בִּמְסִיבָּה הַהוֹלֶכֶת לוֹ תַּחַת הַבִּירָה. וְנֵרוֹת דּוֹלְקִין מִכָּאן וּמִכָּאן. עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה. וּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם. וּבֵית הַכִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד. זֶה הָיָה כְּבוֹדוֹ: מְצָאוֹ נָעוּל – יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם אָדָם. פָּתוּחַ – בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין שָׁם אָדָם.
דרך המעבר המפותל שנמשך מתחת למקדש, שכן לא יכול היה לעבור דרך חצר המקדש, מחמת טומאתו. והיו נרות דולקים מצד זה ומצד זה של המעבר. הוא היה הולך במעבר עד שהגיע ללשכת הטבילה. והייתה שם אש בוערת שם כדי לחמם את הכוהנים לאחר שטבלו, וגם בית כבוד, כדי שהכוהנים יוכלו להטיל מים לפני הטבילה. זה היה הביטוי של כבודה: אם אדם מצא את הדלת סגורה, היה יודע שיש שם אדם, וממתין לו שייצא לפני שייכנס. אם מצא את הדלת פתוחה, היה ידוע שאין שם אדם, ויכול היה להיכנס. בדרך זו ניתנה פרטיות למי שהשתמש בה.
יָרַד, וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג, וְנִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. בָּא, וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים, עַד שֶׁהָיוּ שְׁעָרִים נִפְתָּחִים, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ.
לאחר שהכהן ירד וטבל במקווה, הוא עלה והתנגב במגבת, והתחמם כנגד האש. לאחר מכן הוא בא שוב ללשכת בית המוקד וישב עם אחיו הכהנים עד עלות השחר, כאשר שערי חצר המקדש היו נפתחים. לאחר מכן היה יוצא מן המקדש והולך לדרכו. מאחר שתהליך הטהרה של מי שטובל אינו מושלם עד שקיעת החמה, על פי דין חכמים הוא לא יכול היה להישאר במקדש במשך שעות היום.
מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הַמְמוּנֶּה. וְכִי בְּאֵיזֶה שָׁעָה בָּא הַמְמוּנֶּה? לֹא כׇּל הָעִתִּים שָׁווֹת, פְּעָמִים שֶׁהוּא בָּא מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר, אוֹ סָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מֵאַחֲרָיו.
המשנה מתארת את תחילת העבודה היומית במקדש: מבין בני משפחת הכהונה שאמורים לשרת במקדש באותו יום, כל מי שרוצה להרים את האפר מן המזבח משכים וטובל את עצמו במקווה, כנדרש מכל מי שנכנס לעזרת המקדש. עליו לטבול לפני שהממונה הכהן מגיע, שכן הכהן הממונה מפקח על ההגרלה הקובעת אילו כהנים יבצעו את העבודות השונות של עבודת המקדש, והראשונה שבהגרלות הללו קובעת מי יופקד על הרמת האפר. ובאיזו שעה הממונה הכהן מגיע? הזמנים של בואו אינם תמיד זהים. יש פעמים שהוא בא בקריאת הגבר [hagever], או שהוא עשוי לבוא בזמן סמוך לכך, בין לפני קריאת הגבר ובין לאחריה.
הַמְמוּנֶּה בָּא, וְדָפַק עֲלֵיהֶן, וְהֵן פָּתְחוּ לוֹ, אָמַר לָהֶן: מִי שֶׁטָּבַל – יָבֹא וְיָפִיס, הֵפִיסוּ, מִי שֶׁזָּכָה – זָכָה בּוֹ.
הכהן הממונה הגיע אל לשכת בית המוקד, שם היו הכוהנים של בית האב נאספים, והוא דפק על השער כדי להודיע להם לפתוח לו את השער. וכאשר פתחו לו את השער, אמר להם: כל מי שטבל במקווה רשאי לבוא ולהשתתף בפיס. הם אז ערכו את הפיס, ומי שזכה באותו פיס זכה בזכות לבצע את עבודת תרומת הדשן.
גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר אַבָּיֵי: אָמַר קְרָא ״וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״.
גמרא: המשנה מלמדת שהכוהנים היו שומרים בשלושה מקומות במקדש. הגמרא שואלת: מניין הדברים הללו נלמדים? אמר אביי שהם נלמדים מפסוק, שכן הפסוק אומר: "והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל, והזר הקרב יומת" (במדבר ג:לח).
אָמְרִי: אִין, שִׁימּוּר בְּעָלְמָא אַשְׁכְּחַן דְּבָעֵי, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם שִׁימּוּר. מִיהוּ מַתְנִיתִין קָתָנֵי: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְהַלְוִיִּם בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד מָקוֹם, וְאִילּוּ קְרָא, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם בַּהֲדֵי הֲדָדֵי כְּתִיב!
החכמים אומרים בתשובה: כן, מצאנו בפסוק זה שבדרך כלל התורה מחייבת שמירה להישמר. יתר על כן, הפסוק מציין כי הכוהנים והלויים הם הנדרשים לבצע את השמירה, כפי שהוא מציג את התקדים של משה, שהיה לוי, ואהרן, שהיה כוהן. אבל המשנה (מידות א:א) מלמדת: הכוהנים היו שומרים בשלושה מקומות במקדש…והלויים בעשרים ואחד מקומות. לפי המשנה, הכוהנים והלויים שמרו במקומות שונים, ואילו בפסוק הכוהנים והלויים נכתבו יחד, דבר המורה שהם שמרו באותם מקומות.
אָמְרִי, הָכִי קָאָמַר: ״וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וַהֲדַר אַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ״. אַהֲרֹן – בְּחַד מָקוֹם, וּבָנָיו – בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת.
החכמים אומרים כי כך אומר הפסוק: "וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה, מֹשֶׁה", ומכאן שהלוויים שומרים. ולאחר מכן הפסוק אומר לגבי המשמר הנפרד של הכוהנים: "אַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים אֶת מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ." ועוד, הפסוק מלמד כי אהרן שומר במקום אחד, ובניו שומרים בשני מקומות אחרים, ומכאן נלמד שהכוהנים שומרים בשלושה מקומות שונים.
מִמַּאי? מִדִּכְתִיב ״וְהַחֹנִים״, וּכְתִיב ״שֹׁמְרִים״. ״חוֹנִים״ לְחוֹד, וְ״שׁוֹמְרִים״ לְחוֹד.
הגמרא שואלת: מניין נלמד שיש לפרש את הפסוק בדרך זו? דבר זה נלמד מן העובדה שנאמר: "והחונים לפני המשכן... משה," ונאמר בנפרד: "אהרן ובניו, שומרים את משמרת." מכאן שאלה שהיו צריכים לחנות ובכך לשמור נבדלים, ואלה השומרים את המשמרת נבדלים, כלומר, הם מקיימים משמרות שונות במקומות נפרדים.
אֵימָא כּוּלְּהוּ בְּחַד מָקוֹם לְחוֹדֵיהּ! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ: מָה מֹשֶׁה – בְּחַד מָקוֹם לְחוֹדֵיהּ, אַף אַהֲרֹן וּבָנָיו – בְּחַד מָקוֹם לְחוֹדֵיהּ.
הגמרא מקשה: אפשר לומר שכל הכוהנים שומרים במקום אחד שהוא נפרד ממשמרות הלוויים, אך לא בשלושה מקומות נפרדים. הגמרא מסבירה: אפשרות זו לא תעלה על דעתך, שכן הכתוב מצמיד את משמרות משה ואהרן. מכאן שכשם שמשה שומר במקום אחד בנפרד, כך גם אהרן ובניו כל אחד שומר במקום אחד בנפרד, ואינם שומרים יחד.
רַב אָשֵׁי אָמַר, מִסֵּיפֵיהּ דִּקְרָא: ״שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת ... לְמִשְׁמֶרֶת״.
רב אשי אמר שההלכה שלפיה הכוהנים שומרים בשלושה מקומות נלמדת מסוף הפסוק, שבו נאמר: "משה ואהרן ובניו, שומרים [shomerim] את משמרת [mishmeret] המקדש, למשמרת [lemishmeret] בני ישראל." הפסוק משתמש בשלושה מונחים מן השורש shin, mem, reish, שמשמעותו לשמור, ומכאן שיש שלוש משמרות נפרדות.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria