הִלְכְתָא גִּיבָּרָתָא אִיכָּא לְמִשְׁמַע מִמִּנְהֲגָא דְהַלֵּילָא. הוּא אוֹמֵר: ״הַלְלוּיָהּ״, וְהֵן אוֹמְרִים: ״הַלְלוּיָהּ״ — מִכָּאן שֶׁמִּצְוָה לַעֲנוֹת ״הַלְלוּיָהּ״.
הלכות משמעותיות רבות ניתן ללמוד ממנהג ההלל על פי האופן שבו נאמר. באמירת הלל יש רמזים לכמה עניינים הלכתיים ומנהגים שחכמים תיקנו בשל נסיבות שהיו קיימות באותה עת. אף שעל רקע העלייה בידיעת קרוא וכתוב ובהיכרות עם נוסח ההלל שוב אין הטעמים חלים, מנהגים אלה נשארו נוהגים. שליח הציבור אומר: "הללויה" (תהילים קיג:א), והקהל אומר: הללויה, בתגובה. מכאן המקור שיש מצווה לענות: הללויה.
הוּא אוֹמֵר: ״הַלָּלוּ עַבְדֵי ה׳״, וְהֵן אוֹמְרִין: ״הַלְלוּיָהּ״ — מִכָּאן שֶׁאִם הָיָה גָּדוֹל מַקְרֶא אוֹתוֹ, עוֹנֶה אַחֲרָיו ״הַלְלוּיָהּ״. הוּא אוֹמֵר: ״הוֹדוּ לַה׳״, וְהֵן אוֹמְרִים: ״הוֹדוּ לַה׳״ — מִכָּאן שֶׁמִּצְוָה לַעֲנוֹת רָאשֵׁי פְרָקִים. אִתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא: מִצְוָה לַעֲנוֹת רָאשֵׁי פְרָקִים.
כמו כן, שליח הציבור אומר: "הללו, עבדי ה'" (תהילים קיג:א), והקהל אומר: הללויה, בתגובה. מכאן המקור להלכה המובאת במשנה שאם זכר בוגר היה קורא הלל עבורו, הוא עונה: הללויה. הוא אומר: "הודו לה', כי טוב" (תהילים קיח:א), והם עונים: "הודו לה', כי טוב." מכאן המקור שיש מצווה לענות באמירת ראשי פרקים. עוד נאמר כי רב חנן בר רבא אמר: יש מצווה לענות באמירת ראשי פרקים.
הוּא אוֹמֵר: ״אָנָא ה׳ הוֹשִׁיעָה נָּא״, וְהֵן אוֹמְרִים: ״אָנָּא ה׳ הוֹשִׁיעָה נָּא״, — מִכָּאן שֶׁאִם הָיָה קָטָן מַקְרֶא אוֹתוֹ, עוֹנִין אַחֲרָיו מַה שֶׁהוּא אוֹמֵר.
רבא המשיך לצטט את ההלכות החשובות שנלמדו מן ההלל. שליח הציבור אומר: "אנא ה׳ הושיעה נא" (תהילים קיח:כה), והקהל אומר: "אנא ה׳ הושיעה נא" בתגובה. מכאן מקור ההלכה המובאת במשנה שאם קטן היה קורא קטע שאינו מתחילת פרק עבור אדם, הוא חוזר אחריו בדיוק מה שהוא אומר.
הוּא אוֹמֵר: ״אָנָא ה׳ הַצְלִיחָה נָּא״ וְהֵן אוֹמְרִים: ״אָנָּא ה׳ הַצְלִיחָה נָּא״, מִכָּאן שֶׁאִם בָּא לִכְפּוֹל — כּוֹפֵל. הוּא אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַבָּא״, וְהֵן אוֹמְרִים: ״בְּשֵׁם ה׳״ — מִכָּאן לְשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה.
שליח הציבור אומר: "ה', אנא הצליחה נא," והקהל אומר בתגובה: "ה', אנא הצליחה נא" (תהילים קיח:כה). מכאן המקור להלכהשאם אדם בא לכפול פסוק מסוים בהלל פעמיים, הוא רשאי לכפול אותו. שליח הציבור אומר: "ברוך הבא" (תהילים קיח:כו), והקהל אומר את המשך הפסוק: "בשם ה'" (תהילים קיח:כו), בתגובה. מכאן המקור להלכה שמעמדו ההלכתי של מי ששומע קטע שנאמר שקול לזה של מי שאומר אותו, שכן הקהל יוצא ידי חובתו אף על פי שאינו חוזר על כל הפסוק.
בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: שָׁמַע וְלֹא עָנָה, מַהוּ? אֲמַר לְהוּ: חַכִּימַיָּא וְסָפְרַיָּא וְרֵישֵׁי עַמָּא וְדָרָשַׁיָּא אָמְרוּ: שָׁמַע וְלֹא עָנָה — יָצָא.
אגב הלכה זו, הגמרא מספרת שהחכמים העלו דילמה לפני רבי חייא בר אבא: אם אדם שמע קטע שנקרא ולא קרא אותו בעצמו, מהי ההלכה? האם יצא ידי חובתו או לא? אמר להם כי החכמים, ומלמדי התינוקות, וראשי העם, והדרשנים אמרו: מי ששמע קטע שנקרא ולא קרא אותו בעצמו יצא ידי חובתו.
אִתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: מִנַּיִן לְשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה — דִּכְתִיב: ״אֶת (הַדְּבָרִים) אֲשֶׁר קָרָא (יֹאשִׁיָּהוּ)״. וְכִי יֹאשִׁיָּהוּ קְרָאָן? וַהֲלֹא שָׁפָן קְרָאָן, דִּכְתִיב: ״וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן (אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה) לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ״. אֶלָּא, מִכָּאן לְשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה.
כן נאמר גם כי רבי שמעון בן פזי אמר כי רבי יהושע בן לוי אמר בשם בר קפרא: מניין שנלמד שמעמדו ההלכתי של השומע קטע שנקרא שווה לזה של הקורא אותו? כפי שנכתב: "את כל דברי הספר אשר קרא מלך יהודה " (מלכים ב כב:טז). וכי המלך יאשיהו קרא אותם? והלא שפן קרא אותם, כפי שנכתב: "ויקראה שפן לפני המלך" (מלכים ב כב:י)? אלא, מכאן נלמד שמעמדו ההלכתי של השומע קטע שנקרא שווה לזה של הקורא אותו, וכאילו יאשיהו עצמו קרא את הדברים.
וְדִילְמָא בָּתַר דִּקְרָאנְהוּ שָׁפָן קְרָא יֹאשִׁיָּהוּ? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע לִפְנֵי ה׳ בְּשׇׁמְעֲךָ (אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה)״ — ״בְּשׇׁמְעֲךָ״ וְלָא ״בְּקׇרְאֲךָ״.
הגמרא שואלת: ושמא לאחר ששפן קרא אותם, יאשיהו קרא אותם שוב? רב אחא בר יעקב אמר: אל יעלה על דעתך לומר כך, שכן נאמר: "יען רך לבבך ותכנע מפני ה' בשמעך את אשר דיברתי על המקום הזה" (מלכים ב כב:יט). הגמרא מסיקה: "בשמעך" כתוב בפסוק, ולא: בקראך. במילים אחרות, מיד כששמע את שפן קורא את הטקסט, המלך יאשיהו שלח לקרוא לחולדה הנביאה, ומכאן שהכניע את לבו. ברור אפוא שמעמדו ההלכתי של מי ששומע קטע נקרא שקול לזה של מי שקורא אותו.
אָמַר רָבָא: לָא לֵימָא אִינִישׁ ״בָּרוּךְ הַבָּא״ וַהֲדַר ״בְּשֵׁם ה׳״, אֶלָּא ״בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה׳״, בַּהֲדָדֵי. (אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא:
אגב הלל, הגמרא מביאה הלכות נוספות. רבא אמר: אל לו לאדם לומר: "ברוך הבא", ולאחר מכן, לאחר הפסקה, לומר: "בשם ה'." אלא, יאמר ללא הפסקה: "ברוך הבא בשם ה'." רב ספרא אמר לרבא: