Drashot AI Logo
חוֹלֵץ לָא! לָא, בְּפִקַּחַת וְאַחַר כָּךְ נִתְחָרְשָׁה.
אבל לא, הוא אינו רשאי לבצע חליצה. הגמרא דוחה זאת: לא, מדובר באישה הכשירה מבחינה הלכתית שלאחר מכן נעשתה חירשת־אילמת, וחליצה שמבוצעת בידי חירשת־אילמת אינה בעלת הכוח להפקיע זיקת ייבום התקפה מדין תורה.
תָּא שְׁמַע: שְׁנֵי אַחִין פִּקְחִין נְשׂוּאִין שְׁתֵּי נׇכְרִיּוֹת, אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת, מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, מָה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת? כּוֹנֵס, וְאִם רוֹצֶה לְהוֹצִיא יוֹצִיא. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מָה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת? אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַיבֵּם.
בוא ושמע ראיה מברייתא: שני אחים פיקחים נשואים לשתי נשים שאינן קרובות זו לזו, אחת שהיא פיקחת ואחת חרשת. אם הפיקח שהוא בעלה של החרשת, מת, מה יעשה הפיקח שהוא בעלה של הפיקחת? הוא מייבם את החרשת, ואם לאחר מכן ירצה לגרשה, רשאי לגרשה. אבל אם הפיקח שהוא בעלה של הפיקחת מת, מה יעשה הפיקח שהוא בעלה של החרשת? הוא רשאי או לחלוץ או לייבם.
מַאי לָאו: מִדְּהוּא פִּקֵּחַ מֵעִיקָּרָא, הִיא נָמֵי חֵרֶשֶׁת מֵעִיקָּרָא, וְקָתָנֵי: כּוֹנֵס אִין, חוֹלֵץ לָא! מִידֵּי אִירְיָא? הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא.
וכי אין זה כך בברייתא זו, שמכיוון שהוא כשיר מבחינה הלכתית מלכתחילה, אפשר להניח כי גם היא אילמת-חרשת מלכתחילה? ונלמד: כן, הוא רשאי לבעול בייבום את היבמה שהיא אילמת-חרשת, אך לא, אין הוא רשאי לבצע חליצה לה, ובכך יש ראיה שחליצה אינה יכולה להיעשות אף על פי שמלכתחילה כחרשת-אילמת היא יבמה מכוח דין דרבנן ולא מכוח דין תורה. הגמרא דוחה זאת: האם המקרים דומים? זה המקרה הוא כפי שהוא, כלומר, הבעל כשיר לכל אורך הדרך, ואילו אותו מקרה הוא כפי שהוא, כלומר, האישה לא הייתה חרשת-אילמת מלכתחילה.
אֵיתִיבֵיהּ: שְׁנֵי אַחִין, אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ, נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת. מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מָה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת? תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.
הגמרא הקשתה על כך ממשנה (יבמות קיב ע"ב): שני אחים, אחד שהוא פיקח ואחד שהוא חרש, נשואים לשתי אחיות, אחת שהיא פיקחת ואחת שהיא חרשת. אם החרש שהוא בעלה של החרשת מת, מה יעשה הפיקח שהוא בעלה של הפיקחת? החרשת יוצאת ופטורה מייבום משום האיסור לשאת את אחות אשתו.
מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מָה יַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת? מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם.
אם האיש הכשיר הלכתית שהוא בעלה של האישה הכשירה הלכתית מת, מה צריך לעשות החרש-אילם שהוא בעלה של החרשת? הוא מגרש את אשתו, החרשת, בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם ולעולם אינה רשאית להינשא מחדש. הוא אינו יכול להישאר נשוי, משום שאשתו היא אחות יבמתו על פי דין תורה. הוא אינו יכול לייבם אותה, משום שהיא אחות גרושתו. מסתבר שחליצה אינה אפשרות, משום שהוא חרש-אילם, והחליצה שלו אינה יכולה להתיר זיקת ייבום שנקבעה על פי התורה.
וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי בְּפִקֵּחַ וְאַחַר כָּךְ נִתְחָרֵשׁ — מִי מָצֵי מַפֵּיק? וְהָתְנַן: נִתְחָרְשָׁה — יוֹצִיא, נִשְׁתַּטֵּית — לֹא יוֹצִיא. נִתְחָרֵשׁ הוּא אוֹ נִשְׁתַּטָּה — לֹא יוֹצִיא עוֹלָמִית.
ואם תאמר: גם כאן, מדובר באדם שהיה כשיר מבחינה הלכתית ולאחר מכן נעשה חרש־אילם, האם אדם כזה יכול לגרש את אשתו? האם לא למדנו את הדברים הבאים במשנה (קיב ע"ב): אם אדם כשיר מבחינה הלכתית נשא אישה כשירה מבחינה הלכתית והיא נעשתה חרשת־אילמת, הוא רשאי לגרשה; אם נעשתה חסרת דעת, אינו רשאי לגרשה, משום תקנת חכמים להגן עליה מפני פגיעה. ואם הוא עצמו נעשה חרש־אילם או נעשה חסר דעת, לעולם אינו רשאי לגרשה. מאחר שהיה כשיר כשנשא אותה, אין הוא יכול להפקיע נישואין שהם מן התורה כאשר הוא חסר כשירות.
אֶלָּא לָאו, בְּחֵרֵשׁ מֵעִיקָּרָא, וּמִדְּהוּא חֵרֵשׁ מֵעִיקָּרָא — הִיא נָמֵי חֵרֶשֶׁת מֵעִיקָּרָא. וּמִדַּאֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת מֵעִיקָּרָא — נׇכְרִיּוֹת נָמֵי חֵרְשׁוֹת מֵעִיקָּרָא, וּתְנַן גַּבֵּי נׇכְרִיּוֹת: כּוֹנֵס אִין, חוֹלֵץ לָא! אִישְׁתִּיק.
אלא, האין זה מתייחס לזכר שהיה חרש־אילם מלכתחילה? ומכיוון שהיה חרש־אילם מלכתחילה, אף היא הייתה חרשת־אילמת מלכתחילה. ומכיוון שהאחיות במקרים הללו היו חרשות־אילמות מלכתחילה, הרי שגם הנשים הזרות היו חרשות־אילמות מלכתחילה, ולמדנו במשנה לגבי הנשים הזרות שכן, הוא רשאי לייבם אותן, אבל לא, אין הוא רשאי לבצע חליצה. כאשר שאלה זו הובאה לפני רבה, הוא שתק ולא הייתה לו תשובה.
כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא תּוֹתְבֵיהּ מֵהָא, דְּיָכֵול לְשַׁנּוֹיֵי לָךְ: אֲחָיוֹת — חֵרְשׁוֹת מֵעִיקָּרָא, נׇכְרִיּוֹת — פִּקְּחוֹת וְאַחַר כָּךְ נִתְחָרְשׁוּ.
כאשר אביי בא לפני רב יוסף וסיפר לו על העניין, רב יוסף אמר לו: מה הטעם שהעלית בפניו קושיה על בסיס זה? שהרי הוא היה יכול ללמד, כלומר, להסביר לך, כך: האחיות שאליהן התייחסה המשנה היו חרשות-אילמות מלכתחילה, ואילו הנשים הזרות שאליהן התייחסה היו מבחינה הלכתית נשים כשירות שהתחרשו ונאלמו לאחר מכן.
אֶלָּא אִיבְּעִי לָךְ לְאוֹתֹבֵיהּ מֵהָא: שְׁנֵי אַחִין חֵרְשִׁין נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְּחוֹת, אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת, אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת. וְכֵן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת נְשׂוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִין פִּקְחִין, אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין חֵרְשִׁין, אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ — הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם. וְאִם הָיוּ נׇכְרִיּוֹת — יִכְנוֹסוּ, וְאִם רָצוּ לְהוֹצִיא — יוֹצִיאוּ.
