Drashot AI Logo
״פִּרְחֵי כְהוּנָּה״? אָמְרִי: אִין, הָתָם, דְּלָא מָטוּ לְמֶעְבַּד עֲבוֹדָה – קָרֵי לְהוּ ״רוֹבִים״, הָכָא, דְּמָטוּ לְהוּ לְמֶעְבַּד עֲבוֹדָה – קָרֵי לְהוּ ״פִּרְחֵי״.
האם הצעירים של הכהונה [pirḥei khehunna]? האם יש הבחנה בין המונחים השונים הללו? החכמים אומרים: כן, יש הבחנה. שם, בנוגע לכוהנים השומרים בלשכת אבטינס ובלשכת הניצוץ, המשנה מתייחסת לכוהנים שלא הגיעו לגיל שבו הם ראויים לעבוד את עבודת המקדש, ולכן התנאקורא להם כוהנים צעירים. הכוהנים המבוגרים יותר לא היו שומרים, שכן העדיפו לעבוד את עבודת המקדש. כאן, בנוגע לכוהנים הישנים בלשכת בית המוקד כדי להיות מוכנים לבצע את עבודות הבוקר, המשנה מתייחסת לכוהנים שהגיעו לגיל שבו הם ראויים לעבוד את עבודת המקדש, ולפיכך התנאקורא להם צעירי הכהונה.
תְּנַן הָתָם: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: בְּבֵית אַבְטִינָס, וּבְבֵית הַנִּיצוֹץ, וּבְבֵית הַמּוֹקֵד.
§ למדנו במשנה במקום אחר (מידות א:א): הכוהנים היו שומרים בשלושה מקומות בעזרת המקדש: בלשכת אבטינס, ובלשכת הניצוץ, ובלשכת בית המוקד.
וְהַלְוִיִּם בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד מְקוֹמוֹת: חֲמִשָּׁה – עַל חֲמִשָּׁה שַׁעֲרֵי הַר הַבַּיִת. אַרְבָּעָה – עַל אַרְבַּע פִּנּוֹתָיו מִבִּפְנִים. חֲמִשָּׁה – עַל חֲמִשָּׁה שַׁעֲרֵי עֲזָרָה. וְאַרְבָּעָה – עַל אַרְבַּע פִּנּוֹתָיו מִבַּחוּץ. אֶחָד – בְּלִשְׁכַּת הַקׇּרְבָּן, וְאֶחָד – בְּלִשְׁכַּת הַפָּרוֹכֶת, וְאֶחָד – אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת.
והלוויים היו שומרים משמר בעשרים ואחד מקומות, כך: חמישה על חמשת שערי הר הבית; ארבעה על ארבע פינות הר הבית, מבפנים לחומה המקיפה את הר הבית; חמישה על חמשת שערי עזרת המקדש, וארבעה על ארבע פינות עזרת המקדש מבחוץ לחומת העזרה, מסביב לעזרת המקדש. משמר אחד מתקיים בלשכת הקרבן, שבה הוחזקו בהמות שנבדקו ממומים והוכנו לקרבן; משמר אחד נשמר בלשכת הפרוכת, שבה נארגה הפרוכת המבדילה בין ההיכל לבין קודש הקודשים; ולבסוף, משמר אחד נשמר מאחורי לשכת הכפורת, באזור שבין קודש הקודשים לבין הכותל המערבי של הר הבית.
מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב יְהוּדָה מִסּוּרָא, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, דִּכְתִיב: ״לַמִּזְרָח הַלְוִיִּם שִׁשָּׁה לַצָּפוֹנָה לְוִיִּם אַרְבָּעָה לַנֶּגְבָּה לְוִיִּם אַרְבָּעָה וְלָאֲסֻפִּים שְׁנַיִם שְׁנָיִם לַפַּרְבָּר לַמַּעֲרָב אַרְבָּעָה לַמְסִלָּה שְׁנַיִם לַפַּרְבָּר״.
ביחס לעשרים ואחד המקומות הללו שבהם הלויים שומרים, הגמרא שואלת: מניין נלמדים דברים אלה? רב יהודה מסורא אמר, ויש אומרים שכך נשנה בברייתא: דבר זה נלמד כפי שנאמר לגבי הלויים שמינה דוד לשמש כשוערים עם בנייתו העתידית של המקדש: למזרח שישה לויים, לצפון ארבעה לויים, לנגב ארבעה לויים, ולאסופים שניים ושניים. לפרבר למערב, ארבעה למסילה, ושניים לפרבר (ראו דברי הימים א׳ כו:יז–יח).
אָמְרִי: הָנֵי עֶשְׂרִים וְאַרְבְּעָה הָווּ! אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: לָאֲסֻפִּים – שְׁנַיִם (שְׁנַיִם).
החכמים אומרים שאם פסוקים אלה הם המקור לעשרים ואחד המקומות שבהם הלוויים שומרים, הדבר קשה, שכן משמרות אלה המנויות בפסוק הן עשרים וארבע בסך הכול. אביי אמר: כך הוא מה שהפסוק אומר: "לַאֲסֻפִּים שְׁנַיִם," והם תמיד רק שניים. אין זה נדיר שפסוק חוזר על מילה לשם הדגשה באופן זה, במיוחד בסוף פסוק.
אַכַּתִּי, עֶשְׂרִין וּתְרֵי הָווּ! הַיְאךְ דְּפַרְבָּר – חַד הֲוָה, וְאַחֲרִינָא, בְּצַוְותָּא הוּא דְּאָזֵיל וְיָתֵיב גַּבֵּיהּ – מִשּׁוּם דְּקָאֵי אַבָּרַאי.
הגמרא מקשה: אפילו אם מסירים שני מקומות מן הרשימה, לפי הפסוק עדיין יש עשרים ושתיים משמרות, ולא עשרים ואחת. הגמרא מסבירה: אותה משמרת, שהייתה מוצבת בפרבר, הייתה מורכבת משומר אחד בלבד, ואילו הלוי האחר הנזכר בפסוק, היה זה רק כדי לשמש חברה, שהוא הלך וישב עם השומר, מפני שהפרבר היה ממוקם בצד החיצון והיה מבודד משאר המשמרות.
מַאי ״לַפַּרְבָּר״? אָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא: כְּמַאן דְּאָמַר ״כְּלַפֵּי בַּר״.
הגמרא שואלת: מה משמעות המונח "אל הפרבר [לפרבר]" (דברי הימים א' כו:יח)? רבה בר רב שילא אמר: מונח זה הוא הלחם של שתי מילים בארמית, והוא כמו מי שאומר: כלפי החוץ [כלפי בר].
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם עֶשְׂרִים וְאַרְבְּעָה, כְּדִכְתִיב. תְּלָתָא מִינַּיְיהוּ – דְּכֹהֲנִים, וְעֶשְׂרִין וְחַד – דִּלְוִיִּם.
הגמרא מציגה תשובה חלופית לשאלה בנוגע לפסוק: ואם תרצה, אמור במקום זאת שאכן יש עשרים וארבע משמרות, וניתן לפרש את הפסוק כפשוטו כפי שהוא כתוב. שלוש מהן הן המשמרות הנשמרות על ידי הכהנים, והעשרים ואחת הנותרות הן המשמרות הנשמרות על ידי הלוויים.
וְהָא הָכָא, לְוִיִּם הוּא דִּכְתִיב! כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ כֹּהֲנִים לְוִיִּם, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן – ״וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק״.
הגמרא שואלת: אבל האם לא כתוב כאן בפסוק שכל עשרים וארבע המשמרות נשמרות על ידי הלויים? הגמרא משיבה: פירוש זה הוא בהתאם לדעתו של רבי יהושע בן לוי, שכן רבי יהושע בן לוי אמר: בעשרים וארבעה מקומות בתורה הכוהנים נקראים לויים, וזה אחד מהם: "והכוהנים הלויים בני צדוק, אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי, המה יקרבו אלי לשרתני" (יחזקאל מד:טו).
חֲמִשָּׁה – עַל חֲמִשָּׁה שַׁעֲרֵי הַר הַבַּיִת, וְאַרְבָּעָה – עַל אַרְבָּעָה פִּנּוֹתָיו מִתּוֹכוֹ. חֲמִשָּׁה – עַל חֲמִשָּׁה שַׁעֲרֵי עֲזָרָה, וְאַרְבָּעָה – עַל אַרְבָּעָה פִּנּוֹתָיו מִבַּחוּץ. מַאי שְׁנָא הַר הַבַּיִת דְּעָבְדִינַן מִתּוֹכוֹ, וּמַאי שְׁנָא עֲזָרָה דְּעָבְדִינַן מִבַּחוּץ?
המשנה (מידות א:א) מלמדת כי חמש משמרות נשמרות על חמשת שערי הר הבית, וארבע משמרות נשמרות על ארבע פינותיו של הר הבית בתוך חומת הר הבית. חמש משמרות נשמרות על חמשת שערי עזרת המקדש, וארבע נשמרות על ארבע פינותיה של עזרת המקדש מחוץ לחומת העזרה, על הר הבית. הגמרא שואלת: מה שונה לגבי הר הבית שאנו מקיימים את המשמר בתוך החומות, ומה שונה לגבי העזרה שאנו מקיימים את המשמר מחוץ לחומותיה?
אָמְרִי: הַר הַבַּיִת, דְּאִי תָּמַהּ וּבָעֵי מֵיתַב – יָתֵיב, אָמְרִינַן מִתּוֹכוֹ. עֲזָרָה, דְּאִי תָּמַהּ וּבָעֵי לְמֵיתַב – לָא מָצֵי יָתֵיב, דְּאָמַר מָר: אֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵית דָּוִד בִּלְבַד, אָמְרִינַן מִבַּחוּץ.
החכמים אומרים: בנוגע למשמרות שעל הר הבית, אם השומר מתעייף ורוצה לשבת, הוא רשאי לשבת, שכן מותר לשבת בהר הבית. לכן, אנו אומרים שהמשמר נשמר בתוך הר הבית. לעומת זאת, אם משמר מתקיים בעזרת המקדש, אפילו אם השומר מתעייף ורוצה לשבת, אין הוא רשאי לשבת, כפי שאמר החכם: הישיבה בעזרת המקדש מותרת רק למלכי בית דוד. לכן, אנו אומרים שהמשמר נשמר מחוץ לחומות עזרת המקדש, כדי שהשומר יוכל לשבת אם ירצה.
אָמַר מָר: חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה שַׁעֲרֵי עֲזָרָה. וַחֲמִשָּׁה שְׁעָרִים הוּא דְּהָוֵי בַּעֲזָרָה?! וּרְמִינְהִי שִׁבְעָה שְׁעָרִים הָיוּ בָּעֲזָרָה, שְׁלֹשָׁה בַּצָּפוֹן, וּשְׁלֹשָׁה בַּדָּרוֹם, וְאֶחָד בַּמִּזְרָח!
המאסטר אמר לעיל כי חמש משמרות נשמרות על חמשת שערי חצר המקדש. הגמרא שואלת: וכי היו אלה רק חמישה שערים שנבנו בחומות חצר המקדש? והגמרא מקשה סתירה ממשנה (מידות א:ד): היו שבעה שערים בחצר המקדש: שלושה בצפון, ושלושה בדרום, ואחד במזרח.
אָמַר אַבָּיֵי: תְּרֵי מִינַּיְיהוּ לָא צְרִיכִי שִׁימּוּר. רָבָא אָמַר: תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר גִּזְבָּרִין וּמִשִּׁבְעָה אֲמַרְכָּלִין. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר גִּזְבָּרִין, כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים. דַּל חַמְשָׁה דְּהַר הַבַּיִת – פָּשׁוּ לְהוּ תְּמָנְיָא דַּעֲזָרָה. אַלְמָא, אִיכָּא תַּנָּא דְּאָמַר תְּמָנְיָא הָווּ, וְאִיכָּא תַּנָּא דְּאָמַר שִׁבְעָה, וְאִיכָּא תַּנָּא דְּאָמַר חַמְשָׁה הָווּ.
אביי אמר: אף על פי שהיו שבעה שערים, שניים מהם, שער ללשכת הניצוץ ושער ללשכת בית המוקד, לא הצריכו שמירה של הלוויים, שכן הכוהנים שמרו שם. רבא אמר: מספר השערים הוא מחלוקת בין תנאים, כפי שנלמד בברייתא: לא יהיו פחות משלושה עשר גזברים ושבעה אמרכלים ממונים על הנהלת המקדש. רבי נתן אומר: לא יהיו פחות משלושה עשר גזברים, כנגד שלושה עשר השערים. הסר ממניין שלושה עשר השערים את חמשת שערי הר הבית, ונותרים שמונה שערים לעזרת המקדש. מכאן ברור שיש תנא שאמר שהיו שמונה שערים, ויש תנא שאמר שהיו שבעה שערים, ויש גם תנא שאמר שהיו חמישה שערים.
לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ כּוּ׳. שֵׁינָה הוּא דְּלָא, אֲבָל הִילּוּךְ – מְהַלְּכִים. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ: בִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן!
§ המשנה (כה ע"ב) מלמדת שהכוהנים לא היו ישנים כשהם לבושים בבגדי הקודש; אלא היו מסירים אותם ומניחים אותם מתחת לראשיהם. הגמרא מסיקה מכאן כי רק שינה היא שאינה מותרת כאשר כוהן לבוש בבגדי הקודש, שמא יפיח בשנתו. אבל לגבי לבישת בגדים אלה כאשר הכוהנים ערים ועוסקים בפעילויות שונות, כגון הליכה, הם רשאים ללכת כשהם לבושים בבגדים, אפילו כאשר אינם צריכים ללבוש אותם לצורך עבודת המקדש. לפיכך ניתן להסיק מן המשנה כי מותר ליהנות מבגדי כהונה.
אָמְרִי: הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ הִילּוּךְ נָמֵי לָא, וְהָא דְּקָתָנֵי לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים – מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִיתְנֵא סֵיפָא: אֶלָּא פּוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִין אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, קָתָנֵי רֵישָׁא נָמֵי: לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים.
החכמים אומרים שהסקה זו שגויה. כך גם נכון לגבי הליכה, שכן אפילו הליכה בעת לבישת הבגדים אינה מותרת, והסיבה שהתנא מלמד דווקא שהכוהנים לא היו ישנים לבושים בבגדים היא בשל העובדה שהתנא רצה ללמד את הסיפא: אלא הם היו פושטים אותם ומקפלים אותם, ואז הם היו מניחים אותם תחת ראשיהם. מאחר שהסיפא עוסקת במפורש בשינה, התנא מלמד גם ברישא שהכוהנים לא היו ישנים לבושים בבגדים.
וְהָא גּוּפַהּ קָא קַשְׁיָא: וּמַנִּיחִין אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן – שְׁמַע מִינַּהּ בִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶם! אֵימָא: נֶגֶד רָאשֵׁיהֶם.
הגמרא מקשה: אך לפי פירוש זה, המשנה עצמה קשה, שכן המשנה אומרת: והם היו מניחים את בגדי הכהונה מתחת לראשיהם, ככרית. ניתן להסיק מן האמירה הזאת כי מותר ליהנות מבגדי כהונה. הגמרא דוחה פירוש זה: אמור שהמשנה מתכוונת שהם היו מניחים את הבגדים לצד ראשיהם, ולא ממש מתחתיהם.
אָמַר רַב פָּפָּא, שְׁמַע מִינַּהּ: תְּפִילִּין מִן הַצַּד – שַׁרְיָין, וְלָא חָיְישִׁינַן דִּלְמָא מִיגַּנְדַּר וְנָפֵיל עֲלַיְיהוּ.
רב פפא אמר: ניתן להסיק מפירוש זה של המשנה שאם אדם מניח תפילין בצד ראשו בשעה שהוא ישן, הן נמצאות במקום מותר. ואין אנו חוששים שמא יתהפך בשנתו ויפול עליהן, ובכך יבזה את התפילין.
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דִּכְנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן, דְּאִי אָמְרַתְּ תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, נְהִי דְּנִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן, תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם אִיסּוּרָא דְכִלְאַיִם!
הגמרא מעירה: כך גם מסתבר לומר שהמשנה מתירה להניח את הבגדים רק לצד ראשיהם. שכן, אם תאמר שהמשנה מתירה להניח את הבגדים ממש מתחת לראשיהם, יש בכך קושי. אמנם מותר ליהנות מהם, אך אפשר להסיק שאסור לישון עליהם משום איסור כלאיים של צמר ופשתן. בגדי הכהונה מכילים גם צמר וגם פשתן, שהוא תערובת אסורה בכל הקשר אחר. התורה מתירה לכהנים ללבוש אותם דווקא בשעה שהם עובדים את עבודת המקדש, אך היתר זה אינו מתרחב לשימוש בבגדים ככרית בשעת שינה.

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria