חַמְשָׁה נָמֵי! לְמִיתָה דִּתְרֵי לָא חָיְישִׁינַן.
אז גם זה צריך להיות נכון במקרה של חמישה אחים, ששניים מהם היו נשואים לשתי אחיות ומתו, ונשותיהם נפלו לפני שלושת האחים הנותרים לייבום. הגמרא משיבה: אין אנו חוששים לאפשרות של מותם של שני אחים בפרק זמן קצר כל כך.
אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב: שָׁלֹשׁ אֲחָיוֹת יְבָמוֹת שֶׁנָּפְלוּ לִפְנֵי שְׁנֵי אַחִין יְבָמִין — זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת וְזֶה חוֹלֵץ לְאַחַת, וְאֶמְצָעִית צְרִיכָה חֲלִיצָה מִשְּׁנֵיהֶם.
§ רבא בר רב הונא אמר כי רב אמר: במקרה שבו שלוש אחיות שהיו נשואות לשלושה אחים נעשו יבמות ונזדמנו לפני שני אחים שנותרו, שהיו יבמיהן לייבום, אז זה האח חולץ לאחת מן הנשים, וזה האח חולץ לאחרת אחת מן הנשים. והאמצעית, כלומר האחות השלישית, זקוקה לחליצה משניהם האחים.
אֲמַר לֵיהּ רַבָּה: מִדְּקָאָמְרַתְּ אֶמְצָעִית צְרִיכָה חֲלִיצָה מִשְּׁנֵיהֶם, קָסָבְרַתְּ יֵשׁ זִיקָה, וְהָוְיָא לַהּ חֲלִיצָה פְּסוּלָה — וַחֲלִיצָה פְּסוּלָה צָרִיךְ לַחֲזוֹר עַל כׇּל הָאַחִין,
רבא אמר להם: מן העובדה שאתם אומרים כי האמצעית צריכה חליצה עם שני האחים, ניתן להסיק כי אתם סבורים שזיקת הייבום היא מהותית ויוצרת קשר משפחתי, ושגם חליצה זו שביצע כל אחד מן האחים עם האחות השלישית היא חליצה פסולה. מאחר שהאישה השלישית היא אחותה של אישה שעמה ביצע חליצה, אין אפשרות לקיים עמה את נישואי הייבום. לכן, החליצה שנעשתה עמה אינה תקפה לחלוטין ואינה פוטרת אותה מזיקת הייבום שבינה לבין שני האחים. ויש עיקרון שחליצה פסולה חייבת להישנות על ידי כל האחים; כל אחד מהם חייב לבצע מעשה של חליצה עם אישה זו.
אִי הָכִי, קַמַּיְיתָא נָמֵי!
הגמרא שואלת: אם כן, הראשונות שתי הנשים היו צריכות גם כן חליצה מכל אחד מן האחים, מפני שכל מעשה חליצה היה פסול, שכן לכל אישה יש מעמד של אחות אישה שיש עמה זיקת ייבום, ולכן אסור לגברים לקיים עמן את נישואי הייבום.
אִי דִּנְפוּל בְּבַת אַחַת — הָכִי נָמֵי. לָא צְרִיכָא: דִּנְפוּל בְּזוֹ אַחַר זוֹ.
הגמרא משיבה: אם המקרה הוא שהן, כלומר, האחיות, הזדמנו לפני האחים בו־זמנית, אכן כך הוא ששני האחים יהיו חייבים כל אחד לבצע חליצה עם כל אחת משלוש האחיות. הלכה זו נצרכת רק במקרה שהן הזדמנו לפני האחים, זו אחר זו.
נְפַלָה חֲדָא — חָלֵץ לַהּ רְאוּבֵן, נְפַלָה אִידַּךְ — חָלֵץ לַהּ שִׁמְעוֹן,
כיצד? אחות אחת נזדמנה לפני האחים לייבום, ואז ראובן, אחד האחים, ביצע חליצה כשרה עמה. אחות אחרת נזדמנה לפני האחים לייבום, והאח שמעון ביצע עמה חליצה. במקרה זה, שמעון היה רשאי לייבם אותה אילו רצה, שכן לא היה לו כל קשר משפחתי אליה כלל. כאשר ראובן ביצע חליצה עם האחות הראשונה, הוא הסיר את זיקת הייבום בינה לבין שאר האחים, כך שלשמעון אין כל קשר עם האחות הראשונה כלל והוא חופשי לשאת את האחות השנייה. לכן, כאשר ביצע חליצה, המעשה היה כשר.
נְפַלָה אִידַּךְ, חָלֵץ לַהּ הַאי — מַפְקַע זִיקָתוֹ, חָלֵץ לַהּ הַאי — מַפְקַע זִיקָתוֹ.
אחות שלישית נוספת אז נזדמנה לפני האחים לייבום. כאשר האח הראשון הזה מבצע עמה חליצה, הוא מסיים את זיקת הייבום שלו, וכאשר האח השני הזה מבצע עמה חליצה, הוא מסיים את זיקת הייבום שלו. אולם, אף אחד מן האחים אינו יכול, באמצעות חליצה, לסיים את זיקת הייבום של האח האחר, משום שהחליצה של כל אחד מן האחים פסולה, שכן כל אחד מן האחים אינו יכול לייבם במקרה זה. זאת בשל מעמדה של האישה כאחותה של אישה שעמה ביצע חליצה.
וְהָאָמַר רַב: אֵין זִיקָה! לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר יֵשׁ זִיקָה קָאָמַר.
הגמרא שואלת: כיצד ניתן לייחס אמירה זו לשמו של רב? והרי רב אמר: זיקת הייבום אינה מהותית. אולם הלכה זו הוסברה על בסיס ההנחה שזיקת הייבום מהותית. הגמרא משיבה: אכן, לשיטתו של רב עצמו אין צורך לבצע חליצה עם כמה אחים. אולם הוא אומר הלכה זו בהתאם לשיטתו של מי שאומר שזיקת הייבום מהותית, אף על פי שהוא עצמו אינו סובר כך.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֶחָד חוֹלֵץ לְכוּלָּן. מִכְּדִי שָׁמְעִינַן לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר: חֲלִיצָה מְעַלְּיָא בְּעֵינַן, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל:
ובנוגע למקרה שלעיל שמואל אמר פסיקה הלכתית שונה: די בכך שאח אחד יבצע חליצה עם כל אחת מן האחיות. הגמרא מעלה קושי: אבל מאחר ששמענו ששמואל אמר: אנו דורשים חליצה גמורה, וחליצה פסולה אינה מביאה לפטור מלא, פסיקה זו קשה. לא ברור מדוע החליצה הפסולה במקרה זה תספיק, כפי ששמואל אמר:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria