אֲמַר לְהוּ: מִי אָכְלִי אִינָשֵׁי נַהֲמָא דְּדַהֲבָא? אֲמַרוּ לֵיהּ: אֶלָּא אִי נַהֲמָא בָּעֵית, לָא הֲוָה לָךְ בְּאַתְרָךְ נַהֲמָא לְמֵיכַל, דִּשְׁקַלְתְּ וַאֲתֵית לְהָכָא? כִּי נָפֵיק וְאָתֵי, כְּתַב אַבָּבָא דְּמָחוֹזָא: אֲנָא אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן, הֲוֵיתִי שָׁטְיָיא עַד דַּאֲתֵיתִי לִמְדִינָת אַפְרִיקֵי דִּנְשַׁיָּא, וִילֵיפִית עֵצָה מִן נְשַׁיָּא.
אלכסנדר אמר לנשים: האם אנשים אוכלים לחם מזהב? הן אמרו לו: אבל אם כל מה שרציתם היה לחם ממשי, האם לא היה לכם לחם לאכול במקומכם שלכם? לא בשביל לחם יצאתם למסע מלחמה ועמלתם ובאתם הנה. ודאי באתם כדי להרבות את עושרכם. כאשר אלכסנדר עזב ובא בחזרה לארצו, הוא כתב על שער העיר: אני, אלכסנדר ממקדון, הייתי כסיל עד שבאתי לארץ אפריקה של נשים, ולמדתי בינה מנשים.
כִּי שָׁקֵיל וְאָתֵי, יָתֵיב אַהָהוּא מַעְיָינָא, קָא אָכֵיל נַהֲמָא. הֲווֹ בִּידֵיהּ גִּלְדָּנֵי דְּמִלְחָא, בַּהֲדֵי דִּמְחַוְּורִי לְהוּ – נְפַל בְּהוּ רֵיחָא. אֲמַר: שְׁמַע מִינַּהּ הַאי עֵינָא מִגַּן עֵדֶן אָתֵי.
§ בנוגע לאלכסנדר, הגמרא מספרת: כאשר לקח את עצמו והלך לדרכו, ישב ליד מעיין מסוים והיה אוכל לחם. היו בידיו דגים מלוחים [guldenei], וכאשר ניקה אותם ממליחותם היתרה, ניחוח נעים במיוחד נדף מהם. אלכסנדר אמר לעצמו: אני יכול להסיק מן המאורע הזה שהמעיין הזה נובע מגן עדן.
אִיכָּא דְּאָמְרִי: שְׁקַל מֵהָנְהוּ מַיָּא, טְרָא בְּאַפֵּיהּ. אִיכָּא דְאָמְרִי: אִידַּלִּי כּוּלֵּיהּ עַד דִּמְטָא לְפִתְחָא דְּגַן עֵדֶן, רְמָא קָלָא: פִּתְחוּ לִי בָּבָא! אֲמַרוּ לֵיהּ ״זֶה הַשַּׁעַר לַה׳ וְגוֹ׳״. אֲמַר לְהוֹן: אֲנָא נָמֵי מַלְכָּא אֲנָא, מִיחְשָׁב חֲשִׁיבְנָא, הַבוּ לִי מִידֵּי. יְהַבוּ לֵיהּ גּוּלְגֻּלְתָּא חֲדָא, אַתְיַיהּ תַּקְלֵיהּ לְכוּלֵּיהּ דַּהֲבָא וְכַסְפָּא דִּידֵיהּ בַּהֲדַיהּ, לָא הֲוָה (מַתְקָלֵיהּ).
יש מי שאומרים: הוא לקח מאותם המים ורחץ את פניו. ויש מי שאומרים: הוא עלה לאורך כל המעיין עד שהגיע לפתח גן עדן. הוא הרים קול רם, וקרא: פתחו לי את השער! השומר של גן עדן אמר לו: "זה שער ה'; צדיקים יבואו בו" (תהילים קיח:כ). מאחר שאינך צדיק, אינך רשאי להיכנס. אמר להם: גם אני ראוי, שכן אני מלך; אני חשוב מאוד. אם לא יורשה לי להיכנס, לפחות תנו לי משהו מבפנים. הם נתנו לו גלגל עין אחד. הוא הביא אותו ושקל כנגדו את כל הזהב והכסף שהיו לו, ובכל זאת העושר לא השתווה למשקלו הרב של גלגל העין.
אֲמַר לְהוֹן לְרַבָּנַן: מַאי הַאי? אָמְרִי גּוּלְגֻּלְתָּא דְּעֵינָא דְּבִישְׂרָא וּדְמָא [הוּא], דְּלָא קָא שָׂבַע. אֲמַר לְהוּ: מִמַּאי דְּהָכִי הוּא? שָׁקְלִי קַלִּיל עַפְרָא וְכַסְּיוּהּ, לְאַלְתַּר תְּקַלָא, דִּכְתִיב: ״שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן לֹא תִשְׂבַּעְנָה וְגוֹ׳״.
הוא אמר לחכמים: מה זה? מדוע גלגל העין הזה מכריע את הכול? הם אמרו: זהו גלגל העין של אדם בן תמותה בשר ודם, שאינו שבע לעולם. הוא אמר להם: מניין אתם יודעים שזהו הטעם למאזניים הבלתי מאוזנים? החכמים השיבו לו: קח מעט עפר וכסה את העין. הוא עשה כן, ומיד התאזנה במשקל הנגדי הראוי לה. העין לעולם אינה שבעה כל עוד היא יכולה לראות, כמו שנאמר: "שאול ואבדון לא תשבענה; ועיני האדם לא תשבענה" (משלי כז:כ).
תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: גֵּיהִנָּם לְמַעְלָה מִן הָרָקִיעַ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים לַאֲחוֹרֵי הָרֵי חשֶׁךְ.
הגמרא מצטטת אמירה הקשורה לתיאורה הקודם על מסעו של אלכסנדר. בבית מדרשו של אליהו לימדו: גיהינום נמצא מעל השמים, ויש אומרים שהוא מעבר להרי החושך.
תָּנָא רַבִּי חִיָּיא: כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה – שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קוּמִי רוֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה׳ (וְגוֹ׳)״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכׇל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה׳ וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ״.
הפרק, וכן החלק התלמודי של המסכת, מסתיים בדברי שבח ללומדי תורה. רבי חייא לימד: לגבי כל מי שעוסק בתורה בלילה, השכינה כנגדו, שנאמר: "קומי רוני בלילה, לראש אשמורות; שפכי כמים לבך נוכח פני ה׳, שאי אליו כפייך" (איכה ב:יט). רבי אלעזר בן עזריה אמר: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: "וכל בנייך לימודי ה׳ ורב שלום בנייך" (ישעיהו נד:יג). אפשר לקרוא זאת כבונייך, בונייך, כלומר, החכמים בונים ומרבים שלום לכל העולם.
הֲדַרַן עֲלָךְ לֹא הָיוּ כּוֹפְתִין
א אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה: בָּרְכוּ בְּרָכָה אַחַת! וְהֵם בֵּרְכוּ. קָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, ״שְׁמַע״, ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״, ״וַיֹּאמֶר״.
משנה: ה:א לאחר שהכוהנים השלימו להניח את איברי קרבן התמיד על הכבש, הם הלכו ללשכת הגזית כדי לקרוא את שמע. הממונה הכוהן שפיקח על הפייסות במקדש אמר לכוהנים: ברכו ברכה אחת מן הברכות הנלוות לשמע. ואנשי משמר הכהונה בירכו ברכה, ולאחר מכן קראו את עשרת הדיברות, שמע (ראו דברים ו:ד–ט), והיה אם שמוע (ראו דברים יא:יג–כא), וויאמר (ראו במדבר טו:לז–מא), הנוסח המקובל של שמע.
בֵּרְכוּ אֶת הָעָם שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת: ״אֱמֶת וְיַצִּיב״, וַעֲבוֹדָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. וּבַשַּׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לַמִּשְׁמָר הַיּוֹצֵא.
בנוסף, הם בירכו את העם בשלוש ברכות. ברכות אלו היו: אמת ויציב, ברכת הגאולה הנאמרת לאחר שמע; וברכת העבודה, שהיא גם ברכה הנאמרת בתפילת העמידה; וברכת הכוהנים, הנאמרת בצורת תפילה, ללא נשיאת כפיים המלווה בדרך כלל ברכה זו (תוספות). ובשבת, כאשר משמר הכהונה החדש היה מתחיל את עבודתו, היו הכוהנים מוסיפים ברכה אחת הנאמרת על ידי משמר הכהונה היוצא, שתשרה אהבה, אחווה, שלום ורעות בין כוהני המשמר הנכנס.
ב אָמַר לָהֶם: חֲדָשִׁים לִקְטֹרֶת בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ. זָכָה מִי שֶׁזָּכָה, אָמַר לָהֶם: חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים, בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הַמַּעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, הוּא מַעֲלֶה אוֹתָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
משנה ה:ב הכהן הממונה אמר להם: יבואו ויפיסו על הקטורת רק אותם כהנים שהם חדשים להקטרת הקטורת. מי שזכה באותו פיס זכה בזכות להקטיר את הקטורת. הכהן הממונה אמר להם: אותם כהנים חדשים, כלומר, אלה שמעולם לא עשו את העבודה, יחד עם אותם כהנים ותיקים, כלומר, אלה שכבר עשו אותה, יכולים לבוא ולהשתתף בפיס כדי לקבוע מי מעלה את האיברים מן החצי התחתון של הכבש, שם הונחו קודם לכן, אל המזבח. רבי אליעזר בן יעקב אומר: הכהן שמעלה את האיברים אל הכבש הוא זה שמעלה אותם מן הכבש ומניח אותם על המזבח.
ג מְסָרוּם לַחַזָּנִים, הָיוּ מַפְשִׁיטִין אוֹתָם אֶת בִּגְדֵיהֶם, וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין עֲלֵיהֶם אֶלָּא מִכְנָסַיִם בִּלְבַד. וְחַלּוֹנוֹת הָיוּ שָׁם, וְכָתוּב עֲלֵיהֶם תַּשְׁמִישׁ הַכֵּלִים.
משנה ה:ג הכוהנים שלא זכו בפיס עדיין היו לבושים בבגדי הכהונה שנדרשו ללבוש בעת הכניסה לפיס, כדי שאם יזכו יהיו מוכנים לעבודה מיידית. הכוהן הממונה מסר את הכוהנים הללו לידי השגחת המשמשים [laḥazanim]. המשמשים היו מפשיטים את הכוהנים הללו ומסירים את בגדיהם, והיו משאירים עליהם רק את מכנסיהם. לאחר שהכוהנים לבשו את בגדיהם שאינם מקודשים, היו מסירים את מכנסי הכהונה ולובשים את מכנסיהם שאינם מקודשים. והיו שם ארבעה תאי אחסון שם במקדש לאחסון בגדי כהונה עבור כל משמר כהונה, ועל כל אחד מהם היה כתוב שימוש הבגד המאוחסן שם: מכנסיים, כתונת, אבנט ומצנפת.
ד מִי שֶׁזָּכָה בַּקְּטֹרֶת הָיָה נוֹטֵל אֶת הַכַּף, וְהַכַּף דּוֹמֶה לְתַרְקַב גָּדוֹל שֶׁל זָהָב מַחְזֶקֶת שְׁלֹשָׁה קַבִּין, וְהַבָּזֵךְ הָיָה בְּתוֹכוֹ.
משנה ה:ד הכהן שזכה בגורל לשרוף את הקטורת היה נוטל את הכף ששימשה לנשיאת הקטורת. והכף הייתה דומה לכלי זהב גדול שהכיל שלושה קבין, והכלי הקטן יותר היה מונח בתוך הכף.