אַקְרְיוּהּ בְּחֶלְמֵיהּ: ״וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים״. לִמְחַר, כִּי הֲווֹ מִיפַּטְרִי מִינֵּיהּ, אֲמַר לְהוּ: לֵיזְלוּ רַבָּנַן בִּשְׁלָמָא.
פסוק הוקרא לרב פפא בחלום: "ואכחיד את שלושת הרועים בירח אחד" (זכריה יא:ח). למחרת, כאשר נפרדו ממנו, רב פפא אמר להם: ילכו נא החכמים לשלום, רמז שזו תהיה פרידתם האחרונה. רב פפא חשב ששלושת החכמים ימותו כעונש על התנהגותם ושלעולם לא יראה אותם שוב.
רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא, הֲוָה מַקְשֵׁי לֵיהּ טוּבָא. יוֹמָא חַד חַזְיֵיהּ דִּנְפַל עַל אַפֵּיהּ, שַׁמְעֵיהּ דְּאָמַר: רַחֲמָנָא לִיצְּלַן מִכִּיסּוּפָא דְשִׁימִי. קַבֵּיל עֲלֵיהּ שְׁתִיקוּתָא, וְתוּ לָא אַקְשִׁי לֵיהּ.
הגמרא מספרת על מקרה דומה: רב שימי בר אשי היה מצוי לעיתים קרובות לפני רב פפא והיה מקשה קושיות רבות על דעותיו של רב פפא. יום אחד ראה רב שימי בר אשי את רב פפא נופל על פניו לאחר התפילה. הוא שמע אותו אומר: יהי רצון שהרחמן יצילני מן הבושה מפני שימי, וכתוצאה מכך רב שימי בר אשי גמר בלבו לשתוק ולא להקשות עוד קושיות על רב פפא, שכן ראה עד כמה הן הכאיבו לרבו.
וְאַף רֵישׁ לָקִישׁ סָבַר מָטָר בִּשְׁבִיל יָחִיד, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מִנַּיִן לַמָּטָר בִּשְׁבִיל יָחִיד, דִּכְתִיב: ״שַׁאֲלוּ מֵה׳ מָטָר בְּעֵת מַלְקוֹשׁ ה׳ עֹשֶׂה חֲזִיזִים וּמְטַר גֶּשֶׁם יִתֵּן לָהֶם לְאִישׁ עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה״.
§ הגמרא חוזרת לסוגיית הגשם. וריש לקיש גם סבור כי גשם יכול לרדת למען יחיד, כפי שאמר ריש לקיש: מנין נלמד שגשם יורד אפילו למען יחיד? שנאמר: "שאלו מה' מטר בעת מלקוש, ה' עושה חזיזים, ומטר גשם יתן להם; לאיש עשב בשדה" (זכריה י:א).
יָכוֹל לַכֹּל — תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְאִישׁ״. וְתַנְיָא: אִי לְאִישׁ, יָכוֹל לְכׇל שְׂדוֹתָיו — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שָׂדֶה״. אִי שָׂדֶה, יָכוֹל לְכׇל הַשָּׂדֶה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עֵשֶׂב״.
אפשר היה לחשוב שהגשם יורד למען כל העם היהודי. לכן הפסוק אומר: "לאיש," כלומר, לצרכיו של יחיד. ועוד שנינו בברייתא: אם הגשם יורד "לאיש," אפשר היה לחשוב שהגשם הוא למען כל שדותיו. לכן הפסוק אומר: "שדה," ומכאן שלפעמים יורד גשם רק על שדה אחת. אם יורד גשם על שדה אחת, אפשר היה לחשוב שהגשם הוא למען כל השדה. משום כך הפסוק אומר: "עשב"; הגשם יכול לרדת אפילו למען צמח יחיד בשדה.
כִּי הָא דְּרַב דָּנִיאֵל בַּר קַטִּינָא הֲוָה לֵיהּ הָהִיא גִּינְּתָא. כׇּל יוֹמָא הֲוָה אָזֵיל וְסָיַיר לַהּ. אָמַר: הָא מֵישְׁרָא בָּעֲיָא מַיָּא, וְהָא מֵישְׁרָא לָא בָּעֲיָא מַיָּא. וַאֲתָא מִיטְרָא וְקָמַשְׁקֵי כׇּל הֵיכָא דְּמִיבְּעֵי לֵיהּ מַיָּא.
זהו כמו המעשה של רב דניאל בר קטינא, שהיה לו גן מסוים. בכל יום היה הולך ובודק אותו, לראות מה הוא צריך. הוא היה אומר: ערוגה זו צריכה מים וערוגה זו אינה צריכה מים, והגשם היה בא ומשקה בכל מקום שנדרש מים, ולא בשום מקום אחר.
מַאי ״ה׳ עֹשֶׂה חֲזִיזִים״? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד שֶׁכׇּל צַדִּיק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חֲזִיז בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מַאי ״חֲזִיזִים״? אָמַר רַב יְהוּדָה: פּוֹרְחוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סִימָן לַמָּטָר — פּוֹרְחוֹת. מַאי פּוֹרְחוֹת? אָמַר רַב פָּפָּא: עֵיבָא קְלִישָׁא תּוּתֵי עֵיבָא סְמִיכְתָּא.
בנוגע לפסוק הנזכר לעיל, הגמרא שואלת: מה משמעות הביטוי: "ה' אשר עושה חזיזים"? רבי יוסי ברבי חנינא אמר: דבר זה מלמד שלכל צדיק, הקדוש ברוך הוא מכין חזיז נפרד. הגמרא שואלת: מה המשמעות המדויקת של "חזיזים"? רב יהודה אמר: עננים מעופפים. רבי יוחנן אמר: סימן לגשם המתקרב הוא עננים מעופפים. הגמרא שואלת: מה הם עננים מעופפים? רב פפא אמר: ענן מעופף הוא ענן דק מתחת לענן עבה.
אָמַר רַב יְהוּדָה: נְהִילָא מִקַּמֵּי מִיטְרָא — אָתֵי מִיטְרָא. בָּתַר מִיטְרָא — פָּסֵיק מִיטְרָא. מִקַּמֵּי מִיטְרָא — אָתֵי מִיטְרָא. וְסִימָנָיךְ: מַהוֹלְתָּא. דְּבָתַר מִיטְרָא — פָּסֵיק מִיטְרָא. וְסִימָנָיךְ: חַרְיָא דְעִיזֵּי.
רב יהודה אמר שיש סימן נוסף לגשם קרב: טפטוף לפני גשם פירושו שהגשם מגיע. אולם טפטוף שיורד אחרי גשם הוא סימן שהגשם נפסק. רב יהודה מביא משל לשם הסבר: טפטוף לפני גשם פירושו שהגשם מגיע, והסימן שלך הוא נפה: כשם שכמויות קטנות של קמח נופלות מן הנפה עוד לפני שמתחילים לנפות אותה ממש, כך גם טפטוף יורד לפני הגשם. ולעומת זאת, טפטוף שיורד אחרי גשם מציין שהגשם נפסק, והסימן שלך הוא גללי עזים. גלליה הראשונים של עז גדולים, ואילו גלליה האחרונים קטנים.
עוּלָּא אִיקְּלַע לְבָבֶל, חֲזָא פּוֹרְחוֹת, אֲמַר לְהוּ: פַּנּוּ מָאנֵי, דְּהַשְׁתָּא אָתֵי מִיטְרָא. לְסוֹף לָא אָתֵי מִיטְרָא. אָמַר: כִּי הֵיכִי דִּמְשַׁקְּרִי בַּבְלָאֵי, הָכִי מְשַׁקְּרִי מִיטְרַיְיהוּ.
הגמרא מספרת שכאשר עולא הזדמן להגיע לבבל, הוא ראה עננים מעופפים. הוא אמר לתושבים המקומיים: הכניסו את כליכם, שכן הגשם מגיע עכשיו. לבסוף, למרות נוכחותם של עננים מעופפים, גשם לא ירד. הוא אמר: כשם שהבבלים שקרנים, כך גם גשמיהם שקרנים, שכן עננים מעופפים הם סימן מהימן לגשם בארץ ישראל, אך לא בבבל.
עוּלָּא אִיקְּלַע לְבָבֶל, חָזֵי מְלָא צַנָּא דְתַמְרֵי בְּזוּזָא. אֲמַר: מְלָא צַנָּא דְּדוּבְשָׁא בְּזוּזָא, וּבַבְלָאֵי לָא עָסְקִי בְּאוֹרָיְיתָא? בְּלֵילְיָא צַעֲרוּהוּ, אָמַר: מְלָא צַנָּא דְסַכִּינֵי בְּזוּזָא, וּבַבְלָאֵי עָסְקִי בְּאוֹרָיְיתָא!
הגמרא מספרת על מעשה נוסף שאירע כאשר עולא הזדמן לבוא לבבל. הוא ראה סל מלא תמרים נמכר בדינר אחד, ואמר: אפשר לקנות סל מלא תמרי דבש בדינר, ואף על פי כן אותם בבלים אינם עוסקים בתורה. במקום שבו מזון משובח זול כל כך, ושבו אין צורך לעסוק בעבודה קשה לצורכי החומר, היה ראוי שהתושבים יוכלו לעסוק בתורה. עולא עצמו אכל תמרים רבים, אך במהלך הלילה הם גרמו לו כאב ושלשול. לאחר מכן אמר: סל מלא סכינים בדינר, ואף על פי כן אותם בבלים מסוגלים לעסוק בתורה, למרות הצער שתמרים אלו גורמים.
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִמֵּימֵי אוֹקְיָינוֹס הוּא שׁוֹתֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כׇּל פְּנֵי הָאֲדָמָה״. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא מֵימֵי אוֹקְיָינוֹס מְלוּחִין הֵן! אָמַר לוֹ: מִתְמַתְּקִין בֶּעָבִים.
§ הגמרא דנה במקור הגשם. שנינו בברייתא שרבי אליעזר אומר: כל העולם כולו שותה ממי האוקיינוס [אוקיינוס], כלומר, מי הים שהתאדו הם מקור הגשם. שנאמר: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" (בראשית ב:ו). אמר לו רבי יהושע: והלא מי האוקיינוס מלוחים הם, ואילו מי הגשמים מתוקים. אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: המים מתמתקים בעננים, קודם שירדו לארץ.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים הוּא שׁוֹתֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם״, אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ״? מְלַמֵּד שֶׁהָעֲנָנִים מִתְגַּבְּרִים וְעוֹלִים לָרָקִיעַ, וּפוֹתְחִין פִּיהֶן כְּנוֹד, וּמְקַבְּלִין מֵי מָטָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ״.
לעומת זאת, רבי יהושע אומר: כל העולם כולו שותה מן המים העליונים, שנאמר: "ושתה מים ממטר השמים" (דברים יא:יא). הברייתא שואלת: אבל לשיטתו של רבי יהושע, כיצד אני מקיים את הפסוק: "ואד יעלה מן הארץ"? רבי יהושע יכול להשיב שפסוק זה מלמד שהעננים מתגברים, ועולים לרקיע, ופותחים את פיהם כמו נאד ומקבלים את מי הגשמים מלמעלה, שנאמר: "כי יגרע נטפי מים, יזקו מטר לאדו" (איוב לו:כז).
וּמְנוּקָּבוֹת הֵן כִּכְבָרָה, וּבָאוֹת וּמְחַשְּׁרוֹת מַיִם עַל גַּבֵּי קַרְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים״. וְאֵין בֵּין טִיפָּה לְטִיפָּה אֶלָּא כִּמְלֹא נִימָא, לְלַמֶּדְךָ שֶׁגָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ בּוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
והעננים מנוקבים כמסננת, והם באים ומזלפים מים על הארץ, כפי שנאמר: "קיבוץ מים, עבי שחקים" (שמואל ב׳ כ״ב:י״ב). ובין כל טיפה וטיפה אין אלא כמלא נימה, ואף על פי כן כל טיפה יוצאת בפני עצמה. דבר זה בא ללמדך שיום הגשמים גדול כיום שבו נבראו שמים וארץ, כלומר, ירידת הגשמים פלאית כבריאה.
שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר״, וּכְתִיב: ״הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ״, וּכְתִיב לְהַלָּן: ״הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם ה׳ אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ״, וּכְתִיב: ״מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ וְגוֹ׳״.
כפי שנאמר, בנוגע לבריאת העולם: "עושה גדולות עד אין חקר" (איוב ט:י), וכדוגמה לכך נכתב: "הנותן מטר על פני ארץ" (איוב ה:ט–י). ונכתב להלן: "הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה׳, בורא קצות הארץ, לא ייעף ולא ייגע; אין חקר לתבונתו" (ישעיהו מ:כח). החזרה על "אין חקר" מלמדת שירידת גשמים מופלאה כבריאת העולם. הגמרא מוסיפה: ונכתב במזמור העוסק בגשמים: "מכין הרים בכחו; נאזר בגבורה" (תהילים סה:ז).
כְּמַאן אָזְלָא הָא דִּכְתִיב: ״מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֵעֲלִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמַאן — כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
הגמרא שואלת: בהתאם לדעתו של מי הוא אותו פסוק שנאמר: "המשקה הרים מעליותיו" (תהלים קד:יג)? ורבי יוחנן אמר: ביטוי זה מציין שהמים באים מעליותיו של הקדוש ברוך הוא. בהתאם לדעתו של מי היא אמירה זו? הרי היא בהתאם לדעתו של רבי יהושע, הסבור שהגשם יורד מעל לרקיע.
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כֵּיוָן דְּסָלְקִי לְהָתָם — ״מַשְׁקֶה מֵעֲלִיּוֹתָיו״ קָרֵי לְהוּ. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, ״אָבָק וְעָפָר מִן הַשָּׁמַיִם״ הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? אֶלָּא כֵּיוָן דְּמִדְּלֵי לְהָתָם — ״מִן הַשָּׁמַיִם״ קָרֵי לֵיהּ. הָכִי נָמֵי: דְּסָלְקִי לְהָתָם — ״מֵעֲלִיּוֹתָיו״ קָרֵי לֵיהּ.
הגמרא שואלת: ורבי אליעזר, כיצד הוא מסביר פסוק זה? הגמרא משיבה: לשיטת רבי אליעזר, מאחר שהעננים עולים לשם, אל השמים, הפסוק "המשקה הרים מעליותיו" קורא ומתאר את הגשם כיורד מן השמים. שאם לא תאמר כן, לגבי הפסוק: "אבק ועפר מן השמים" (דברים כח:כד), היכן אתה מוצא תופעה זו? וכי יש אבק ועפר בשמים? אלא, עליך לומר שמאחר שהעפר עולה לשם, הם נקראים עפר: "מן השמים". כך גם, מאחר שהעננים עולים לשם, הם נקראים ומתוארים: "המשקה הרים מעליותיו".
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: ״כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת״. מִי גָּרַם לָאוֹצָרוֹת שֶׁיִּתְמַלְּאוּ בָּר — תְּהוֹמוֹת, כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הָהוּא
הגמרא שואלת: בהתאם לדעתו של מי היא האמירה שאמר רבי חנינא, בנוגע לפסוק: "כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם; נֹתֵן בְּאֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת" (תהילים לג:ז): מה גרם לאוצרות להתמלא בתבואה? הייתה זו התהום, שהיא מקור המים המזינים את התבואה. הגמרא משיבה: הסבר זה הוא בהתאם לדעתו של רבי אליעזר. ורבי יהושע, כיצד הוא מסביר פסוק זה? רבי יהושע היה אומר: ש