מהן הנסיבות? מדובר במקרה שבו בסוכה התחתונה, צילתה מרובה מחמתה, ובכך הסוכה כשרה, ואילו בסוכה העליונה, חמתה מרובה מצילתה ולכן היא חסרת חשיבות, ושכך של שתיהן נמצא בתוך עשרים אמה מן הקרקע.

ויש מקרים שבהם הסוכההעליונה כשרה והתחתונהסוכהפסולה. מהן הנסיבות? מדובר במקרה שבו בשתיהן הסוכותצילתן מרובה מחמתן, וסכך העליונהסוכהנמצא בתוך עשרים אמה מסכך התחתונה. במקרה זה הסוכה העליונה כשרה, ואילו הסוכה התחתונה היא סוכה תחת סוכה ולכן פסולה.

הגמרא שואלת: דבר זה מובן מאליו. אין שום חידוש באף אחד מן המצבים הללו. הגמרא משיבה: היה צורך לתנא להזכיר את המקרה שבו הסוכה התחתונה כשרה והסוכה העליונה פסולה, שכן יש בו יסוד מחודש. שמא תאמר: נגזור גזירה ונחשיב את הסוכה התחתונה לפסולה, כי אולי הסכך הפסול של הסוכה העליונה מצטרף עם הסכך הכשר של הסוכה התחתונה ופוסל גם אותה; לכן, התנאמלמדנו ששני הסככים אינם מצטרפים זה עם זה, והסכך העליון אינו פוסל את הסוכה התחתונה.

הגמרא מבהירה הלכה זו. כמה רווח יהיה בין הסכך של הסוכה העליונה לבין הסכך של הסוכה התחתונה, כדי שהסוכה התחתונה תיחשב לישות נפרדת, ולפיכך תיפסל כסוכה שמתחת לסוכה?

רב הונא אמר: חייב להיות טפח של חלל, כשם שאנו מוצאים גם באוהלי טומאת מת את השיעור של טפח. לגבי הלכות טומאה המועברת על ידי מת, המעמד ההלכתי של חלל בן טפח אחד מתחת לגג הוא כמעמד של אוהל, כפי שלמדנו במשנה: חלל שמידתו טפח על טפח אחד וגובהו טפח אחד מעביר טומאה. אם מקור טומאה המועברת על ידי מת נמצא באותו חלל, הטומאה מועברת לכל האנשים, הכלים והמאכלים שבאותו חלל. וכן חלל בגודל זה משמש חציצה בפני התפשטות הטומאה מעבר לאותו חלל. אולם, אם החלל הוא פחות מגובה של טפח אחד, אינו מעביר טומאה לחפצים שבאותו חלל, ואינו משמש חציצה בפני התפשטות הטומאה. הטומאה בוקעת את הדפנות הסוגרות ועולה למעלה כאילו לא היה עליה כיסוי.

רב חסדא ורבה בר רב הונא אומרים: כדי שזה ייחשב סוכה תחת סוכה, הרווח בין הסכך של הסוכה העליונה לזה של התחתונה חייב להיות לפחות ארבעה טפחים, שכן איננו מוצאים שטח חשוב שגודלו פחות מארבעה טפחים, כגון לעניין רשויות שבת.

ושמואל אמר: החלל שבין הסכך של הסוכה העליונה לזה של התחתונה חייב להיות בשיעור של לפחות עשרה טפחים. הגמרא שואלת: מה הטעם לשיטתו של שמואל? הגמרא מבארת: כשם שהקריטריון לכשרותה, כך גם הוא הקריטריון לפסלותה; כשם שכשרותה היא רק בסוכה שגובהה עשרה טפחים, כך גם פסלותה כסוכה נוצרת רק על ידי סוכה שגובהה עשרה טפחים.

הגמרא מקשה על דבריו של שמואל: למדנו במשנה שרבי יהודה אומר: אם אין דיורין בסוכה העליונה, התחתונהסוכהכשרה.

הגמרא מבהירה: מהי המשמעות של: אין דיורין? אם נאמר שפירושו שאין דיורין ממש, מתעוררת השאלה: וכי נאמר שדיורין גורמים לה להיות פסולה? אם הסוכה העליונה היא סוכה כשרה, האם יש הבדל אם אנשים דרים שם או לא? אלא, מהי המשמעות של: אין דיורין? האין זה מתייחס לכלסוכהשאינה ראויה לשמש למגורים? ומהן הנסיבות של אותו מקרה? זהו מקרה שבו הסוכהאינה גבוהה עשרה טפחים, שכן כל דבר שגובהו פחות מעשרה טפחים אינו נחשב למגורים. מן העובדה שרבי יהודה הוא שמבחין בין אם הסוכה העליונה גבוהה לפחות עשרה טפחים ובין אם לאו, הסק בדרך היסק שהתנאהראשון של המשנה סובר שהסוכה התחתונה פסולה אפילו אם הסוכה העליונה היא פחותה מעשרה טפחים ולכן אינה ראויה לשמש למגורים. דבר זה מנוגד לדעתו של שמואל.

כאשר רב דימי בא מארץ ישראל לבבל, הוא אמר שהחכמים אומרים במערב, ארץ ישראל, כהסבר למשנה: אם הסכך של התחתונהסוכהאינו חזק דיו כדי לשאת את הכרים והכסתות של העליונהסוכה, אז התחתונהסוכהכשרה, שכן הסוכה העליונה אינה ראויה לשמש כדירת קבע עצמאית. לפי הסבר זה, המשנה אינה דנה בגובה הסוכה העליונה; היא דנה באיכות הסכך.

הגמרא מציינת: האם זאת אומרת בדרך הסקה שהתנא הראשון סבור כי אף על פי שסכך הסוכה התחתונה אינו יציב דיו כדי להיות מסוגל לשאת את הכרים והכסתות של הסוכה העליונה, הסוכה התחתונה פסולה? במקרה כזה, הסוכה העליונה אינה דירת קבע ראויה. מדוע שהסוכה התחתונה תהיה פסולה?

הגמרא משיבה: התנא הראשון מסכים שאם הסכך של הסוכה התחתונה אינו מסוגל כלל לשאת את הכרים והכסתות, הסוכה העליונה אינה נחשבת סוכה והסוכה התחתונה כשרה. אולם, יש הבדל מעשי בין דעות התנא הראשון ורבי יהודה במקרה שבו הסכך של הסוכה התחתונה מסוגל לשאת את הכרים והכסתות של הסוכה העליונה בקושי ויש חשש שהסכך עלול לקרוס. במקרה זה, התנא הראשון סבור שמכיוון שהסכך מסוגל לשאת את הכרים והכסתות, הסוכה העליונה נחשבת סוכה נפרדת ופוסלת את הסוכה התחתונה. לדעת רבי יהודה, מכיוון שהסכך מסוגל לשאת את משקל הכרים והכסתות רק בקושי, הסוכה העליונה אינה כשרה. לכן, הסוכה התחתונה כשרה.

משנה: אם פרס סדין על הסכך כדי להגן על היושבים בסוכה מפני החמה, או אם פרס סדין מתחת לסכך כדי להגן מפני העלים הנושרים, או אם פרס אדם סדין ככילה על מסגרת של מיטה בעלת ארבעה עמודים [קינוף], המקום שבסוכה מתחת לסדינים פסול. בשני המקרים הראשונים, מפני שהסדין מקבל טומאה, הוא פוסל את הסכך שהיה כשר לולא זאת. ובמקרה של הכילה, אין הוא יושב תחת סכך הסוכה; אלא הוא יושב בתוך אוהל. אבל מותר לאדם לפרוס את הסדין על מסגרת של מיטה בעלת שני עמודים [נקליטי], שיש לה עמוד אחד באמצע כל אחד מקצות המיטה. כאשר פורסים את הסדין על העמודים, הוא יוצר גג משופע ולא גג שטוח, ואוהל בעל גג משופע אינו נחשב למבנה חשוב.

גמרא:רב חסדא אמר: החכמים לימדו שהסדין פוסל את הסוכה רק כאשר הוא מונח מתחת לסכך מפני הנושרים; אולם, אם כוונתו הייתה לפרוש את הסדין לנוי כדי לייפות את הסוכה, אין הוא בגדר סכך והסוכה כשרה. הגמרא שואלת: הרי זה מובן מאליו, שכן: מפני הנושרים, הוא מה שלמדנו במשנה. הגמרא משיבה: שמא תאמר שהוא הדין, כלומר, שהסוכה פסולה, אפילו כאשר הסדין נפרש כדי לייפות את הסוכה, ושהטעם שהמשנה מלמדת דווקא את המקרה שבו פרש את הסדין מפני הנושרים הוא שהמשנה מלמדת את הדבר, פרישת סדין בסוכה, באופן שבו הוא מצוי בדרך כלל. רב חסדא מלמד אותנו שנוסח המשנה מדויק וההלכה חלה דווקא על המקרה הנזכר. אם פרש את הסדין לנוי, אין הוא פוסל את הסוכה.

הגמרא מציעה: הבה נאמר שהתוספתא הבאה תומכת בדעתו של רב חסדא. אם אדם קירה את הסוכה בהתאם לדרישותיה ההלכתיות, וקישט אותה בווילונות וסדינים צבעוניים, ותלה בה אגוזים לנוי, שקדים, אפרסקים ורימונים, זמורות גפן [parkilei], וזרי שיבולים של תבואה, יינות, שמנים, וכלים מלאים קמח, אסור ליהנות מהם ולהשתמש בהם