רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶם פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ, חָלַץ לְבַעֲלַת מַאֲמָר — לֹא נִפְטְרָה צָרָה. כְּנָסָהּ וָמֵת, וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ אָח, אוֹ שֶׁנּוֹלַד לוֹ אָח וְאַחַר כָּךְ כְּנָסָהּ, וָמֵת — שְׁתֵּיהֶן פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם.
רבי שמעון אומר: ביאה או חליצה עם אחת מהן, כלומר אשת האח השני, פוטרת את צרתה, אבל אם עשה חליצה עם זו שקיבלה מאמר, אז צרתה, כלומר אשת האח השני, אינה בכך נפטרת, שכן ייתכן שמאמר ביבמה אינו בעל אותו תוקף כנישואין. אם האח השני נשא את אשת אחיו המת ואחר כך מת גם הוא, ולאחר מכן נולד אח, או שנולד אח ולאחר מכן נשא אותה ומת, שתי הנשים פטורות משתיהן מחליצה ומייבום. במקרה זה, אחת הייתה אשת אח שלא היה עמו בעולמו, והאחרת הייתה צרתה.
כְּנָסָהּ וְנוֹלַד לוֹ אָח, וְאַחַר כָּךְ מֵת — שְׁתֵּיהֶן פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הוֹאִיל וּבָא וּמְצָאָהּ בְּהֶיתֵּר, וְלֹא עָמְדָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת בְּאִיסּוּר — מְיַיבֵּם לְאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה, אוֹ חוֹלֵץ לְאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה.
הברייתא ממשיכה: אם הוא נשא את יבמתוואז נולד אח, ולאחר מכן הוא מת, שתיהן — אשת האח הראשון שמת ואשתו המקורית של היבם — פטורות מחליצה ומייבום; זהו דבריו של רבי מאיר. ורבי שמעון אומר: הואיל והאח השלישי בא ומצא אותה במצב מותר, ומעולם לא הייתה אסורה עליו אפילו לרגע, שכן כאשר נולד כבר הייתה אשתו של האח השני, שהיה עדיין בחיים, הרי הוא לכן נושא איזו מהן שירצה בייבום, או חולץ לאיזו מהן שירצה.
הָא בָּבָא דְסֵיפָא לְמַאן קָתָנֵי לַהּ? אִילֵּימָא לְרַבִּי מֵאִיר קָתָנֵי לַהּ — מִכְּדִי לָא שָׁנֵי לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר בֵּין יִיבֵּם וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד בֵּין נוֹלַד וְאַחַר כָּךְ יִיבֵּם?! לְעָרְבִינְהוּ וְלִתְנִינְהוּ!
הגמרא מבהירה: הקטע של הסיפא של הברייתא, המתייחס למקרה של אח שנולד לאחר נישואי הייבום, לפי מי הוא נשנה? אם נאמר שהוא נשנה כדי להבהיר את דעתו של רבי מאיר, אין בכך היגיון, שכן לרבי מאיר אין הבדל אם נישואי הייבום קדמו ללידה או שהלידה קדמה לנישואי הייבום. לשיטתו, בשני המצבים היא אשת אח שלא היה בעולמו. ואם אכן זה נשנה כדי להבהיר את דעתו, היה צריך לצרף את המקרים ולשנות אותם יחד.
אֶלָּא לָאו רַבִּי שִׁמְעוֹן. וּבְיִיבֵּם וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד — פְּלִיג, בְּנוֹלַד וְאַחַר כָּךְ יִיבֵּם — לָא פְּלִיג. שְׁמַע מִינַּהּ.
אלא, האין זה שהקטע האחרון נועד להבהיר את דעתו של רבי שמעון, שכן החלקים השונים של הברייתא מונים אפשרויות שונות? ורבי שמעון חולק במקרה שבו האח תחילה ייבם ולאחר מכן אחיו נולד, אך הוא אינו חולק במקרה שבו האח הצעיר נולד ולאחר מכן האח השני ייבם. הגמרא מסכמת: הסֵק מכאן שרבי שמעון חולק רק כאן, כפי שרב פפא הסביר.
אָמַר מָר: עָמַד הַשֵּׁנִי לַעֲשׂוֹת מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ, וְלֹא הִסְפִּיק לַעֲשׂוֹת מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ עַד שֶׁנּוֹלַד לוֹ אָח, וָמֵת — רִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, וּשְׁנִיָּה — אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַיבֶּמֶת. מַאי ״עָמַד״, וּמַאי ״לֹא הִסְפִּיק״? אִי עֲבַד — עֲבַד, וְאִי לָא עֲבַד — לָא עֲבַד!
§ הגמרא ממשיכה לדון בברייתא עצמה. החכם אמר: השני עמד לבצע קידושי ייבום עם יבמתו, אך לא הספיק לבצע קידושי ייבום עם יבמתו לפני שאחיו נולד, ואז האח השני מת. האישה הראשונה יוצאת וחופשייה להינשא מחדש ללא חליצה או נישואי ייבום משום שהייתה אשת אח שעמו האח השלישי לא חי יחד, והאישה השנייה חולצת או מתייבמת. הגמרא שואלת: מהי משמעות הביטוי: עמד ל..., ומהי משמעות: לא הספיק לבצע קידושי ייבום? הסוגיה החשובה אינה כוונתו אלא מעשיו. אם עשה, עשה; ואם לא עשה, לא עשה.
אֶלָּא: ״עָמַד״ — מִדַּעְתָּהּ, וְ״לֹא הִסְפִּיק״ — מִדַּעְתָּהּ, אֶלָּא בְּעַל כׇּרְחָהּ, וּדְלָא כְּרַבִּי. דְּתַנְיָא: הָעוֹשֶׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ, רַבִּי אוֹמֵר: קָנָה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא קָנָה.
אלא, הפירוש הנכון הוא: עמד ל משמעו שהוא עמד לבצע קידושי ייבום בהסכמתה. לא הספיק משמעו שהוא לא הספיק לבצע זאת בהסכמתה, אלא עשה זאת בניגוד לרצונה. לפיכך, מובן שברייתא זואינה בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא, כפי שנלמד בברייתא: לגבי מי שמקדש את יבמתו בלא הסכמתה, רבי יהודה הנשיא אומר: קנה אותה והקידושין תקפים לגמרי, כמו קידושי ייבום בהסכמה עם יבמתו; וחכמים אומרים: לא קנה אותה.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי — גָּמַר מִבִּיאָה דִיבָמָה: מָה בִּיאָה דִיבָמָה — בְּעַל כׇּרְחָהּ, אַף קִדּוּשִׁין דִּיבָמָה — בְּעַל כׇּרְחָהּ. וְרַבָּנַן גָּמְרִי מִקִּדּוּשִׁין דְּעָלְמָא: מָה קִדּוּשִׁין דְּעָלְמָא — מִדַּעְתָּהּ, אַף קִדּוּשִׁין דִּיבָמָה — מִדַּעְתָּהּ.
הגמרא מסבירה: מה הטעם לדעתו של רבי יהודה הנשיא? הוא למד זאת מן המקרה של יבם הבא בביאה עם יבמה. כשם שאפילו ביאה שלא בהסכמת היבמה עושה אותה לאשתו, שכן הדבר אינו מצריך את הסכמתה, כך גם קידושי יבמה יכולים להיות שלא בהסכמה. אבל חכמים למדו מן הלכות הקידושין בכלל; כשם שקידושין בכלל מצריכים הסכמה של האישה, כך גם קידושי יבמה לצורך ייבום מצריכים הסכמה.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר מִילֵּי דִיבָמָה מִמִּילֵּי דִיבָמָה הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, וּמָר סָבַר: מִילֵּי דְקִדּוּשִׁין מִמִּילֵּי דְקִדּוּשִׁין הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף.
הגמרא מסבירה: ביחס לאיזה עיקרון נחלקו רבי יהודה הנשיא וחכמים? חכם אחד, רבי יהודה הנשיא, סבור כי עניינים הלכתיים הנוגעים ליבמות יש ללמוד מעניינים הנוגעים ליבמות ולא מתחומים אחרים של הלכה. וחכם אחד, חכמים, סבור כי עניינים הלכתיים הנוגעים לקידושי יבמה יש ללמוד מענייני קידושין.
עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ אָח, אוֹ שֶׁנּוֹלַד לוֹ אָח וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, וָמֵת — רִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, וּשְׁנִיָּה — חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.
הגמרא מבהירה קטע נוסף של הברייתא. כך שנינו: אם האח השני עשה בה מאמר, ולאחר מכן נולד אחיו, או אם אחיו נולד ולאחר מכן עשה בה מאמר ומת, האישה הראשונה יוצאת וחופשית להינשא מחדש מפני שהיא אשת אח שלא היה בעולמו, והשנייה, אשתו של האח השני, חולצת ואינה מתייבמת. רבי שמעון אומר: ביאה או חליצה עם אחת מהן פוטרת את צרתה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אַהֵיָיא קָאֵי? אִילֵּימָא אַנּוֹלַד לוֹ אָח וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר — הָא אָמְרַתְּ בְּנוֹלַד וּלְבַסּוֹף יִיבֵּם לָא פְּלִיג רַבִּי שִׁמְעוֹן. אֶלָּא אַעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ אָח.
הגמרא שואלת: לאיזה מקרה רבי שמעון מתייחס? אם נאמר שהוא מתייחס למקרה שבו אחיו נולד ולאחר מכן עשה בה מאמר ביבמתו, והרי כבר אמרת שרבי שמעון לא חלק במקרה שבו האח נולד ולאחר מכן לבסוף עשה ייבום, והיא תהיה אסורה כאשת אח שלא היה בעולמו. אלא, יש לומר שרבי שמעון חלק במקרה שבו עשה בה מאמר ולאחר מכן נולד אחיו.
חָלַץ לְבַעֲלַת מַאֲמָר לֹא נִפְטְרָה צָרָה. מַאי טַעְמָא — מִשּׁוּם דַּהֲוַאי צָרָה וַדַּאי, וּבַעֲלַת מַאֲמָר סָפֵק, וְאֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי.
בהמשך בברייתא נלמד: אם האח השלישי עשה חליצה עם אשת האח הראשון, שלה האח השני עשה בה מאמר, צרתה אינה פטורה. הגמרא מבהירה: מה הטעם לכך? זהו מפני שהצרה, אלמנת האח השני, יש לה מעמד הלכתי ודאי המחייב מעשה כדי להתירה להינשא מחדש, שכן היא אשת אח שעמו היה בעולמו, ואילו אלמנת האח הראשון שבה האח השני עשה מאמר הייתה רק במעמד הלכתי מסופק, שכן לא ברור אם יש לראותה באמת כאשתו של האח השני מכוח המאמר או לא. והעיקרון הוא שספק אינו דוחה ודאי. לכן, אפילו אם האח השלישי עושה חליצה, מאחר שמעמד חיובה של האישה הראשונה מסופק, גם מעמד החליצה עצמה מסופק, שהרי ייתכן שכלל לא הייתה זקוקה לחליצה. לפיכך, חליצה זו אינה מספיקה כדי לפטור את צרתה. מכאן נלמד שעליו לעשות חליצה או ייבום עם האישה שחיובה ודאי, ואז האחרת תהיה פטורה.
יָתֵיב רַב מְנַשֶּׁה בַּר זְבִיד קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא וְיָתֵיב וְקָאָמַר: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן?! כִּדְאָמַר טַעְמָא: הוֹאִיל וּבָא וּמְצָאָהּ בְּהֶיתֵּר, וְלֹא עָמְדָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת בְּאִיסּוּר!
רב מנשה בר זביד ישב לפני רב הונא. ישב ואמר: מה הטעם שרבי שמעון מתיר לאח השלישי לשאת את אשת אחיו שעמו לא התקיים, כאשר היא נלקחה לייבום קודם לידתו? הגמרא גם תוהה: מה טעמו של רבי שמעון? הטעם הוא כפי שאמר באותה ברייתא: מאחר שהאח השלישי בא ומצא אותה במצב מותר, ומעולם לא הייתה אסורה עליו אפילו לרגע אחד, הוא רשאי לייבם אותה.
אֶלָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן? אָמַר קְרָא: ״וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ״, עֲדַיִין יִבּוּמִים הָרִאשׁוֹנִים עָלֶיהָ. אֶלָּא הָא דִּתְנַן: כְּנָסָהּ — הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: מְלַמֵּד
אלא, השאלה הייתה כך: רבי שמעון נתן הסבר כה משכנע לדעתו, עד שמתעוררת השאלה: מה הטעם לדעתם של החכמים? הגמרא משיבה שהפסוק קובע: "יבמה יבוא עליה... ולקחה לו לאישה וייבמה" (דברים כ"ה:ה'). משמעות הדבר היא שזיקת הייבום הראשונה עדיין עליה. גם לאחר שנלקחה לאישה בידי האח השני, מעמדה הקודם כאשת בעלה הראשון שמת עדיין בתוקף. הגמרא מקשה על כך: אבל מה באשר למה שאנו לומדים במשנה (לח ע"א): אם נשא את יבמתולאישה, הרי היא במעמד משפטי של אשתו לכל דבר; ורבי יוסי בר חנינא אמר: דבר זה מלמד
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria