וְכׇל כָּךְ לָמָּה — לְפִי שֶׁאֵין עוֹנִין ״אָמֵן״ בַּמִּקְדָּשׁ.
הגמרא שואלת: ומדוע המנהג במקדש שונה כל כך מן המנהג מחוץ למקדש? מפני שאין עונים אמן במקדש, ולכן אין הפסקה בין הברכות.
תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאֵין עוֹנִין ״אָמֵן״ בַּמִּקְדָּשׁ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״קוּמוּ בָּרְכוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם״. וּמִנַּיִן שֶׁעַל כׇּל בְּרָכָה וּבְרָכָה תְּהִלָּה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כׇּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה״. עַל כׇּל בְּרָכָה וּבְרָכָה תֵּן לוֹ תְּהִלָּה.
החכמים לימדו: מנין נלמד שאין עונים אמן במקדש? שנאמר: "קומו וברכו את ה׳ אלוהיכם מן העולם עד העולם" (נחמיה ט:ה). ברכה זו נאמרת במקום אמן במקדש. ומנין נלמד שעל כל ברכה וברכה במקדש העם משיב במילים אלו של שבח? שנאמר: "ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהילה" (נחמיה ט:ה). פסוק זה מלמד שעל כל ברכה וברכה יש לתת לו שבח. אולם הנוכחים אינם עונים אמן.
מַתְנִי׳ בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד? חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל,
משנה:כיצד נאמרות ברכות הכהן הגדול ביום הכיפורים? החזן נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת העומד בהר הבית, וראש הכנסת נותנו לסגן הכהן הגדול, והסגן הכהן הגדול נותנו לכהן הגדול.
וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל, וְקוֹרֵא ״אַחֲרֵי מוֹת״, וְ״אַךְ בֶּעָשׂוֹר״. וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר: יָתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. ״וּבֶעָשׂוֹר״ שֶׁבְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה.
והכהן הגדול עומד; ומקבל את ספר התורה; וקורא את פרשת התורה הפותחת בפסוק: "אחרי מות" (ויקרא טז:א–לד), ואת הפרשה הפותחת בפסוק: "אך בעשור" (ויקרא כג:כו–לב); וגולל את ספר התורה; ומניחו על חיקו; ואומר: יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן. והוא אז קורא בעל פה את הפרשה הפותחת ב: "ובעשור," מספר במדבר (ראו כט:ז–יא).
וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמֹנֶה בְּרָכוֹת: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָיָיה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל הַכֹּהֲנִים, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם, וְהַשְּׁאָר תְּפִלָּה.
וְאַחַר הַקְּרִיאָה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אוֹמֵר אֶת שְׁמוֹנֶה הַבְּרָכוֹת הַבָּאוֹת: בְּרָכָה עַל הַתּוֹרָה, וְעַל עֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל הוֹדָאָה, וְעַל מְחִילַת עָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל עַם יִשְׂרָאֵל, וְעַל הַכֹּהֲנִים, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם, וּשְׁאָר הַתְּפִלָּה.
גְּמָ׳ שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ חוֹלְקִין כָּבוֹד לְתַלְמִיד בִּמְקוֹם הָרַב.
גמרא: הגמרא מציעה: ניתן ללמוד מן העובדה שראש הכנסת וסגן הכהן הגדול מקבלים את ספר התורה לפני הכהן הגדול, כי מותר לחלוק כבוד לתלמיד בפני הרב. אף על פי שהכהן הגדול נחשב לרבו ולאדונו של כל אדם, בכל זאת הוענק כבוד לאנשים אחרים בנוכחותו, ללא חשש לפגיעה בכבודו של הכהן הגדול.
אָמַר אַבָּיֵי: כּוּלַּהּ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּכֹהֵן גָּדוֹל הוּא.
אביי אמר: אין להביא מכאן ראיה. בדרך כלל אין חולקים כבוד לתלמיד בפני הרב, אך כאן כל התהליך הוא לכבוד הכהן הגדול. העברת ספר התורה לאנשים חשובים יותר ויותר מדגימה שהכהן הגדול נחשב לחשוב מכולם מבין כל הנוכחים.
וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא וְכוּ׳. ״עוֹמֵד״ — מִכְּלָל דְּיוֹשֵׁב הוּא? וְהָאָמַר מָר: אֵין יְשִׁיבָה בַּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה׳ וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי וְגוֹ׳״!
נאמר במשנה: והכהן הגדול עומד, ומקבל את ספר התורה, וקורא בו. הגמרא שואלת: מן העובדה שהוא עומד, ניתן להבין בדרך היסק שעד לאותו שלב הוא היה יושב. והרי אמר מר (תוספתא, סנהדרין ד:ד) כי ישיבה בעזרת בית המקדש מותרת רק למלכי בית דוד, שנאמר: "ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳; ויאמר: מי אנכי, ה׳ אלוהים, ומה ביתי כי הביאתני עד הלום?" (שמואל ב׳ ז:יח).
כִּדְאָמַר רַב חִסְדָּא: בְּעֶזְרַת נָשִׁים, הָכָא נָמֵי בְּעֶזְרַת נָשִׁים.
הגמרא משיבה: כפי שאמר רב חסדא בהקשר דומה: דבר זה אירע לא בעזרת ישראל, שבה חל האיסור לשבת, אלא בעזרת הנשים. אף כאן, הקריאה הייתה בעזרת הנשים, שבה מותר לשבת, שכן אין לה מעמד של קדושת המקדש עצמו.
מֵיתִיבִי: וְהֵיכָן קוֹרִין בּוֹ — בָּעֲזָרָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בְּהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר:
הגמרא מקשה מברייתא (תוספתא ז:יג): והיכן הכהן הגדול קורא מתוך ספר התורה? הוא קורא בו בעזרת המקדש. רבי אליעזר בן יעקב אומר: הוא קורא בו בהר הבית, שנאמר: