Drashot AI Logo
וְשָׁיְיפִי לְהוּ בְּחַבְלָא דְּצַבְתָּא דִּסְרִיךְ עֲלֵיהּ בִּזְרָא, וְקָבְרִי הֵיכָא דְּמַסֵּיק יַמָּא שִׂירְטוֹן, קוֹרָה – עָבְדָא, פֵּירֵי – לָא עָבְדָא, וּתְלָת בְּרִיכֵי מִינַּיְיהוּ לָא מַחְזְקָה לְהוּ גַּמְלָא.
והחקלאים משפשפים אותם בחבל העשוי מכפות תמרים, שאליו נדבקים הזרעים, והם נוטעים את העץ במקום שבו הים פולט משקעים של סחף [sirton]. עץ הנטוע בדרך זו מפיק עץ המתאים לקורה, אך הוא אינו מניב פרי. וכיוון שהעץ אינו מפנה את משאביו להנבת פרי, עצו חזק וכבד כל כך, עד שלגבי שלושה מענפיו, גשר אינו יכול לשאת אותם.
סִידֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה גְּדוֹלָה וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא? רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא. חַד אָמַר: כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בָּהּ, וְחַד אָמַר: כְּדֵי שֶׁיְּהוּ מַצִּיתִין הָאֲלִיתָא מִשָּׁם.
§ המשנה מלמדת: הכהן סידר את המערכה הגדולה בצדו המזרחי של המזבח, ופתחה היה בצדו המזרחי של המזבח. הגמרא שואלת: מה הטעם שנעשה פתח במערכה? עניין זה נתון למחלוקת בין רב הונא ורב חסדא: אחד אמר שהפתח נעשה כדי שהרוח תנשב לתוכו ותלבה את להבות המערכה. ואחד אמר שהוא נעשה כדי שהכהנים יוכלו להדליק משם את הקינדלינג שהונח בין הגזירים.
מֵיתִיבִי: רֶיוַח הָיָה בָּהֶן בֵּין הַגְּזִירִין, שֶׁהָיוּ מַצִּיתִין הָאֲלִיתָא מִשָּׁם. אָמַר לָךְ, מְקוֹמוֹת מְקוֹמוֹת עָבְדִי.
הגמרא מקשה מן המשנה: היה רווח בין הגזירים, שכן הכוהנים היו מדליקים משם את הקיסמים. מכאן ברור שלא היו מדליקים את הקיסמים מן הפתח. הגמרא מסבירה: החכם הסובר שהקיסמים היו נדלקים מן הפתח שבמזרח המערכה יכול לומר לך שבנוסף להדלקת הקיסמים מן הפתח, הכוהנים היו יוצרים רווחים רבים בתוך המערכה, שדרכם היו מדליקים קיסמים כדי להרבות את האש.
הֲדַרַן עֲלָךְ רָאוּהוּ אֶחָיו
אָמַר לָהֶן הַמְמוּנֶּה בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ: מִי הַשּׁוֹחֵט, וּמִי הַזּוֹרֵק, מִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, מִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ.
משנה: 3:1 ארבע הגרלות נערכו במקדש בכל יום כדי לקבוע אילו כוהנים יבצעו אילו מעבודות המקדש. לאחר שתיאר את הראשונה שבהגרלות, לפינוי האפר, התנא מתאר את ההגרלה השנייה. הממונה על ההגרלות אמר לכוהנים: בואו והשתתפו בהגרלה כדי לקבוע מי הוא הכוהן שישחט את קרבן התמיד; ומי הוא הכוהן שיזרוק את דמו; ומי ידשן את המזבח הפנימי, הזהב ; ומי ידשן את המנורה; ומי יעלה את האיברים של קרבן התמיד לכבש כדי לשורפם לאחר מכן.
הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל שֶׁל יָמִין, וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, הָעוֹקֶץ וְהָרֶגֶל שֶׁל שְׂמֹאל, הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, וּשְׁתֵּי דְפָנוֹת, הַקְּרָבַיִים, וְהַסּוֹלֶת, וְהַחֲבִיתִּין וְהַיַּיִן.
האיברים של קורבן התמיד שהועלו אל הכבש חולקו בין הכוהנים באופן הבא: כוהן אחד העלה אל המזבח את הראש ואת הרגל האחורית הימנית; ושני העלה את שתי הרגליים הקדמיות; שלישי את הירך, כולל עמוד השדרה התחתון והזנב, ואת הרגל האחורית השמאלית; רביעי את החזה ואת הקיבה, כלומר, הצוואר והאיברים הפנימיים המחוברים אליו, כולל קנה הנשימה, הכבד והלב; וחמישי את שתי הדפנות; שישי את הקרביים; ושביעי את הסולת ממנחת הנסכים הנלווית; ושמיני את מנחת המחבת; ותשיעי את היין לנסך.
הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה.
הם ערכו את ההגרלה כדי לקבוע את שלוש עשרה המשימות, כלומר: השחיטה, נשיאת תשעת הפריטים או זוגות הפריטים, זריקת הדם, פינוי האפר מן המזבח הפנימי, ופינוי האפר מן המנורה. ומי שזכה באותה הגרלה זכה בזכות לבצע את השחיטה, ושנים עשר הכוהנים שעמדו לימינו זכו בשאר הזכויות.
אָמַר לָהֶן: צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן שְׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר: ״בַּרְקַאי״. מַתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: הֵאִיר פְּנֵי כׇּל הַמִּזְרָח עַד שֶׁהוּא בְּחֶבְרוֹן? וְהוּא אוֹמֵר: ״הֵן״.
משנה ג:ב הממונה אמר לכהנים: צאו וראו אם האיר היום והגיע זמן השחיטה. אם הגיע, הרואה אומר: ברקאי. מתיא בן שמואל אומר שהכהן הממונה ניסח את שאלתו באופן שונה, ואמר: האם כל פני המזרח האירו עד חברון? והרואה אומר: הן.
אָמַר לָהֶן: צְאוּ וְהָבִיאוּ (לִי, וְהוֹצִיאוּ) טָלֶה מִלִּשְׁכַּת הַטְּלָאִים. וַהֲרֵי לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים נְתוּנָה בְּמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית. אַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ שָׁם: אַחַת – לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים, וְאַחַת – לִשְׁכַּת הַחוֹתָמוֹת, וְאַחַת – לִשְׁכַּת בֵּית הַמּוֹקֵד, וְאַחַת – לִשְׁכָּה שֶׁעוֹשִׂין בָּהּ לֶחֶם הַפָּנִים.
משנה ג:ג הכהן הממונה אמר לכהנים: צאו והביאו לי טלה מלשכת הטלאים, שבה נשמרו טלאים שנבדקו ונמצאו בלא מום. ולשכת הטלאים הייתה ממוקמת בפינה הצפונית-מערבית של בניין בית המוקד. והיו שם ארבע לשכות, באותו בניין: אחת הייתה לשכת הטלאים; ואחת הייתה לשכת החותמות, הממוקמת בפינה הצפונית-מזרחית, שבה הכהן שמר קבלות שניתנו למבקשים לקנות קורבנות בהמה; ואחת הייתה בית המוקד, שבו בערה אש כדי לחמם את הכהנים; והאחרונה האחת הייתה הלשכה שבה הכהנים הכינו את לחם הפנים.
נִכְנְסוּ לְלִשְׁכַּת הַכֵּלִים, הוֹצִיאוּ מִשָּׁם תִּשְׁעִים וּשְׁלֹשָׁה כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, הִשְׁקוּ אֶת הַתָּמִיד בַּכּוֹס
משנה ג:ד הכוהנים נכנסו ללשכת הכלים, שבה אוחסנו כלי השרת הנדרשים לעבודת המקדש היומית. הם הוציאו משם תשעים ושלושה כלי כסף וכלי זהב. לאחר מכן נתנו לכבש שנבחר עבור קרבן התמיד מים לשתות בכוס

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria