וְעַל שֶׁהָיָה סִפֵּק בְּיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מִיחוּ, וְעַל שֶׁפּוֹסְקִים צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין.
ועל חשבון אלה שהייתה להם היכולת להוכיח חוטאים ולא הוכיחו אותם; ועל חשבון אלה שהתחייבו לתת צדקה בפומבי אך בסופו של דבר אינם נותנים את הצדקה שלה התחייבו.
אָמַר רַב: בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִכְסֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים יוֹצְאִין לְטִמְיוֹן: עַל כּוֹבְשֵׁי שְׂכַר שָׂכִיר, וְעַל עוֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר, וְעַל שֶׁפּוֹרְקִין עוֹל מֵעַל צַוְּארֵיהֶן וְנוֹתְנִין עַל חַבְרֵיהֶן, וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ. וְגַסּוּת הָרוּחַ — כְּנֶגֶד כּוּלָּן. אֲבָל בַּעֲנָוִים כְּתִיב: ״וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם״.
רב אמר: בשל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים נמסרים לאוצר המדינה [טמיון]: על חשבון אלה שמעכבים את תשלום שכרם של פועלים שכירים (ראו ויקרא יט:יג; דברים כד:טו); על חשבון אלה שמעכבים את שכרם של פועלים שכירים ואינם משלמים כלל; ועל חשבון אלה שפורקים מעליהם את העול של האחריות הציבורית מצווארם שלהם ומניחים את העול הזה על צווארי חבריהם; ועל חשבון היהירות של אלה שבשל עושרם מפעילים כוח על הציבור. ועונשה של היהירות שקול כנגד כולם. אולם, לגבי הענווים נאמר: "ענווים יירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום" (תהילים לז:יא).
הֲדַרַן עֲלָךְ הַיָּשֵׁן
נשוב אליך, "הישן."
לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ — פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁירָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת — פָּסוּל. נִקְטַם רֹאשׁוֹ, נִפְרְצוּ עָלָיו — פָּסוּל. נִפְרְדוּ עָלָיו — כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יַאַגְדֶנּוּ מִלְמַעְלָה. צִינֵי הַר הַבַּרְזֶל — כְּשֵׁירוֹת. לוּלָב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ — כָּשֵׁר.
משנה:לולב שנגזל או שהוא יבש לגמרי, פסול לשימוש בקיום מצוות ארבעת המינים. לולב של אשרה ולולב מעיר שתושביה הודחו לעבודה זרה, שחייבים לשרוף אותו עם כל רכוש העיר, פסול. אם נקטם ראשו של הלולב או אם נפרדו עליו מן השדרה, הוא פסול. אם עליו, אף שהם עדיין מחוברים, נפרשו ואינם עוד צמודים לגמרי לשדרה, הוא כשר. רבי יהודה אומר: במקרה זה, יש לאוגדו את הלולב מלמעלה, כדי לחבר את העלים שנפרשו אל השדרה. לולב מדקלי הר הברזל כשר לשימוש, אף על פי שהוא שונה מזה הניטל מדקל רגיל, בכך שעליו קצרים יותר ואינם מכסים את כל השדרה. לולב שיש בו שלושה טפחים באורך, כדי לאפשר לנענע בו, כשר לשימוש בקיום המצווה.
גְּמָ׳ קָא פָסֵיק וְתָנֵי, לָא שְׁנָא בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, וְלָא שְׁנָא בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי.
גמרא: הפסיקה במשנה היא שלולב גזול פסול. הגמרא מציעה: המשנה מלמדת הלכה זו באופן חד-משמעי, ומציינת כי אין הבדל אם הלולב הגזול משמש ביום הראשון של החג של סוכות, כאשר נטילת ארבעת המינים היא מצווה מדין תורה, ואין הבדל אם הלולב הגזול משמש החל מהיום השני של החג של סוכות, כאשר זו מצווה מדברי חכמים.
בִּשְׁלָמָא יָבֵשׁ — ״הָדָר״ בָּעֵינַן, וְלֵיכָּא. אֶלָּא גָּזוּל, בִּשְׁלָמָא יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, דִּכְתִיב: ״לָכֶם״ — מִשֶּׁלָּכֶם. אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי אַמַּאי לָא?
הגמרא שואלת: מובן, לולב יבשלולב פסול הן ביום הראשון והן לאחר מכן. הוא פסול לשימוש משום שהמונח הדר נאמר לגבי ארבעת המינים, שממנו נלמד כי אנו דורשים יופי. ומאחר שבלולב יבשאין יופי, הוא פסול. אולם, לגבי לולב גזוללולב, מובן, ביום הראשון של החג הוא פסול, כפי שנאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא כג:מ), ומכאן שארבעת המינים צריכים להילקח משלכם. אולם, החל מן היום השני של החג, מדוע אין אדם יוצא ידי חובתו בלולב גזוללולב?
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי:
רבי יוחנן אמר בשם רבי שמעון בן יוחאי:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria