כְּמַאן — כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
בהתאם לדעתו של מי היא הברייתא? היא בהתאם לדעתו של רבי שמעון, הסבור שהפסוק: "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" (דברים כ:טז), אינו מתייחס לגויים החיים מחוץ לארץ ישראל, שכן אין חשש שעם ישראל ילמד "לעשות ככל תועבותם" (דברים כ:יח), מאחר שכנענים אלה אינם נמצאים בארץ ישראל.
בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה נִסִּים נַעֲשׂוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם: עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן, וּבָאוּ לְהַר גְּרִיזִים וּלְהַר עֵיבָל יָתֵר מִשִּׁשִּׁים מִיל, וְאֵין כׇּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵיהֶם, וְכׇל הָעוֹמֵד בִּפְנֵיהֶם מִיָּד נִתְרָז, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כׇּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְגוֹ׳״.
§ הגמרא ממשיכה לדון בכניסת עם ישראל לארץ ישראל: בוא וראה כמה ניסים נעשו באותו היום: עם ישראל עבר את הירדן, והגיעו להר גריזים ולהר עיבל, שהם יותר משישים מיל מן הנהר, ובאותו היום לא היה שום גורם מסוגל לעמוד בפניהם. וכל מי שעמד בפניהם לקה מיד בשלשול, כפי שנאמר: "אשלח את אימתי לפניך, והמתי את כל העם אשר תבוא בהם" (שמות כג:כז).
וְאוֹמֵר ״תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד ... עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה׳״ — זוֹ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה, ״עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ״ — זוֹ בִּיאָה שְׁנִיָּה.
וגם באופן דומה, הפסוק אומר: "תיפול עליהם אימתה ופחד; בגדול זרועך יידמו כאבן; עד יעבור עמך, ה'" (שמות טו:טז). זה רומז על הביאה הראשונה של העם היהודי לארץ ישראל, בתקופת יהושע. הפסוק ממשיך: "עד יעבור עם זו קנית" (שמות טו:טז). זה רומז על הביאה השנייה, כאשר היהודים שבו לארץ ישראל מבבל לאחר חורבן בית המקדש הראשון.
אֱמוֹר מֵעַתָּה: רְאוּיִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס בְּבִיאָה שְׁנִיָּה כְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה, אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא.
בהתאם לכך, אמור מעתה כי עם ישראל היה ראוי שייעשה לו נס במהלך הביאה השנייה, בדיוק כפי שהיה ראוי שייעשו לו ניסים במהלך הביאה הראשונה, אלא שהחטא גרם להם להיכנס לארץ ישראל בדרך טבעית, ברשות מלכי אומות אחרות.
וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים, וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וְסָדוּהוּ בְּסִיד, וְכָתְבוּ עֲלֵיהֶם אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּאֵר הֵיטֵב״,
הגמרא ממשיכה בתיאורה את הכניסה לארץ ישראל בתקופת יהושע: ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח בהר עיבל, וסדו אותו בסיד, וכתבו על האבנים את כל דברי התורה בשבעים לשון, כמו שנאמר: "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב" (דברים כז:ח).
וְהֶעֱלוּ עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים, וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְשָׂמְחוּ, וּבֵרְכוּ וְקִלְּלוּ, וְקִיפְּלוּ אֶת הָאֲבָנִים, וּבָאוּ וְלָנוּ בַּגִּלְגָּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן״.
והם הקריבו עולות ושלמים, ואכלו ושתו ושמחו, ואמרו את הברכות, ואמרו את הקללות, ונטלו [kippelu] את האבנים עמם, והגיעו ולנו בגלגל, כמו שנאמר: "והעברתם אותם עמכם, והנחתם אותם במקום הלינה, שבו תלונו הלילה" (יהושע ד:ג).
יָכוֹל בְּכׇל מָלוֹן וּמָלוֹן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה״, וּכְתִיב: ״וְאֶת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ וְגוֹ׳״.
אפשר היה לחשוב שהם נדרשו להניח את האבנים הללו בכל מקום לינה ולינה שבו שהו. לכן, הפסוק אומר: "במקום אשר תלינו בו הלילה," כלומר רק באותו לילה. וכתוב: "ואת שתים עשרה האבנים האלה, אשר לקחו מתוך הירדן, הקים יהושע בגלגל" (יהושע ד:כ).
תָּנָא: צִרְעָה לֹא עָבְרָה עִמָּהֶם. וְלָא? וְהָא כְּתִיב: ״וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ״.
נלמד בברייתא (תוספתא 11:10): הצרעה [tzira] לא עברה את הירדן עמהם. הגמרא שואלת: וכי לא עברה? והלא נאמר: "ושלחתי את הצרעה לפניך, וגרשה את החִוִּי ואת הכנעני" (שמות כג:כח)?
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: עַל שְׂפַת יַרְדֵּן עָמְדָה, וְזָרְקָה בָּהֶן מָרָה. וְסִימְּתָה עֵינֵיהֶן מִלְּמַעְלָה, וְסֵירְסָתַן מִלְּמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גׇּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשׇׁרָשָׁיו מִתָּחַת וְגוֹ׳״.
רבי שמעון בן לקיש אומר: הצרעה עמדה על שפת הירדן והטילה את ארסה על יושבי הארץ ועיוורה את עיניהם מלמעלה וסירסה אותם מלמטה, שנאמר: "ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם, אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים; ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת" (עמוס ב:ט).
רַב פָּפָּא אָמַר: שְׁתֵּי צְרָעוֹת הֲוַאי, חֲדָא דְּמֹשֶׁה וַחֲדָא דִּיהוֹשֻׁעַ. דְּמֹשֶׁה לָא עֲבַר, דִּיהוֹשֻׁעַ עֲבַר.
רב פפא אמר: היו שתי צרעות. אחת הייתה הצרעה של משה, שסייעה בכיבוש עבר הירדן המזרחי, ואחת הייתה הצרעה של יהושע. הצרעה של משה לא עברה את הירדן, אך הצרעה של יהושע כן עברה.
שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִיזִים כּוּ׳. מַאי ״וְהַחֶצְיוֹ״? אָמַר רַב כָּהֲנָא: כְּדֶרֶךְ שֶׁחֲלוּקִין כָּאן — כָּךְ חֲלוּקִין בְּאַבְנֵי אֵפוֹד.
§ נאמר במשנה: שישה שבטים עלו לראש הר גריזים, כפי שנאמר: "חציים אל מול הר גריזים והחצי אל מול הר עיבל" (יהושע ח:לג). הגמרא שואלת: מה משמעות הביטוי "והחצי מהם"? נראה שהוא מתייחס לחלוקה שכבר הייתה קיימת. רב כהנא אומר: כשם שהשבטים נחלקו כאן על ההרים, כך גם נחלקו על אבני האפוד, בגדו של הכהן הגדול.
מֵיתִיבִי: שְׁתֵּי אֲבָנִים טוֹבוֹת הָיוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל עַל כְּתֵיפָיו, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן, וּשְׁמוֹת שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כָּתוּב עֲלֵיהֶם, שִׁשָּׁה עַל אֶבֶן זוֹ וְשִׁשָּׁה עַל אֶבֶן זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁשָּׁה מִשְּׁמוֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְגוֹ׳״.
הגמרא מקשה על תשובה זו: לכהן הגדול היו שתי אבנים יקרות על החלק של האפוד שהיה מונח על כתפיו, אחת מצד זה ואחת מצד זה, ושמות שנים עשר השבטים היו כתובים עליהן, שישה על אבן זו ושישה על אבן זו, כפי שנאמר: "שישה משמותם על האבן האחת, ואת שמות השישה הנותרים על האבן השנייה, כתולדותם" (שמות כ״ח:י׳).
שְׁנִיָּה כְּתוֹלְדוֹתָם, וְלֹא רִאשׁוֹנָה כְּתוֹלְדוֹתָם — מִפְּנֵי שֶׁיְּהוּדָה מוּקְדָּם. וַחֲמִשִּׁים אוֹתִיּוֹת הָיוּ, עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עַל אֶבֶן זוֹ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עַל אֶבֶן זוֹ.
מכך נלמד שרק השמות שעל האבן השנייה נכתבו לפי סדר לידתם: גד, אשר, יששכר, זבולון, יוסף, בנימין. אבל השמות שעל האבן הראשונה לא נכתבו לפי סדר לידתם, שכן יהודה נכתב ראשון, ולאחר מכן באו ראובן, שמעון, לוי, דן ונפתלי. והיו חמישים אותיות על שתי אבני האפוד, עשרים וחמש אותיות על אבן זו ועשרים וחמש על האבן ההיא.
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
רבי חנינא בן גמליאל אומר:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria