלוצה לכהן הדיוט. במקרים אלה, האנס אינו רשאי לשאת את קורבנו.
הֵיכִי דָּמֵי? אִלֵּימָא בִּכְדַרְכָּהּ, מַאי אִירְיָא מִשּׁוּם אַלְמָנָה? תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם דְּהָוְיָא לַהּ בְּעוּלָה, אֶלָּא לָאו: שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, וּמִשּׁוּם אַלְמָנָה — אִין, מִשּׁוּם בְּעוּלָה — לָא!
הגמרא מבהירה: מהן הנסיבות של הלכה זו? אם נאמר שהכהן הגדול אנס אותה באמצעות ביאה כדרכה, מדוע הברייתא מציינת במפורש שהיא אסורה עליו משום שהיא אלמנה? שיסיק הלכה זו מן העובדה שהיא כעת בעולה. אלא, האם לא מדובר בכך שהוא בעל אותה שלא כדרכה, ובשל העובדה שהיא אלמנה, כן, זו הסיבה שהיא אסורה, אך בשל העובדה שהיא בעולה, לא, זו אינה הסיבה שהיא אסורה? מכאן שאישה שנבעלה שלא כדרכה אינה נחשבת בעולה ואינה נפסלת מלהינשא לכהן גדול.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria