בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מְמָאֲנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֲרוּסוֹת וּנְשׂוּאוֹת.
משנה: חכמים תיקנו שבמקרה של ילדה קטנה שאביה מת, אמה או אחיה רשאים להשיאה. אולם לנישואין כאלה אין אותו מעמד משפטי כמו לנישואיה של אישה בוגרת. לכן, אם הקטנה מתחרטת על שנישאה, מותר לה למסור הצהרת מיאון לבעלה, ובכך לבטל את קשר הנישואין. נחלקו חכמים בפרטי הלכה זו: בית שמאי אומרים: רק ארוסות יכולות למאן. נערה יכולה למאן, בהגיעה לבגרות, ולהימנע מלהישאר נשואה לאיש שאמה או אחיה השיאוה לו בהיותה קטנה לאחר מות אביה. אבל בית הלל אומרים שגם ארוסות וגם נשואות יכולות למאן.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בַּבַּעַל וְלֹא בַּיָּבָם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בַּבַּעַל וּבַיָּבָם.
בית שמאי אומרים: מיאון יכול להיות מופנה רק כלפי בעלה ולא כלפי יבמה. במצב כזה, עליה לבצע חליצה כדי להתיר את זיקת הייבום. אבל בית הלל אומרים: הוא יכול להיות מופנה כלפי בעלה או יבמה.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּפָנָיו, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בְּפָנָיו וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּבֵית דִּין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בְּבֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין.
בית שמאי אומרים: המיאון חייב להיעשות דווקא בפני הבעל. אבל בית הלל אומרים: הוא יכול להיעשות בין בפניו ובין שלא בפניו. בית שמאי אומרים: המיאון חייב להיעשות דווקא בבית דין. אבל בית הלל אומרים: הוא יכול להיעשות בין בבית דין ובין שלא בבית דין.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: מְמָאֶנֶת וְהִיא קְטַנָּה, אֲפִילּוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ פְּעָמִים. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: אֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶפְקֵר, אֶלָּא מְמָאֶנֶת וּמַמְתֶּנֶת עַד שֶׁתַּגְדִּיל, וּתְמָאֵן, וְתִנָּשֵׂא.
בית הלל אמרו לבית שמאי: היא יכולה למאן כל עוד היא קטנה, אפילו ארבע או חמש פעמים אם קרוביה השיאו אותה שוב לאיש אחר לאחר כל מיאון. בית שמאי אמרו להם: אין לנהוג בבנות ישראל בזלזול ואין להעבירן מאיש אחד לאחר. אלא, היא ממאנת פעם אחת. ואז עליה להמתין עד שתגיע לבגרות, ולמאן, ולהינשא.
גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מַאי טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי — לְפִי שֶׁאֵין תְּנַאי בְּנִשּׂוּאִין. וְאִי נְשׂוּאָה תְּמָאֵן, אָתֵי לְמֵימַר יֵשׁ תְּנַאי בְּנִשּׂוּאִין.
גמרא:רב יהודה אמר ששמואל אמר: מהו טעמו של בית שמאי שפסקו כי קטנה נשואה אינה יכולה למאן? זה מפני שאין תנאים לגבי נישואין. אף על פי שקידושין יכולים להיות על תנאי, התנאי מתבטל עם השלמת הנישואין. כמו כן, נישואין אינם יכולים להיות על תנאי, שכן יחסי האישות אינם כפופים לתנאים. ואם קטנה נשואה תמאן, אחרים עלולים לחשוב שזהו תנאי לגבי נישואיה של אישה בוגרת, והם יבואו לומר שיש תנאי לגבי נישואין.
נִכְנְסָה לְחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? לְפִי שֶׁאֵין תְּנַאי בְּחוּפָּה.
הגמרא שואלת: אבל מה יש לומר אם היא נכנסה לחופה אך עדיין לא קיימה יחסי אישות? הנישואין חלים אף על פי שעדיין לא הושלמו בקיום יחסי אישות. הגמרא משיבה: אין תנאים לגבי חופה, כלומר, טקס הנישואין.
מָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? לָא פְּלוּג רַבָּנַן.
הגמרא שואלת עוד: אבל מה יש לומר אם האב מסר את בתו לשלוחי הבעל כדי להינשא, כך שהיא נחשבה נשואה עוד לפני שטקס הנישואין התקיים? הגמרא משיבה: החכמים לא הבחינו בין נסיבות שונות, ואין נישואין על תנאי. מכאן שסירוב אינו יכול להיעשות מרגע שנערה קטנה נשואה.
וּבֵית הִלֵּל: מִידָּע יָדְעִי דְּנִישּׂוּאֵי קְטַנָּה דְּרַבָּנַן נִינְהוּ. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי, לְפִי שֶׁאֵין אָדָם עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת.
ומה באשר לבית הלל, מהו טעמם? ידוע שנישואי קטנה הם מדברי חכמים, ולכן איש לא יבלבל סוג נישואין זה עם נישואי גדולה. רבה ורב יוסף שניהם אומרים: טעמו של בית שמאי הוא שאדם אינו עושה בעילתו בעילת זנות. אם בא על הקטנה ולאחר מכן נתבטלו הנישואין למפרע על ידי מיאונה, נמצא שמעשה הביאה שלו היה מחוץ למסגרת הנישואין ונחשב בעילת זנות.
נִכְנְסָה לַחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? לָא נִיחָא לֵיהּ דְּתִיהְוֵי חוּפָּה דְאִיסּוּרָא. מָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? לָא פְּלוּג רַבָּנַן. וּבֵית הִלֵּל, כֵּיוָן דְּאִיכָּא קִדּוּשִׁין וּכְתוּבָּה — לָא אָתוּ לְמֵימַר דִּבְעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת.
הגמרא שואלת: מה יש לומר אם היא נכנסה לחופה אך לא קיימה יחסי אישות, שהרי טעם זה לא יחול במקרה כזה? הגמרא משיבה: לא יהיה הדבר נוח לו, כלומר, לבעל, אם שלו תהיה חופה אסורה, שכן אם הנישואין יתבטלו לאחר מכן בשל סירובה, הוא יעמוד תחת החופה עם אישה שלא הייתה מותרת לו. הגמרא שואלת: מה יש לומר אם האב מסר את בתו לשלוחי הבעל? הגמרא משיבה: חכמים לא חילקו בין נסיבות שונות. וכיצד משיבים בית הלל לנימוקם של בית שמאי? מאחר שיש כאן גם קידושין וגם כתובה במקרה זה, איש לא יבוא לומר שמעשה הביאה שלו היה בעילת זנות. הטעם העיקרי שבית שמאי אוסרים מיאון לאחר הנישואין הוא מפני שהדבר יהפוך את יחסי האישות של הנישואין ליחסי זנות. בית הלל אינם רואים פעילות מינית בנסיבות כאלה כזנות, ולכן גם אין כל סטיגמה על כך שעמד תחת חופה עם נערה שלאחר מכן ממאנת בנישואין.
רַב פָּפָּא אָמַר: טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי מִשּׁוּם פֵּירֵי, טַעְמָא דְּבֵית הִלֵּל מִשּׁוּם פֵּירֵי. טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי מִשּׁוּם פֵּירֵי — דְּאִי אָמְרַתְּ נְשׂוּאָה תְּמָאֵן, שָׁמֵיט וְאָכֵיל לְהוּ מִינַּהּ, דְּסוֹף סוֹף לְמִיפַּק קָיְימָא. וּבֵית הִלֵּל: אַדְּרַבָּה, כֵּיוָן דְּאָמְרַתְּ תְּמָאֵן — אַשְׁבּוֹחֵי מַשְׁבַּח לְהוּ. סָבַר דְּאִי לָא, עָיְיצִי לַהּ קְרוֹבֵיהּ, וּמַפְּקִי לַהּ מִינֵּיהּ.
רב פפא אמר: הנימוק של בית שמאי הוא משום הפירות מן הנכסים שהיא מכניסה לנישואין, והנימוק של בית הלל הוא גם משום הפירות מנכסיה. הוא מסביר: הנימוק של בית שמאי הוא משום הפירות מנכסיה, שאם תאמר שקטנה נשואה יכולה למאן, אז הבעל של אותה קטנה עלול לתפוס את אותם פירות ממנה ולאוכלם, שכן בסופו של דבר היא עשויה לעזוב אותו אם תמאן בו לאחר מכן. בינתיים, הוא ינסה להפיק רווח רב ככל שיוכל. ובית הלל אומרים: אדרבה: מאחר שאתה אומר שהיא יכולה למאן, הוא יבקש להשביח את נכסיה. הוא יחשוב: אם לא אעשה כן, קרוביה ייעצו לה למאן בו והם ייקחו אותה ממנו.
רָבָא אָמַר: הַיְינוּ טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי — שֶׁאֵין אָדָם טוֹרֵחַ בִּסְעוּדָה וּמַפְסִידָהּ. וּבֵית הִלֵּל: תַּרְוַיְיהוּ נִיחָא לְהוּ, כְּדֵי דְּלִיפּוֹק עֲלַיְיהוּ קָלָא דְאִישׁוּת.
רבא אמר: זהו טעמו של בית שמאי: אדם אינו טורח לעשות סעודת נישואין ואז להפסיד אותה. אם האישה זכאית לסרב לו אפילו לאחר הנישואין, האיש לא יהיה מוכן לשאת קטנה ולשאת בהוצאות החתונה, כאשר לא ודאי שתישאר עמו. ובית הלל סוברים כך: הנישואין נוחים לשניהם אפילו אם יתבטלו לאחר מכן, כדי ליצור פרסום עליהם שהם נשואים.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בַּבַּעַל וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מְמָאֶנֶת לְמַאֲמָרוֹ, וְאֵינָהּ מְמָאֶנֶת לְזִיקָּתוֹ. אָמַר רַב חִסְדָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא? מַאֲמָר, דְּמִדַּעְתַּהּ — מָצְיָא עָקְרָא. זִיקָּה, דִּבְעַל כֻּרְחַהּ — לָא מָצְיָא עָקְרָא.
§ כך שנינו במשנה: בית שמאי אומרים: מיאון יכול להיות מופנה רק כלפי בעלה ולא כלפי היבם שלה. אם היא רוצה למאן ביבם שלה, עליה לבצע חליצה כדי להתיר את זיקת הייבום. אבל בית הלל אומרים שמיאון יכול להיות מופנה כלפי בעלה או כלפי היבם שלה. רבי אושעיא אמר: יבמה קטנה יכולה למאן בקידושי ייבום אך אינה יכולה למאן בזיקת הייבום שלו. לפני שהיבם מקדש אותה, היא אינה יכולה לבטל את זיקת הייבום על ידי מיאון. רב חסדא אמר: מה טעמו של רבי אושעיא? במקרה של קידושי ייבום, שהם נעשים בהסכמה, היא יכולה לבטל אותם. אבל לגבי זיקת הייבום, שחלה עליה אפילו בניגוד לרצונה, היא אינה יכולה לבטל אותה.
וַהֲרֵי בִּיאָה, דִּבְעַל כֻּרְחַהּ,
הגמרא שואלת: אבל השלמת זיקת הייבום עשויה להיות בניגוד לרצונה
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria