אלה הם שנות התולדות, כלומר, משך החיים שנקצב לכל יחיד מראש לפני הלידה. אם הוא ראוי, הקדוש ברוך הוא משלים את משך חייו שנקצב. ואם אינו ראוי, הקדוש ברוך הוא מקצר את חייו; זהו דבריו של רבי עקיבא. רבי עקיבא סבור שאין אדם יכול לחיות מעבר למשך החיים שנקצב לו מראש. וחכמים אומרים: אם הוא ראוי, הקדוש ברוך הוא מוסיף שנים על חייו. ואם אינו ראוי, הקדוש ברוך הוא מקצר את חייו. לדעת חכמים, נבואת ישעיהו מתייחסת למי שהיה ראוי שיתווספו לו שנים מעבר למשך החיים שנקצב לו, והפסוק בתורה מתייחס למי שהיה ראוי רק להשלים את משך חייו.

הרבנים אמרו לרבי עקיבא: כיצד אתה יכול לטעון שאדם אינו יכול לחיות מעבר לאורך החיים שהוקצב לו, כאשר ישנו פסוק האומר שישעיהו ניבא לחזקיהו בשכבו על ערש דווי: "והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה"? רבי עקיבא אמר להם: אותן שנים נוספות שהקדוש ברוך הוא הוסיף לאורך חייו הן משלו עצמו, מן הזמן שהוקצב לו. כאשר חזקיהו חטא גזר אלוהים לקצר את ימיו, אך כאשר שב בתשובה הניח לו לחיות את אותן השנים. דע שכך הוא, שכן נביא בימי מלכות ירבעם עמד וניבא: "הנה בן נולד לבית דוד, יאשיהו שמו" (מלכים א יג:ב). יאשיהו היה נכדו של מנשה, בנו של חזקיהו, ובזמן שחזקיהו שכב על ערש דווי, מנשה עדיין לא נולד. ברור אפוא שאורך החיים שנקצב לחזקיהו מראש עדיין לא הושלם.

ומה היו החכמים משיבים על ראייתו של רבי עקיבא? הם היו יכולים לטעון: האם כתוב שיאשיהו עתיד להיוולד דווקא מצאצאיו של חזקיהו? כתוב רק שהוא ייוולד "לבית דוד," ולכן הוא יכול היה להיוולד בין אם מצאצאיו של חזקיהו ובין אם מאדם אחר מבית דוד. בהתאם לכך, אין להסיק מאותו פסוק כל ראיה בנוגע לאורך חייו שהוקצב לחזקיהו.

§ המשנה מפרטת את האיסור בנוגע לאחות אשתו במקרים שונים: אם אשתו מתה, מותר הוא באחותה; אם יבמתו מתה, מותר הוא באחותה. אמר רב יוסף: כאן רבי יהודה הנשיא שנה משנה שאינה צריכה, שכן האיסור בנוגע לאחות אשתו, והעובדה שהאיסור קיים רק בחיי אשתו, נאמרים במפורש בתורה, ואין כל חידוש נוסף בפסיקת משנה זו.

משנה:רבן גמליאל אומר: גט אינו חל כאשר הוא ניתן לאחר גט שניתן קודם לכן ליבמה. משעה שיבמה מקבלת גט מיבם, אין כל תוקף לגט שנותן אותו יבם לצרתה או לגט שנותן לה יבם אחר. ומאמר אינו חל לאחר מאמר קודם שנעשה, וביאה ביבמה שנייה אינה חלה לאחר ביאה בראשונה, וחליצה אינה חלה לאחר חליצה שנעשתה קודם לכן. אבל חכמים אומרים: גט חל לאחר גט, ומאמר חל לאחר מאמר, אבל אין דבר חל לאחר ביאה או לאחר חליצה. אם יבם בא על היבמה או חולץ לה, אין כל תוקף למעשה אחר שנעשה לאחר מכן, בין שנעשה בידי אותו יבם כלפי יבמה אחרת ובין שנעשה בידי כל יבם עם היבמה המקורית.

המשנה מפרטת: כיצד חוקים אלה פועלים למעשה? אם יבםעשה מאמר ביבמתו, ולאחר מכן נתן לה גט, היא בכל זאת זקוקה לחליצה ממנו. הגט אינו פוטר אותה לחלוטין מייבום, שכן זיקת הייבום נותרת בעינה. אם עשה מאמר ולאחר מכן חליצה, היא זקוקה לגט ממנו כדי לבטל את המאמר. אם היבםעשה מאמר ולאחר מכן בא בביאה עם היבמה, כך מקיימים ייבום כמצוותו, שכן כך תיקנו חכמים כהליך הראוי ליבם לקיים ייבום.

אם היבםנתן ליבמהגט ולאחר מכן עשה בה מאמר, היא צריכה גט נוסף כדי לבטל את המאמר, וכן חליצה כדי להפקיע את זיקת הייבום. אם נתן לה גט ולאחר מכן בא עליה, היא צריכה גט כדי לבטל את הקידושין שנעשו באמצעות הביאה, וחליצה כדי להפקיע את זיקת הייבום; הביאה לא השפיעה על זיקת הייבום, משום שמשנתן לה גט נאסרה עליו. אם נתן לה גט ועשה חליצה, אין כל תוקף לאחר חליצה, שכן זיקת הייבום הופקעה לגמרי.

בדומה לכך, אם הוא ביצע חליצה עמה ולאחר מכן או עשה בה מאמר, או נתן לה גט, או בעל אותה; לחלופין, אם הוא בעל אותה ולאחר מכן או עשה בה מאמר, או נתן לה גט, או ביצע חליצה לאחר שקיימו יחסים, אין תוקף לאחר חליצה או ביאה. כל מעשה שנעשה לאחר מכן אינו קשור לזיקת הייבום.