שְׁלִישִׁי הַבָּא מֵחֲמַת שֵׁנִי, דְּשֵׁנִי גּוּפֵיהּ אָסוּר בְּחוּלִּין — אֵינוֹ דִּין שֶׁעוֹשֶׂה רְבִיעִי בַּקּוֹדֶשׁ?
שטומאה בדרגה שלישית שלו נגרמה ממגע עם פריט בעל טומאה בדרגה שנייה, שבו במקרה זה הפריט בעל הטומאה בדרגה שנייה אסור בעצמו, כלומר טמא, אפילו אם הוא מזון שאינו מקודש, האין זה הגיוני להסיק שהוא צריך להיות מסוגל להעביר טומאה בדרגה רביעית למזון של קורבן?
וְכִי תֵּימָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לִטְבוּל יוֹם שֶׁכֵּן אַב הַטּוּמְאָה — הָא אַיְיתִינֵהּ מִמְּחוּסַּר כִּיפּוּרִים, וְלָא פַּרְכֵיהּ!
ואם תאמר שהטעם שרבי יוסי לא השתמש בקל וחומר זה הוא מפני שניתן להפריכו כך: מה מיוחד בטבול יום, שהוא קודם טבילתו היה אב הטומאה, אין זה יכול להיות, שהרי רבי יוסי הביא ראיה לקיומה של דרגת טומאה רביעית מהמקרה של מחוסר כיפורים, שגם הוא היה אב הטומאה קודם טבילתו, ורבי יוסי בבירור לא הפריך את הראיה מחמת גורם זה. לכן, הטעם שרבי יוסי לא השתמש בקל וחומר מן המקרה של אוכל שנטמא מטבול יום הוא בבירור מפני שהוא חולק על דעת אבא שאול. לפיכך, רבי יוחנן הסיק שאינו יכול להבין את טעמו של רבי יוסי.
אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבָּה בֶּן אִיסִי אָמַר רַב: רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְרַבִּי אֶלְעָזָר, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר — כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ דְּאֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחוּלִּין.
§ רבי אסי אמר כי רב אמר, ויש אומרים שרבה בן איסי אמר כי רב אמר: רבי מאיר, ורבי יוסי, ורבי יהושע, ורבי אלעזר, ורבי אליעזר כולם סוברים כי פריט בדרגת שני לטומאה אינו יכול להעביר דרגת שלישי לטומאה לחולין. רב ממשיך להוכיח זאת בכך שהוא מייחס תמיכה מפסיקותיו של כל אחד מן התנאים הללו.
רַבִּי מֵאִיר — דִּתְנַן: כׇּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מְטַמֵּא אֶת הַקּוֹדֶשׁ, וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה, וּמוּתָּר בַּחוּלִּין וּבַמַּעֲשֵׂר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין בַּמַּעֲשֵׂר.
רבי מאיר סבור כך, כפי שלמדנו במשנה (פרה יא:ה): כל הטעון טבילה במים מדברי חכמים מטמא אוכל קודשים במגע, בטומאה מדרגה שנייה, ופוסל את התרומה, כלומר, הוא מטמא את התרומה עצמה, אך לא במידה שהתרומה תוכל לטמא תרומה אחרת. וכל דבר הטעון טבילה במים מדברי חכמים מותר בחולין ובמעשר שני, כלומר, אינו מטמא דברים אלה. זו דעת רבי מאיר. אבל חכמים אוסרים על מי שיש בו דרגת טומאה זו לאכול מן המעשר השני. מן העובדה שרבי מאיר מתיר לו לאכול מן המעשר השני, עולה שהוא סבור שדבר שהוא טומאה מדרגה שנייה אינו יכול להטיל טומאה מדרגה שלישית על דברים שאינם מקודשים.
רַבִּי יוֹסֵי — הָא דַּאֲמַרַן. דְּאִם אִיתֵיהּ — לַיְיתֵיהּ לִרְבִיעִי בַּתְּרוּמָה, וַחֲמִישִׁי בַּקּוֹדֶשׁ.
ניכר כי רבי יוסי סבור כדעה זו מתוך מה שאמרנו לעיל, שהוא דורש שמאכלי קודשים יכולים לקבל טומאה בדרגה רביעית, שכן אם הוא סבור שחולין יכולים לקבל טומאה בדרגה שלישית, היה עליו ללמוד באמצעות קל וחומר שלו שיש טומאה בדרגה רביעית ביחס לתרומה וטומאה בדרגה חמישית ביחס למאכלי קודשים, שכן לכל אחת מן הקטגוריות הללו יש דרגת טומאה ייחודית.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ — דִּתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹכֵל אוֹכֶל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, שֵׁנִי — שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי — שְׁלִישִׁי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הָאוֹכֵל אוֹכֶל רִאשׁוֹן וְאוֹכֶל שֵׁנִי — שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי — שֵׁנִי בַּקּוֹדֶשׁ, וְאֵין שֵׁנִי בַּתְּרוּמָה.
רבי יהושע סבור כך, כפי שלמדנו במשנה (טהרות ב:ב): רבי אליעזר אומר: האוכל אוכל בדרגת טומאה ראשונה נעשה בדרגת טומאה ראשונה. האוכל אוכל בדרגת טומאה שנייה נעשה בדרגת טומאה שנייה. האוכל אוכל בדרגת טומאה שלישית נעשה בדרגת טומאה שלישית. רבי יהושע אומר: האוכל אוכל בדרגת טומאה ראשונה או אוכל בדרגת טומאה שנייה נעשה בדרגת טומאה שנייה. האוכל אוכל בדרגת טומאה שלישית נעשה בדרגת טומאה שנייה לעניין קודשים, ואינו נעשה בדרגת טומאה שנייה לעניין תרומה.
בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת תְּרוּמָה.
אכילת פריט שיש בו טומאה בדרגה שלישית אפשרית רק במקרה של פריטים שאינם מקודשים, שכן אכילת תרומה טמאה או מזון של קורבנות אסורה. אולם, מזון רגיל שאינו מקודש כלל אינו יכול לקבל טומאה בדרגה שלישית. לכן, המקרה של מי שאוכל מזון שיש בו טומאה בדרגה שלישית מתייחס במיוחד למזון שאינו מקודש שהוכן כאילו רמת טהרתו היא ברמת טהרת התרומה. באמצעות נדר, אפשר לקבוע את מעמד הטהרה של פריטי מזון שאינם מקודשים כך שיטופלו ברמת הטהרה הנדרשת לתרומה.
עַל טׇהֳרַת הַתְּרוּמָה — אִין, עַל טׇהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ — לָא.
הגמרא מסיקה מדבריו של רבי יהושע כי כן, אפשר להכין פריטים כאילו רמת טהרתם היא ברמה של טהרת תרומה; אך אי אפשר להכין פריטים כאילו רמת טהרתם היא ברמה של טהרת מאכלי קודשים, ופריטים כאלה לא יקבלו טומאה בדרגה שלישית.
אַלְמָא קָסָבַר: אֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחוּלִּין.
הגמרא מסיקה: כנראה, רבי יהושע סבור שפריט בטומאה מדרגה שנייה אינו יכול להעביר טומאה מדרגה שלישית אל חולין רגילים שלא הוכנו ברמת הטהרה של תרומה.
רַבִּי אֶלְעָזָר — דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: שְׁלָשְׁתָּן שָׁוִין, הָרִאשׁוֹן שֶׁבַּקּוֹדֶשׁ וְשֶׁבַּחוּלִּין וְשֶׁבַּתְּרוּמָה —
רבי אלעזר סבור כך, כפי ששנינו במשנה (טהרות ב:ז): רבי אלעזר אומר: שלושה אלה שווים ביכולתם לטמא פריטים אחרים בטומאה פולחנית: פריט בדרגת טומאה ראשונה, בין אם הוא פריט של מזון קודשים, או של מזון חולין, או של תרומה.
מְטַמֵּא שְׁנַיִם, וּפוֹסֵל אֶחָד בַּקּוֹדֶשׁ,
לגבי מזון קורבני, פריט כזה מטמא שניים בדרגות מגע נוספות, כך שהפריטים שקיבלו ממנו טומאה פולחנית יכולים להעביר את אותה טומאה לפריטים שהם עצמם נוגעים בהם לאחר מכן. והוא פוסל אחד לאחר מכן, ומטיל על המזון טומאה בדרגה רביעית, שאינה יכולה להעביר טומאה לפריט חמישי.
מְטַמֵּא אֶחָד, וּפוֹסֵל אֶחָד בַּתְּרוּמָה,
באשר לתרומה, פריט בעל טומאה מדרגה ראשונה מטמא דרגה אחת נוספת של מגע, כלומר, הוא מעביר טומאה מדרגה שנייה למאכל תרומה שעמו הוא בא במגע, ואותו פריט בתורו פוסל דרגה אחת נוספת לאחר מכן, שכן אותו מאכל תרומה מעביר טומאה מדרגה שלישית על תרומה.
וּפוֹסֵל אֶחָד בַּחוּלִּין.
ובנוגע למזון שאינו קדוש, פריט בדרגת טומאה ראשונה רק פוסל דרגה נוספת אחת של מזון שאינו קדוש. ברור אפוא שפריטים שאינם קדושים אינם יכולים לעבור מעבר לטומאה בדרגה שנייה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דִּתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: חַלָּה נִיטֶּלֶת מִן הַטְּהוֹרָה עַל הַטְּמֵאָה, כֵּיצַד? שְׁתֵּי עִיסּוֹת אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה, נוֹטֵל כְּדֵי חַלָּה מֵעִיסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ, וְנוֹתֵן פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה בָּאֶמְצַע כְּדֵי לִיטּוֹל מִן הַמּוּקָּף.
רבי אליעזר גם מסכים לעיקרון זה, כפי שלמדנו במשנה (חלה ב:ח): רבי אליעזר אומר: אפשר להפריש חלה מעיסה טהורה עבור עיסה טמאה. כיצד? אם יש שתי עיסות, אחת מהן טהורה ואחת מהן טמאה, נוטל את הכמות הנדרשת של עיסה להפרשת חלה עבור שתי העיסות מן העיסה הטהורה כאשר חלתה עדיין לא הופרשה לעצמה, ואז מניח פחות מכביצה של עיסה, שאינה מוכשרת לקבל טומאה מחמת גודלה, באמצע, בין העיסה הטמאה לבין העיסה הטהורה שהופרשה כדי לשמש כחלה המופרשת. בכך מצרפים את כל העיסה יחד, כך שאפשר לקיים את הדרישה להפריש עיסה לצורך הפרשת חלה מעיסה המצויה סמוך לעיסה שהיא באה לפטור.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria