ולגבי השחתת פאות זקנו יש שתי פאות מכאן, בצד אחד של פניו, ושתי פאות מכאן, בצד האחר, ואחת מלמטה.

הגמרא מסבירה: כפי שעולה מן המשנה במסכת מכות, זהו מקרה שבו יש איסור אחד שעליו חייבים לקבל שתי עונשים. בהמשך לנושא זה, התנאשנה בתחילת מסכת שבועות דוגמאות למערכות אחרות של הלכות שניתן לנסח באופן דומה, ופתח ב: לגבי שבועות על ביטוי, יש שני סוגים שהם למעשה ארבעה סוגים.

הגמרא שואלת: מה שונה כאן, במסכת שבועות, שהמשנה מלמדת את כל קבוצות ההלכות שניתן לנסח כך: שתיים שהן ארבע, ומה שונה לגבי הפרק הפותח: מעשי הוצאה האסורים בשבת, כלומר, הפרק הראשון של מסכת שבת, והפרק הפותח: ומראות נגעים, כלומר, הפרק הראשון של מסכת נגעים, שבהם המשנה אינה מלמדת את כולם, אלא רק את קבוצת ההלכות המסוימת הרלוונטית לאותה מסכת?

החכמים אומרים בהסבר: מאחר שהפרשיות של שבועות ושל חיוב המבוסס על ידיעתו על טומאת המקדש או קודשיו כתובות יחד בתורה (ראו ויקרא ה:ב–ד), והן גם דומות זו לזו בכך ששתיהן עשויות לחייב להביא קורבן עולה ויורד, לכן המשנה שנתה את שתיהן יחד כאן. ומאחר שכבר שנתה שתיים מן הקבוצות, המשיכה ושנתה את כולן.

הגמרא מוסיפה לברר: מסכת שבועותפותחת בהתייחסות לשבועות, אך לאחר מכן ממשיכה להסביר את המקרים של ידיעת טומאת המקדש או קודשיו, ורק בפרק השלישי חוזרת לדון בשבועות. מדוע? הגמרא מסבירה: מאחר שהמקרים של ידיעת טומאת המקדש או קודשיו הם מעטים יחסית, התנא עסק בהם מיד וסיים אותם, ולאחר מכן חזר ללמד את ההלכות של שבועות, שיש להן פרטים רבים.

§ המשנה מלמדת: בנוגע לשבועות על ביטוי, יש שתיים שהן למעשה ארבע. הגמרא מסבירה: שתי הסוגיות הן כאשר אדם אומר: בשבועתי אוכל, וכאשר הוא אומר: בשבועתי לא אוכל. אם הוא מפר אחת מן השבועות, הוא חייב להביא קורבן עולה ויורד. שתי הסוגיות הללו הן למעשה ארבע, משום שהן כוללות גם את המקרים שבהם אדם אומר לשקר: בשבועתי אכלתי, וכאשר הוא אומר לשקר: בשבועתי לא אכלתי.

המשנה ממשיכה: בנוגע למקרים של מודעותו לטומאת המקדש או לקודשיו, שעליהם חייבים להביא קורבן עולה ויורד, יש שניים שהם למעשה ארבעה. הגמרא מסבירה: שני המקרים הם כאשר חוסר המודעות של אדם לכך שהיה טמא הוביל אותו לאכול קודשים, וכאשר חוסר המודעות שלו לכך שהיה טמא הוביל אותו להיכנס אל המקדש. שני הסוגים הללו הם למעשה ארבעה סוגים, מפני שאדם חייב גם כאשר היה מודע לכך שהוא טמא, אך הייתה לו היסח דעת ממעמדם של הקודשים או מזהותו של המקדש.

המשנה ממשיכה: לגבי פעולות של הוצאה האסורות בשבת, יש שתיים שהן ארבע. הגמרא מסבירה את המקרים באמצעות האנלוגיה של עני העומד ברשות הרבים ובעל הבית העומד ברשות היחיד, ואחד מעביר חפץ לחברו: שתי הסוגיות הן הוצאה על ידי עני של חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים והוצאה על ידי בעל הבית של חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים. שתי הסוגיות הללו הן למעשה ארבע סוגיות, משום שהן כוללות גם הכנסה על ידי עני של חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד והכנסה על ידי בעל הבית של חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד.

הדוגמה האחרונה של המשנה: בנוגע לגוונים של נגעי צרעת, יש שניים שהם למעשה ארבעה. הגמרא מסבירה: שני הגוונים הם של מראה צמר לבן של נגע [שאת] ושל מראה שלג לבן של נגע [בהרת]. שניים אלה הם למעשה ארבעה מפני שהם כוללים גם שאת ותולדתה של הנגע, כלומר מראה הדומה לה, וכן בהרת ותולדתה של הנגע, כלומר מראה הדומה לה.

§ הגמרא שואלת: של מי הדעה המובעת במשנה? אין זו דעתו של רבי ישמעאל ואף לא דעתו של רבי עקיבא. הגמרא מפרטת: אם תציע שזו דעתו של רבי ישמעאל, אפשר להפריך הצעה זו, שהרי האם אין הוא אומר לגבי שבועות: אין אדם חייב אלא על שבועות הנוגעות לעתיד, אך לא על אלו הנוגעות לעבר? המשנה קובעת שאדם חייב גם על שבועות הנוגעות לעבר. ואם תציע שזו דעתו של רבי עקיבא, אפשר להפריך הצעה זו, שהרי האם אין הוא אומר: על טימוא המקדש או קודשיו בשעת העלם ידיעה של העובדה שאדם טמא בטומאה טקסית הוא חייב להביא קורבן עולה ויורד, אבל הוא אינו חייב על כך שעשה כן בשעת העלם ידיעה של העובדה שהמקום שאליו נכנס היה למעשה המקדש? המשנה קובעת שאדם חייב גם במקרה כזה.

הגמרא משיבה: אם תרצה, אמור שהמשנה מבטאת את דעתו של רבי ישמעאל, ואם תרצה, אמור שהמשנה מבטאת את דעתו של רבי עקיבא. הגמרא מפרטת: אם תרצה, אמור שהמשנה מבטאת את דעתו של רבי ישמעאל, וכוונת המשנה היא שאף שיש ארבעה סוגי שבועות, ביניהם יש סוגים שעליהם יש חיוב להביא קורבן למי שמפר אותם, וביניהם יש סוגים שעליהם יש פטור מאחריות למי שמפר אותם. ואם תרצה, אמור שהמשנה מבטאת את דעתו של רבי עקיבא, וכוונת המשנה היא שאף שיש ארבעה מקרים המוגדרים על ידי מודעותו של אדם לטומאת המקדש או קודשיו, ביניהם יש מקרים שעליהם יש חיוב להביא קורבן וביניהם יש מקרים שעליהם יש פטור מאחריות.

הגמרא שואלת: כיצד אפשר לומר שהמשנה מלמדת סוגים שעבורם יש פטור מאחריות?