אלא, היה עליך להעלות התנגדות לו מן המשנה הזו (קיב ע"ב): במקרים של שני אחים אילמים-חרשים הנשואים לשתי אחיות פיקחות מבחינה הלכתית או לשתי אחיות אילמות-חרשות או לשתי אחיות, אחת פיקחת מבחינה הלכתית ואחת אילמת-חרשת; וכן, שתי אחיות אילמות-חרשות הנשואות לשני אחים פיקחים מבחינה הלכתית או לשני אחים אילמים-חרשים או לשני אחים, אחד פיקח מבחינה הלכתית ואחד אילם-חרש, כל אלה הנשים פטורות מחליצה ומייבום במקרה של מות אחד האחים בלא ילדים. ואם, במקרים אלה, הנשים לא היו קרובות זו לזו, האחים הנותרים צריכים לייבם אותן, ואם ירצו לגרש אותן לאחר מכן, רשאים הם לגרש אותן.
הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא בְּפִקְחִים וּלְבַסּוֹף נִתְחָרְשׁוּ, מִי מָצֵי מַפְּקִי? וְהָתְנַן: נִשְׁתַּטֵּית — לֹא יוֹצִיא, נִתְחָרֵשׁ הוּא אוֹ נִשְׁתַּטָּה — לֹא יוֹצִיא עוֹלָמִית!
הגמרא מבהירה: מהן הנסיבות? אם נאמר שהמשנה מתייחסת לאנשים שהיו כשירים מבחינה הלכתית ולאחר מכן נעשו חרשים־אילמים, אם כן במקרה כזה האם הם יכולים לשחרר אותם? והרי למדנו במשנה (112b): אם היא נעשתה חסרת כשירות נפשית, אינו רשאי לגרשה; אם הוא נעשה חרש־אילם או חסר כשירות נפשית, שוב אינו יכול לגרשה לעולם?
אֶלָּא לָאו אַחֵרְשִׁין מֵעִיקָּרָא, וּמִדְּהֵן חֵרְשִׁין מֵעִיקָּרָא — אִינְהוּ נָמֵי חֵרְשׁוֹת מֵעִיקָּרָא, וְקָתָנֵי: אִם הָיוּ נׇכְרִיּוֹת — יִכְנוֹסוּ. יִכְנוֹסוּ — אִין, יַחְלֹצוּ — לָא! תְּיוּבְתָּא דְּרַבָּה תְּיוּבְתָּא.
אלא, האין זה מתייחס אל אנשים שהיו אילמים-חרשים מלכתחילה? ומאחר שהיו אילמים-חרשים מלכתחילה, גם הנשים היו אילמות-חרשות מלכתחילה, ונשנה שם: אם, במקרים הללו, לא היו קרובים זה לזה, האחים הנותרים צריכים לייבם אותן. מכאן משתמע: כן, צריכים לייבם אותן, אבל לא, אין הם צריכים לבצע חליצה. ממסקנה זו ניכר שאילמת-חרשת אינה רשאית לבצע חליצה; ההפרכה של דעתו של רבה היא הפרכה מכרעת.
קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת וְכוּ׳. אָמַר רַב נַחְמָן: אַשְׁכַּחְתֵּיהּ לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה וּלְרַב חָנָא חַתְנֵיהּ, דְּיָתְבִי וְקָמַקְווּ אַקְווֹתָא בְּשׁוּקָא דְּפוּמְבְּדִיתָא וְאָמְרִי, הָא דִּתְנַן: קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת, אֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ, הָנֵי מִילֵּי דִּנְפַלָה לֵיהּ מֵאָחִיו פִּקֵּחַ, דְּלָא יָדְעִינַן אִי בִּקְטַנָּה נִיחָא לֵיהּ אִי בְּחֵרֶשֶׁת נִיחָא לֵיהּ
§ שנינו במשנה: אם אחת האחיות היא קטנה והשנייה היא אילמת-חרשת, ביאת ייבום או חליצה של היבם עם אחת מהן אינה פוטרת את צרתה. אמר רב נחמן: מצאתי את רב אדא בר אהבה ואת רב חנא חתנו יושבים ומקשים קושיות [קמקוו אקוותא] זה לזה בשוק של פומבדיתא, ואומרים כך: זה שלמדנו במשנה, שבמקרה של קטנה וחרשת, הביאה של ייבום עם אחת מהן אינה פוטרת את צרתה, חל כאשר היא נזדמנה לפני ולייבום כאלמנת אחיו הכשיר מבחינה הלכתית. בנסיבות כאלה, אין אנו יודעים אם הקטנה הייתה עדיפה על האח שנשא אותה תחילה, או אם החרשת הייתה עדיפה עליו.
אִי בִּקְטַנָּה נִיחָא לֵיהּ — דְּאָתְיָא לִכְלַל דֵּיעָה, אִי בְּחֵרֶשֶׁת נִיחָא — דִּגְדוֹלָה הִיא, וּבַת בִּיאָה הִיא. אֲבָל נָפְלָה מֵאָחִיו חֵרֵשׁ — וַדַּאי בְּחֵרֶשֶׁת נִיחָא לֵיהּ, דְּבַת בִּיאָה הִיא וּבַת מִינֵּיהּ הִיא.
הגמרא מסבירה: הם הסתפקו אם הקטנה הייתה עדיפה עליו, שכן היא בסופו של דבר הייתה מגיעה לכושר שכלי מלא כאשר הייתה מגיעה לבגרות, או אם החירשת הייתה עדיפה, שכן היא בוגרת והיא ראויה לקיום יחסי אישות. לנוכח הספק, אי אפשר לקבוע שלמי מהן הנישואין הראשונים היו שלמים יותר, ולכן ייבום של אחת מהן אינו יכול לפטור את צרתה. אולם, אם היא נזדמנה לפניו לייבום כאלמנת אחיו שהיה חירש-אילם, ודאי שהחירשת הייתה עדיפה עליו, שכן הייתה ראויה ליחסי אישות והייתה ממינו, ולכן הנישואין עמה היו שלמים יותר.
וְאָמֵינָא לְהוּ אֲנָא: אֲפִילּוּ נְפַלָה לֵיהּ מֵאָחִיו חֵרֵשׁ נָמֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ.
ואני, רב נחמן, אמרתי להם: אפילו אם היא נזדמנה לפני לו כאלמנת אחיו שהיה חרש-אילם, עדיין הדבר מוטל בספק, משום שההבדל בין נישואי קטנה לבין נישואי חרש-אילם במקרה זה אינו תלוי בהעדפותיו של הבעל הראשון. אלו סוגים שונים של קשרים.
כֵּיצַד תַּקָּנָתָן? אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב: כּוֹנֵס הַחֵרֶשֶׁת וּמוֹצִיאָהּ בְּגֵט, וּקְטַנָּה תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל, וְתַחְלוֹץ.
הגמרא שואלת: כיצד ניתן לתקן את מצבן , כדי שיוכלו להינשא מחדש? רב חסדא אמר בשם רב: הוא בא עליה בנישואי ייבום עם החרשת, ולאחר מכן מגרש אותה באמצעות גט. הוא אינו יכול להישאר נשוי לה, משום שהחליצה שלאחר מכן של הקטנה תפסול אותה כצרת יבמתו שעשתה חליצה [חלוצה]. הקטנה צריכה להמתין עד שתגיע לבגרות ולאחר מכן לעשות חליצה.
אָמַר רַב חִסְדָּא: שְׁמַע מִינַּהּ, קָסָבַר רַב: חֵרֶשֶׁת קְנוּיָה וּמְשׁוּיֶּירֶת, קְטַנָּה קְנוּיָה וְאֵינָהּ קְנוּיָה. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ חֵרֶשֶׁת קְנוּיָה וְאֵינָהּ קְנוּיָה, קְטַנָּה קְנוּיָה וּמְשׁוּיֶּירֶת, חֵרֶשֶׁת אַמַּאי כּוֹנֵס וּמוֹצִיאָהּ בְּגֵט?
רב חסדא אמר: למד מזו האמירה שרב סבור כי חרשת נשואה נקנית באופן חלקי, וקטנה או שנקנית או שאינה נקנית, כלומר, יש ספק אם נקנתה לגמרי או שלא נקנתה כלל. שאם עולה על דעתך לומר להפך, שהחרשת או שנקנית או שאינה נקנית, ואילו הקטנה נקנית באופן חלקי, אז לגבי החרשת, מדוע שיבעול לשם ייבום ואחר כך יוציאנה בגט?

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria