מַתְנִי׳ אֵיזֶהוּ מַמְזֵר — כׇּל שְׁאֵר בָּשָׂר שֶׁהוּא בְּ״לֹא יָבֹא״, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר: כֹּל שֶׁחַיָּיבִים עָלָיו כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם, וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כֹּל שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין.
משנה:אילו ולדות של קשרים אסורים יש להם מעמד של ממזר? זהו ולד של איחוד עם כל קרובת משפחה הכפופה ל איסור מן התורה, כך שאסור לו לקיים עמן יחסי אישות; זהו דבריו של רבי עקיבא. שמעון התימני אומר: זהו ולד של איחוד עם כל קשר אסור שעליו חייבים לקבל כרת בידי שמים. וההלכה היא בהתאם לדבריו. רבי יהושע אומר: זהו ולד של איחוד עם כל קשר אסור שעליו חייבים לקבל עונש מוות המוטל בידי בית דין.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי: מָצָאתִי מְגִלַּת יוּחֲסִין בִּירוּשָׁלַיִם, וְכָתוּב בָּהּ: אִישׁ פְּלוֹנִי מַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אִישׁ, לְקַיֵּים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
רבי שמעון בן עזאי אמר: מצאתי מגילה המתעדת את ייחוסיהם של אנשים בירושלים, והיה כתוב בה כי פלוני הוא ממזר מ־איחוד אסור עם אישה נשואה, עבירה שעונשה מיתת בית דין. הסיבה היחידה לכך שהמגילה מציינת את הטעם לכך שאדם זה הוא ממזר היא כדי לתמוך בדבריו של רבי יהושע.
אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה — מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. גֵּרְשָׁהּ וּמֵתָה — מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּמֵתָה — מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. יְבִמְתּוֹ שֶׁמֵּתָה — מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. חָלַץ לָהּ וּמֵתָה — מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּמֵתָה — מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.
המשנה מגדירה את הנסיבות שבהן אסור לקיים יחסים עם אחות אשתו ועם אחות יבמתו: אם אשתו מתה, מותר לו אחותה. אם גירש אותה ולאחר מכן מתה, מותר לו אחותה. אם גירש את אשתו ולאחר מכן נישאה לאחר ולאחר מכן מתה, מותר לו אחותה. אם יבמתו מתה, מותר לו אחותה. אם עשה לה חליצה ולאחר מכן מתה, מותר לו אחותה. אם לאחר חליצהנישאה לאחר ולאחר מכן מתה, מותר לו אחותה. העיקרון העומד ביסוד כל המקרים הללו הוא שהאיסור לקיים יחסים עם אחותה חל רק כל עוד האישה או היבמה בחיים, בלי קשר למערכת היחסים הנוכחית שלהן עם האיש.
גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא? דִּכְתִיב: ״לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו״. כָּנָף שֶׁרָאָה אָבִיו — לֹא יְגַלֶּה.
גמרא:מהו טעמו של רבי עקיבא? כפי שנאמר: "איש לא יקח את אשת אביו, ולא יגלה כנף אביו" (דברים כג:א). מכאן נלמד כי כנף שאביו ראה, כלומר, אישה שאביו קיים עמה יחסי אישות, הבן אינו רשאי לגלות.
וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: בַּאֲנוּסַת אָבִיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר, דְּהָוְיָא לַהּ חַיָּיבֵי לָאוִין,
ובפירוש זה של הפסוק, רבי עקיבא סבור בהתאם לדעתו של רבי יהודה, שאמר: הפסוק קובע רק שיחסים כאלה אסורים, אך הם אינם מחייבים אותו בכרת; על כורחך הפסוק מדבר באישה שנאנסה על ידי אביו של אדם, שכן היא אחת מן הנשים שיחסים עמן מחייבים אדם באחריות על הפרת איסור. הפסוק אינו יכול להתייחס לאשת אביו, שכן יחסים עמה מחייבים בכרת.
וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה׳״, אַלְמָא מֵהָנֵי הָוֵי מַמְזֵר.
הגמרא משלימה את הסבר דעתו של רבי עקיבא: ובסמיכות לכך נאמר הפסוק: "לא יבוא ממזר בקהל ה'" (דברים כג:ג). מכאן נראה שאפילו מאלה העריות האסורות, שהבא עליהן חייב משום לאו, הוולד הוא ממזר.
וּלְרַבִּי סִימַאי, דִּמְרַבֵּה שְׁאָר חַיָּיבֵי לָאוִין דְּלָאו דִּ״שְׁאֵר״, וּלְרַבִּי יְשֵׁבָב, דִּמְרַבֵּה אֲפִילּוּ חַיָּיבֵי עֲשֵׂה —
הגמרא שואלת: אבל לשיטת רבי סימאי, שסבור שרבי עקיבא כולל כממזר את הוולד מכל שאר העריות שחייבים עליהן משום לאו, אפילו כאלה שאינן עם קרוביו; וגם לשיטת רבי ישבב, שסבור שרבי עקיבא כולל אפילו את הוולד מיחסים שחייבים עליהם משום ביטול מצוות עשה; מאחר שלשיטתם רבי עקיבא כולל מקרים שאינם דומים למקרה של אישה שנאנסה על ידי אביו, מהו מקורו?
נָפְקָא לְהוּ מִ״וְּלֹא״.
הגמרא משיבה: הם דורשים זאת מן הפסוק שנאמר: "ולא יגלה כנף אביו" (דברים כג:א). המילה "ו" מיותרת ומשמשת לרבות מקרים נוספים.
וְשִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן, דְּאָמְרִי: בְּשׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁל אָבִיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר, דְּהָוְיָא לַהּ חַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״לֹא יָבֹא מַמְזֵר״. אַלְמָא: מֵחַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת הָוֵי מַמְזֵר.
ושמעון התימני סבור בהתאם לדעת החכמים, האומרים: מדובר באלמנה הממתינה לאביו כדי לקיים ייבום, שעליה הכתוב מדבר, והוא מלמד שהיא אחת מן הנשים שיחסים עמן מחייבים בכרת. ובסמוך לאותו פסוק נאמר: "לא יבוא ממזר בקהל ה׳" (דברים כג:ג). מכאן, לכאורה, שרק הוולד מאיחוד שעליו חייבים בכרת הוא ממזר.
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ — לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״לֹא יְגַלֶּה״. ״לֹא יִקַּח״ (״וְלֹא יְגַלֶּה״) לְמָה לִי? אֶלָּא לָאו, הָכִי קָאָמַר: מִ״לֹּא יִקַּח״ עַד ״לֹא יְגַלֶּה״ — הָוֵי מַמְזֵר, טְפֵי — לָא הָוֵי מַמְזֵר.
וכיצד רבי יהושע מסיק את שיטתו? אם יש לדרוש את הפסוקים כפי שמציעים רבי עקיבא ושמעון התימני, שתכתוב התורה הרחמנא רק: "לא יגלה כנף אביו." אין צורך שהפסוק יזכיר את האיסור לגבי אשת אביו, שכן היה נודע שוולד מאותו איחוד הוא ממזר באמצעות קל וחומר, שהרי איסור זה חמור יותר מזה הנלמד מן הפסוק: "ולא יגלה כנף אביו." למה לי גם הלשון "לא יקח איש את אשת אביו" וגם הלשון "ולא יגלה כנף אביו"? אלא, האין זה שכך אומרת התורה: רק הוולד מיחסים עם האישה הנזכרת בפסוק אחרי המילים "לא יקח איש" עד המילים "לא יגלה," כלומר אשת אביו, הוא ממזר, אבל הוולד מיחסים עם האישה הנזכרת מעבר לכך, כלומר האישה המכונה "כנף אביו," אינו ממזר.
אָמַר אַבָּיֵי: הַכֹּל מוֹדִים בְּבָא עַל הַנִּדָּה
§ אביי אמר: כלהתנאים במשנה מסכימים לגבי מי שמקיים יחסי מין עם אישה נידה,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria