עֶשֶׂר שָׁנִים מָלַךְ שְׁמוּאֵל בְּעַצְמוֹ, שָׁנָה אַחַת שֶׁמָּלַךְ שָׁאוּל וּשְׁמוּאֵל, וּשְׁתַּיִם שֶׁמָּלַךְ שָׁאוּל בְּעַצְמוֹ, וּשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שֶׁמָּלַךְ דָּוִד.
היו עשר שנים שבהן שמואל מלך לבדו, ממות עלי ועד הכתרת שאול, ושנה אחת שבה שאול מלך ושמואל עדיין היה בחיים, כלומר, שאול מלך שנה אחת בחייו של שמואל, ושנתיים שבהן שאול מלך לבדו, כלומר, לאחר מות שמואל. בנוסף, היו שלושים ושבע שנים שבהן דוד מלך, תחילה בחברון ולאחר מכן בירושלים. סך הכול מדובר בארבעים שנה מאז שבני העם היהודי ביקשו לראשונה מלך, ואבשלום חשב שכעת הגיע זמנו למלוך על העם היהודי.
מַתְנִי׳ חַטַּאת הַיָּחִיד שֶׁכִּפְּרוּ בְּעָלֶיהָ — מֵתָה, וְשֶׁל צִבּוּר — אֵינָהּ מֵתָה.
משנה: ישנה הלכה שנמסרה למשה מסיני, שיש חמש חטאות שאינן כשרות להקרבה על המזבח ואין להן תקנה, ולכן מניחים אותן למות. ואלו הן: ולד חטאת; תמורת חטאת; חטאת שבעליה מתו; חטאת שבעליה נתכפרו בחטאת אחרת, כאשר החטאת המקורית אבדה או נגנבה ולאחר מכן נמצאה; וחטאת שעברה שנתה. המשנה ממשיכה בדיון על ההבחנה בין קורבנות יחיד לקורבנות ציבור. חטאת יחיד שבעליה נתכפרו בחטאת אחרת לאחר שאבדה, מניחים אותה למות, אך במקרה של חטאת ציבור אין מניחים אותה למות.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תָּמוּת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מָה מָצִינוּ בִּוְלַד חַטָּאת, וּבִתְמוּרַת חַטָּאת, וּבְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ — דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּיָחִיד וְלֹא בְּצִבּוּר, אַף שֶׁכִּפְּרוּ בְּעָלֶיהָ וְעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ — בְּיָחִיד דְּבָרִים אֲמוּרִים וְלֹא בְּצִיבּוּר.
רבי יהודה אומר: אפילו חטאת ציבור תמות. רבי שמעון אומר: כשם שמצאנו לגבי ולד חטאת, ולגבי תמורת חטאת, ולגבי חטאת שמתו בעליה, שדברים אלו נוהגים בחטאת יחיד ולא בחטאת ציבור, כך גם, במקרים של חטאת שבעליה נתכפרו בחטאת אחרת, ושל חטאת שעברה שנתה הראשונה, הדברים נאמרו לגבי חטאת יחיד ולא לגבי חטאת ציבור.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מַהוּ אוֹמֵר חַטָּאת ״יָבִיא״? מִנַּיִן לְמַקְדִּישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְנִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה קַיֶּימֶת, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת — מִנַּיִן שֶׁאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה יָבִיא? תַּלְמוּד לוֹמַר ״חַטָּאת״. יָכוֹל יָבִיא שְׁתֵּיהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״יְבִיאֶנָּה״ — אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם.
גמרא:החכמים לימדו בברייתא: מהו מה שהפסוק מלמד כאשר הוא אומר: "ואם יביא כבש קרבנו לחטאת, נקבה תמימה יביאנה" (ויקרא ד:לב)? מניין נלמד לגבי מי שהפריש את חטאתו והיא אבדה, והפריש אחרת במקומה, והראשונה נמצאה חיה, ושתיהן עומדות ראויות להקרבה, מניין נלמד שהוא רשאי להביא איזו מהן שירצה? הפסוק אומר: "חטאת." אפשר היה לחשוב שהוא חייב להביא את שתיהן. לכן, המשך הפסוק אומר: "יביאנה." מכאן שהוא חייב להביא אחת מן הבהמות ולא שתיים מהן.
וְאוֹתָהּ שְׁנִיָּה מָה תְּהֵא עָלֶיהָ? אָמַר רַב הַמְנוּנָא, תַּנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תִּרְעֶה, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: תָּמוּת.
הגמרא שואלת: ואם כן, אותה שנייה בהמה, מה יהיה עליה? רב המנונא אומר כי שנינו בברייתא שרבי יהודה אומר: מניחים אותה לרעות עד שתיפסל, ואז פודים אותה והכסף משמש לקניית קורבן נדבה. רבי שמעון אומר: תמות, שכן זו חטאת יחיד שבעליה נתכפרו בחטאת אחרת.
וּמִי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה תִּרְעֶה? וְהָא רַבִּי יְהוּדָה ״תָּמוּת״ שָׁמְעִינַן לֵיהּ! אֵיפוֹךְ: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תָּמוּת, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: תִּרְעֶה. וּמִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן תִּרְעֶה? וְהָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: חָמֵשׁ חַטָּאוֹת מֵתוֹת!
הגמרא שואלת: וכי רבי יהודה אכן אמר שזו רועה? והרי שמענו שרבי יהודה פוסק במשנה שהבהמה תמות? הגמרא משיבה: הפוך את השמות בברייתא, כך שתיקרא: רבי יהודה אומר: היא תמות; רבי שמעון אומר: היא רועה. הגמרא שואלת: וכי רבי שמעון אכן אמר שזו רועה? והרי רבי שמעון אמר: יש חמש חטאות שמניחים להן למות, ובכללן חטאת שבעליה נתכפרו בחטאת אחרת.
אֶלָּא (אֲמַר לֵיהּ) לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן — בַּאֲבוּדָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה, כָּאן — בַּאֲבוּדָה בִּשְׁעַת כַּפָּרָה.
אלא, הגמרא מסבירה: למעשה, אל תהפוך את הדעות של רבי יהודה ורבי שמעון בברייתא, ואין בכך קושי. כאן, במקום שבו רבי יהודה אומר בברייתא שהבהמה השנייה חייבת להישלח לרעות, מדובר בבהמה שהייתה אבודה בזמן ההפרשה של תחליף שיתפוס את מקומה, אך הבהמה המקורית נמצאה לפני שהשנייה הוקרבה. מאחר שהבהמה נמצאה לפני שהאחרת הוקרבה, היא נשלחת לרעות. שם, במשנה שבה רבי יהודה אומר שיש להשאיר את הבהמה למות, מדובר בבהמה שעדיין הייתה אבודה בזמן הכפרה, כלומר, כאשר התחליף הוקרב.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אִידֵּי וְאִידֵּי בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה, וְלָא קַשְׁיָא — הָא רַבִּי יְהוּדָה אַלִּיבָּא דְּרַבִּי, הָא רַבִּי יְהוּדָה אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן.
ואם תרצה, אמור במקום זאת: גם זוברייתאוגם אותה משנה עוסקות בבהמה שאבדה רק בשעת ההפרשה של הבהמה השנייה, ואף על פי כן אין זה קשה. כאן במשנה, רבי יהודה פוסק שיש להניח לבהמה למות בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא במשנה (כב ע"ב), שכן הוא סבור שאפילו אם הבהמה אבדה רק כאשר הופרשה הבהמה השנייה ונמצאה עד זמן הקרבתה, עדיין יש להניח לה למות. שם בברייתא, רבי יהודה אומר שהבהמה נשלחת לרעות בהתאם לדעתם של חכמים באותה משנה עצמה. חכמים חולקים על רבי יהודה הנשיא, ופוסקים שיש להניח לבהמה למות רק אם עדיין לא נמצאה כאשר בהמת התחליף הוקרבה.
וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר חַטַּאת צִיבּוּר שֶׁכִּפְּרוּ בְּעָלִים מֵתָה?
§ המשנה לימדה שרבי יהודה אומר: אפילו חטאת ציבור תמות אם הציבור כבר התכפר באמצעות בהמה אחרת. הגמרא שואלת: וכי יש מי שאמר שחטאת ציבור שבעליה התכפרו בחטאת אחרת לאחר שאבדה, דינה למות?
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria